מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה יג
עוד לו
ומה שהקשה על דברי המרדכי ס"פ הזרוע דדבר שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובת לא בטל. א"כ בביצה טריפה בשחלא בתרא דהוי זוז"ג וכן בשדה שנזדבל בזבל ע"ז דהוי זוז"ג. והר"ן כ' בפרק כל הצלמים דזוז"ג מטעם ביטול אתי' עלה וא"כ קשה הא תחילת ביאתו ע"י תערובת ולפענ"ד גוף דברי הרבינו משולם קשים וצריכים סברא והבנה דמה בכך וכי משום דתחלת ביאתו ע"י תערובות לא אמרינן בי' אחרי רבים להטות ונראה לי טעמו של רבינו משולם דס"ל כדעת הס' כריתות דאפי' היכא דאינו ניכר אמרינן קבוע וא"כ ס"ל דכל איסור לא הי' בטל. אלא משום דנפל לתוך ההיתר ואינו נקבע במקומו אבל אם תחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת הוא כקבוע וכמחצה ע"מ. והיינו אם חלק מן האיסור בא עם ההיתר. אבל כל דבר דאתי' עלה משום זוז"ג כבר כ' הר"ן בתשובה סי' ע'. על כרחך או דלא בא מן האיסור אל ההיתר אלא שהאיסור גרם להיתר או שאפילו בא אלא שיש בו שיעור ביטול. וא"כ בנידן הנ"ל בביצה שלא בא האיסור הוא הזרע של הטריפה לתוך הביצה אלא שגרם לביצה להיות נעשית ע"י גרמת הזרע שנפרש כח ממנה לעשות ביצה וכן בזבל של ע"ז שפיר אמרינן כיון דרובא דהתירא והאיסור אינו קבוע בתוכו אמרינן דבטל וכן בכל כיוצא בזה:
ומה שהקשה עוד לרב בביצה ל"ז דאמרינן בהמה אסורה משום דינקי תחומין מהדדי, א"כ למה אמרינן ריש פרק בהמה המקשה דרב אמר דאבר עצמו אסור אמאי לא יהי' כל הוולד אסור משום דינקי אהדדי ואין לומר דבטל דהרי שם בביצה בדשיל"מ לא בטל דהרי רב סובר מב"מ לא בטל והנה יניקה זו עצמה צריכה ביאור דמכח נגיעה אחת בחברתה אין כאן יניקה ולכל היותר די בקליפה וע"כ דהאי יניקה היינו באמצעית הגידין שמתמצעין מכל אבר ואבר דם ולחלוחית והולך וסובב בכל הגוף ועי"ז מחלק לחלוחית ויניקה לאברים במאי דמצטרך. עכ"פ קודם ביאתו לאבר כבר הי' בכל האברים תערובת לחלוחית ודם וניהו דביטול לפי דעת רבינו משולם במרדכי לא שייך הואיל וביאתו לעולם ע"י תערובת מ"מ כשבא אח"כ לבשר שם הבשר במקומו ויכול לבטל את הלחלוחית שינק ואין לומר דהוי מין במינו דהדם והלחלוחית הזה בין לענין שמא ובין לענין טעמא הוי מין בשא"מ וא"כ קשיא מאי קאמר בביצה דינקי מהדדי. הרי מכל מקום נתבטל דהא לא הוי מב"מ. וצ"ל כמ"ש התוס' בביצה ל"ט ע"א ד"ה משום וכו'. או משום דתחומין חמיר וכדעת הרי"ף בסוגיא דריחא מילתא. והא דפריך בביצה ל"ז מ"ש לאיסור מוקצה דלא חששו וכו' היינו כפירוש התוס' דהיינו מה שנתגדל דהוי מב"מ ממש ולפרש"י צ"ל כתי' השני בביצה ל"ט ד"ה משום הנ"ל הואיל ומצטרך אחד לחברו וזה שייך לענין דשיל"מ אבל לענין מב"מ דבעי' דומיא דדם הפר והשעיר כל כה"ג לא מקרי מב"מ ועוד איכא למימר דס"ל דאזלינן בתר בטל ואפשר לשל חברו למיהוי כוותי' ולכך מקרי מב"מ אבל כאן איסור יוצא א"א למהוי היתר אלא א"כ נעשה סרוח ותוס' במנחות דף כ"ב ע"ב כ' דמשקה סרוח לא חשיב משקה וא"כ א"א למהוי כוותיה וא"ש:
ועוד. נראה אפילו בלא ביטול מותר כיון דהשתא מלחלוחית וד נעשה בשר ונתהפך לדבר המותר שרי דהרי לעולם חלב ודם ינקי אלא כל מכח לא אמרינן כדאיתא בחולין ס"ט והכוונה נראה כמ"ש הרבינו יונה דאזלינן בתר השתא ומה שהקשה המ"א בסי' רי"ו ס"ק ג' מחלב מיישב היטב בח"י סי' תס"ז ס"ק ט"ז והסכים מרן הגאון זצ"ל בחת"ס עמו וא"כ ה"נ בשלמא לענין תחומין יהיה שמו כך או כך כיון דמשל חברו הוא נהי דנתהפך לדבר המותר. מ"מ של חברו הוא ואיכא איסור תחומין ומוקצה אבל לענין איסור יוצא נהי דכשהי' דם או לחלוחית הי' אסור משום ציר של יוצא אבל השתא דנתהפך לדבר המותר שרי כן נראה לפענ"ד נכון: