מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה טו
על דברי תורה אשר בדק לן מעלתו. להגיד לו דעתי בדין אחד שא"י לנענע באבריו ר"ל והוא כעין חולי שנקרא שלא"ק ויש לו שכל ודעת ואינו מוטרד מחליו ואין לו כי אם בת אחת המשמשתו והיא מנחת לו תפילין על ידו וקושרתם והוא מברך עליהם ושאל מעלתו ני' איך דעתי נוטה אי יאות עביד. וגוף הספק סובב על ב' דברים א' דלמא אינו מחוייב כלל כיון דאינו יכול לקשור אינו בר קשירה ואינו ראוי לבילה ובילה מעכבתו. והשנית אפי' חייב אי אשה דפטורה מתפילין יכולה להיות שלוחו לקשור ואענה על ראשו ראשון הא פשיטא לי דמצות תפילין הוא להיות נתונים לו תפילין על זרועו וראשו וכנאמר בפרשת קדש וכו' והיה לך לאות על ידך וכו' ונשנית בפ' כי יבאך וכו' והיה לאות על ידכה וכו' וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים דף ד' דלכך מברכין להניח בלמד ולהתעטף הואיל ויש שהי' במצותם דהיינו להיות מונח ולהיות מעוטף ובציצי' הוכיחו התוס' ביבמות דף צ' ע"ב ד"ה כלהו דהמצוה לאחר עיטוף אפילו הי' מניח אותם בשעה שאין בו מצוה של תפילין כגון בלילה למ"ד לילה לאו זמן תפילין אפי"ה קיים ביום מצות תפילין. דהרי הר"פ הובא בטור וב"י סי' ל"ד הא דתניא במנחות דף ל"ו הי' משכים לצאת לדרך מניחן וכשיגיע זמן ימשמש וכמו כן קי"ל בציצית בש"ע סימן ס' סעי' ט' בלן בטליתו אפילו בלי משמוש יכול לברך. וא"כ מוכח דלאו בקשירה תניא מלתא. אלא המצוה להיות מונחים ומקושרים עליו וא"כ שפיר יכול לברך אלא דאכתי י"ל דזה דווקא במי שהוא בר קשירה אבל בכה"ג דאינו ב"ק. דלמא קשירה מעכבת בו. מכל מקום לא מבעי' אם הוא יכול לסייע קצת להמציא גופו וידו להקל על הקושר לו. מסייע כי האי קי"ל דיש בו ממש לענין כלאים לענין מקיף כדא ת' במכות דף כ' ע"ב וכן קי"ל ביו"ד סי' קפ"ח סעי' ד' ויעויין בריטב"א במכות שם ותלי' בפלוגתא המובא במג"א ריש סי' ש"מ ובטו"ז או"ח ריש סי' שכ"ח אמנם אפילו אי אינו יכול לסייע. הרי ילפינן מושחטו אותו כל קהל כו' דשלוחו של אדם כמותו ופשוט דאפילו גידם חייב בפסח כיון דשלוחו כמותו הרי יש לו יד אריכתא וקרינן בי' ושחטו מכ"ש בנידן דידן דאפשר שיתרפא ותוספת גיטין (כ"ב ע"ב) ד"ה והא כו' כ' דהיכא דאפשר שיתרפא חשיב בר הכי. וה"ה דקרינן ביה וקשרתם ותו דהרי כללא כייל בריש מס' עירוכין דהכל חייבין בתפילין יעויי"ש ואין לומר דהא אמרינן קידושי' דף כ"ג מלתא דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח. זה דווקא בדבר דלא שייך בי' דפשיטא דגם מי שאין לו יד יכול לגרש. ומחוייב במזוזה וכל המצות. וגדולה מזו אמרו בפסחי' ס"ב דערל וטמא משלחין קרבנותן אע"ג דאינהו לא מצי למיעבד.
והטעם והראי' עוד לזה דהרי אמרו בקידושין דף כ"ג ע"ב שם דעבד יכול לעשות שליח לקבל גיטו אפילו אם הוא לח מצי לקבל הואיל ועבד יכול לקבל עבור עבד אחר. וגוף הסברא תמוה מאי מועיל זה. ותו בספר אורח מישור בנזיר דף י"ב הקשה סתירה דהתם אמרינ' הואיל ולא מצי למיעבד השתא. לא מצי למשוי' שליח אע"ג דיכול לקדש אחרים ויעויין במ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובה הנדפסת אצל חידושי הרמב"ן לקידושין ונראה דשלוחו כמותו אמרינן והוי לי' כיד אריכתא של בעליו ולכך אפילו אם הי' לבעלים יד אריכתא כה"ג לא הי' רשאים לעשות כגון כהן המקריב או שלוחי דידן נינהו הרי אפילו אם הי' לישראל יד אריכא אסור להקריב וא"כ א"א שיועיל שליח דממנ"פ הוי תרתי דסתרו אם הוא כמותו הוי כמו ישראל אבל בעבד כיון דבשביל אחר יכול לקבל שפיר חשבינן השליח כיד אריכתא דעבד וליכא למימר ממנ"פ אי הוי יד עבד כידו היא קנוי' לאדון. זה אינו שהרי לא קנה יד זו ולא גרע מאלו קנה עבד חוץ מיד. כדאית' בגיטין כ"ג ע"ב ברמב"ן בחי' לישב קושית התוס' שם בד"ה נעשה כשחרר וכו' וכיון דאין היד קנוי' לאדון זה אפילו הוא כעבד. הא עבד יכול לקבל גט מאיש שאינו אדונו ולכך שפיר אמרו דמטעם זה מועיל שליחות אבל בנזיר מה יועיל דהמשלח יכול לקדש אחרים מכל מקום השליח אי אפשר שיהא עדיף ממשלחו וכיון וכיון דהשתא לא מצי לקדש זאת לא יוכל למשוי שליח השתא ואפשר שכוון מרן שם לזה ויעויין בשאגת ארי' סימן ו' לענין אלם ועכ"פ הוא הדין בנידון שלנו השליח יד אריכתא של המשלח וכמותו הוא ושפיר קרינן וקשרתם ושפיר יכול לברך ומטעם הנ"ל מובן דברי ההפלאה בקידושין כ"ט דאשה דלאו בת מילה לא מצי משוי שליח דהוי כתרתי דסתרי ומטעם הנ"ל נמי ערל וטמא משלחין כיון דאלו היה לטמא סכין ארוכה הי' מצי לשחוט וכמ"ש התוס' חולין דף ב' ע"ב בסכין שאינו מקבל טומאה וערל משום דהוי כטמא ממעטינן עי' חגיגה דף ד' ע"ב וא"כ השליח דחשיב כיד אריכתא דידי' ואפי"ה לא מקבל טומאה שפיר הוי כידו. וה"ה בנידן שלנו דלא הוי כתרתי דכתרו אהדדי:
ועתה נבוא לספק הב' אי אשה רשאית לקשור הואיל והיא אינה בקשירה. והנה אם אי אפשר באיש כבר הוכחנו לעיל אפילו אי קשר בלילה בזמן שאינו מקיים המצוה מכל מקום כשיגיע היום יוצא ויברך וה"נ לא שנא אלא אפילו אפשר באיש נראה דשפיר דמי דכבר ראה מעלתו ני' הא דאמרינן בע"ז דף ל"ט דאשת חבר קשרו לו תפילין. מיהו התוס' במנחות דף ל"ו כ' דסייעת לו וא"כ איו ראי' כל כך מיהו הרי אמרינן בקידושין מ"א ע"ב דאפילו גוי לולא דמעטי' קרא מגם אתם כו' הוי חשיב בר תרומה הואיל ובדיעבד תרומתו תרומה. וא"כ אשה דקיי"ל באו"ח סי' תקפ"ט דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג וזה וודאי כמ"ד נשים סומכת רשות ואיכא מצוה עכ"פ כאינו מצווה ועושה וא"כ היא בתורת אותו דבר ובר ברית הא אית בה שפיר מצית למהוי שליח. ואע"ג דהשאגת ארי' סי' כ"ד הקשה סתירה בזה מהא דקימ"ל באו"ח סימן ל"ח דנשים אינם מניחים תפילין עיי"ש כבר כתבתי במקום אחר דהעיקר כמ"ש המג"א ס"קג שם דהטעם הואיל ואינם זהירים כולי האי למהוי להו גוף נקי ולכך נראה אפילו אי אשה יודעת בעצמה שגופה נקי אסורה להניח תפילין משום דמחזי יהורא ובש"ע או"ח סי' ע' מביא ב' דיעות אי קימ"ל כרשב"ג בהא דלא כל הרוצה ליטול את השם יטול ובכה"ג אפשר לכ"ע אסור דיש לחוש דגם אחרות יעשו כמותה אפי' אינם זריזות אבל לקשור לאיש הדרינין לד"ת דהיא בתורת אותו דבר ויש לי ראי' מיו"ד סי' רס"ד סעי' א' ובש"ך שם דלולא דיש דיעות הפוסלין בנשים היה רשאי לעשות שליח לאשה. דמילה שליחות בעי' וכמו"ש התבואת שור סי' כ"ח כדי שיקיים האב מצות מילה ואע"ג דאשה אינה מחוייבת למול בנה אפילו הכא הואיל ומילתה כשרה היא בר שליחות וה"נ בנידון שלנו כן נראה לפענ"ד דשפיר עביד דמברך: