אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה לג

תשובה לב

הנה מבואר בר"ה דף כ"ט ע"א וכמה דוכתי דטומטום מחויב במצות מספיקא ואפשר דהיינו מדרבנן. ובוודאי לדעת הרמב"ן וסייעתו דסוברים דספיקא מה"ת להחמיר הטומטום חייב מספק מה"ת: וכן מבואר בתוס' יומא דף ע"ד בד"ה אצטריך וכו' שהקשו על מ"ש חגיגה דף ד' מאי פריך התם אצטרך קרא למעוטי ספיקא הא טומטום יש מהן זכר. ומהן נקיבה ותירצו דא"א לו להביא קרבן על תנאי משום סמיכה עיי"ש. ומכאן הוכיח התוס' יוה"כ דתוס' ס"ל כהרמב"ן דספיקא מה"ת להחמיר ועכ"פ מוכח דספק טומטום חייב במצות מה"ת אמנם להרמב"ם דסוב' דספק מה"ת לקולא א"כ נראה דגם טומטום מה"ת פטור ורק מדרבנן חייב אמנם מהש"ס דטומטום אינו מוציא אפילו מינו ולמה באמת לא יוציא את מינו כיון דגם האחר אינו מחוייב רק מדרבנן וגם איהו מחוייב מדרבנן אלא וודאי משמע דהוא מה"ת ויש לדחות אמנם מלשון הרמב"ם בפרק י"ב מע"ז דין ד' דכ' דטומטום וכו' ואם עברו אינם לוקין ואם הם חייבין רק מדרבנן פשיטא דאינם לוקין וכיוצא בזה דייק הה"מ בפ"ה ממ"א דין י"א דמדנקט אין לוקין משמע דהוא מה"ת אמנם הטעם למה באמת מה"ת ואפשר דחשיב כדבר שאפש' להתברר לבסוף דאפשר שיקרע ובדבר שיתברר מודה הרמב"ם דספיקא מה"ת אסור. ואע"ג דהשתא א"א להתברר מ"מ מוכח מכריתות דף י"ז ע"ב דמשם למד המרי"ט חיו"ד סימן א' דהיכא דאפשר שיתברר ספיקא להחמיר מה"ת אפילו אם אינו עומד עתה להתברר והמרי"ט אלגז"י בהלכות בכורו' כתב דבעשה הרמב"ם מודה דספיקא להחמיר דעשה חמיר מל"ת ולפי"ז גם להרמב"ם טומטום חייב במצות מספיקא מה"ת אמנם יש להביא ראי' להיפוך שהרי הרמב"ם בפרק ב' מחגיגה כ' טומטום ואנדרוגינוס פטורים מן הראיי' מספיקא ועוד יש להביא ראי' שהרי התוס' בחולין הנ"ל תירצו דקו' הש"ס אצטרך קרא למעוטי ספיקא הוא מכח סמיכה ורמב"ם פסק רפ"א מחגיגה דעולות ראיי' כשר מן העוף ועיי"ש בכ"מ שהי' לו גירסא אחרת וא"כ אכתי נשארה קושית התוס' ואין לתרץ משום סמיכה דהא יכול להביא עוף דלא בעי סמיכה. וע"כ הרמב"ם לשיטתו מוכרח שיטתו דספק מה"ת מותר וא"כ קושית הש"ס בפשיטות דיליף מזכורך למעט טומטום. הא בלא"ה פטור מספיקא וא"כ אי נימא דבטומטום מודה הרמב"ם דחייב מספיקא מה"ת מטעם הנ"ל א"כ עמדה לדידי' קושית התוספת וע"כ דלהרמב"ם טומטום חייב רק מדרבנן:

אמנם לאחר העיון אין זה הכרח דהא כבר הקשו על דברי הרמב"ם הנ"ל בפ"ב מחגיגה איך אמר דפטורין מספיקא שדבריו הם נגד הסוגיא דחגיגה דף ד' דיליף מזכורך ומסיק דקרא אצטרך לאפילו אם בציו מבחוץ ונראה לפענ"ד ליישב דהנה יש להבין איך ממעט מזכורך כשבציו מבחוץ הרי ניכר שהוא זכר (ויש לומר מלשון כל זכורך שיהיו שוין אמנם לפי המסקנא דיליף מכל זכורך כאחרים אין הכרח לבציו מבחוץ אמנם המעיין בסוגיא יראה דא"א לקיים ולהעמיד זה בהסוגיא) ונראה לפענ"ד דבבכורות דף מ"ב ע"ב מסיק דבטומטום אמרינן הואיל ואשתני אשתני וחיישינן שמא הוא סריס אע"ג דמיעוטא הוא ובעלמא לא חיישינן ולפי"ז נראה דיש לן לחוש גם שמא כשיקרע ימצא שהוא אנדרוגנוס. ובאמת נראה לפענ"ד. דזה הוא טעם הרמב"ם שכ' בפרק ב' מבכורות דין ה'. דאפילו במטיל מים ממקום זכרות הוא ספק ותמהו עליו דבש"ס אמרו דמטיל מים ממקום זכרות לכ"ע זכר הוא ולהנ"ל י"ל דהרי קשה איך פשוט שהוא זכר דלמא אנדרוגינוס הוא וע"כ דשם קאי הסוגיא למ"ד אנדרוגינוס נמי ספיקא א"כ הוי ס"ס דלמא לאו אנדרוגנוס. ואת"ל אנדרוגינוס דלמא דינו כזכר ואף ע"ג דשם קאי נמי לחכמים דס"ל אין קדושה חל על אנדרוגינו' כו' אבל לדינא פסק הרמב"ם שפיר דהוי ספק מטעם הנ"ל שמא אנדרוגינוס והש"ס דנקט לשון כ"ע כיון רק על ר' ישמעאל ור"ש אבל לחכמים איכא למימר דהוי רק ספק זכר עכ"פ איכא למימר כוונת תי' הש"ס כשבציו מבחוץ ממעטין מזכורך דשמא אנדרוגינוס הוא ולפי"ז א"ש ומיושב קושית התוס' דלהמקשין דלא הוי ידע דבציו מבחוץ הוי ס"ס ספק נקיבה ושמא אנדרוגינוס ובס"ס לכ"ע להקל אפילו למ"ד דספק מה"ת להחמיר. ומיושב קושית התוס'. וכל זה לפי מאי דס"ל להש"ס שם דאנדרוגינוס ברי' בפ"ע אבל להרמב"ם בפ"ב מחגיגה דסבר דאנדרוגינוס ספק. ואע"ג דבעלמא פסק אנדרוגינו' ברי' בפ"ע. כבר כתבו מזה עיין בלח"מ פ"ד מאישות א"כ אין כאן ס"ס. דהא גם אנדרוגינוס הוא ספק זכר. וא"כ הוי רק חד ספק ומה"ת להחמיר ושפיר אצטרך זכורך למעט. וזהו כוונת הרמב"ם דפטורים מספיקא היינו מדכתיב זכורך וא"ש. ולעולם דטומטום חייב אף להרמב"ם מה"ת היכא דלא מיעוט קרא כן נראה לפענ"ד.

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה