אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה דש

תשובה שג

שיל"ת חוסט עש"ק ד' ניסן תרל"ב לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה' חיים סופר נ"י אבדק"ק מונקאטש יע"א:

מכתבו קבלתי. וראיתי קנאת ה' צבאות בוערת בו על הרשעים שחיללו שם שמים. ובמרד ובמעל בפומבי כפרו באמונת משיח ובמלכות בית דוד ובנין ביהמ"ק ודעת פר"מ נ"י להחרימם ולנדותם מכל ענינים אפילו שלא למול בניהם. וכבר כתבתי לו דעתי בזה אז וגם עתה ופר"מ נ"י תמה עלי בזה והאריך בדברי מהרי"ק ורשב"א ורמב"ם במורה שכתבו כיוצא בזה. ומי לא ידע שזה דין מפורש. ביו"ד סימן של"ד. אבל תמהני וכי שכח מעלתו נ"י שמטעם המלך ושריו אסור ליתן חרם ונידוי ואנו מצווים ועומדים לשמור פי המלך. ואני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלקים נאמר. וכבר הי' מעשה רע כזה. גם בימי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל. ותבע כזה גאון אחד להחרימם ולנדותם. והשיב כנ"ל יעויין בחת"ס ח"ה סי' פ"ט. ובלא"ה בבעלי אגרופין. מסתפק בברכ"י סי' של"ד אם יש לנדותם וראי' מגמרא פסחים דף נ"ג. עכ"פ השתא נסגר פום אריוותא:

ובאמת אפילו אי רשאין מטעם המלך לא אדע אם רשאין להוסיף בנדון כזה שלא למול בניהם. דהרי שורש דין זה וטעמו הוא כדאית' בתשובה לרמב"ן סי' רמ"ד. דמשום מגדר מילתא רשאין לעשות אפי' לעבור על ד"ת. ומובא בש"ך שם בסי' של"ד ס"קיט ובתוס' יבמות דף צ' ע"ב ד"ה ולגמר מיני'. הקשו מנ"ל בסנהדרין דף פ"ט דלאלי' שמעו משום דנביא מוחזק. דלמא משום מגדר מילתא ותי' דאי לאו משום נביא מוחזק לא היו מאמיני' לו דירא בזה משום מגדר מילתא שיבוא אש מן השמים ויתקדש שמו של הקב"ה יעויי"ש. וא"כ בנידון הרמב"ן הנ"ל ג"כ מי יודע שיהי' בזה מגדר מילתא במה שאין מלין את בניו ונדחה הוודאי חיוב על כל ישראל. דמילה הוא חיוב על הכל ונתפוס הספק וצ"ל דשם מיירי דהוא רק פוקר בדבר אחד ואינו מומר לכה"ת כולה אנן סהדי שאם לא ימולו את בנו ישיב מדרכו הרעה. וכל זה בגוונא דמיירי בש"ע אבל בנידון שלנו שהם כופרים בעיקרי האמונה. והם מומרים לכה"ת כולה והמצות מילה הוא על אפם וחמתם וישמחו כי יהי' להם טעם ואמתלא שלא למול את בניהם. וע"כ לא אאמין שיהי' בזה מגדר מילתא:

ואפילו אנשים שאינם רעים כולי האי ואינם כופרים בתורה. אפי"ה בזמן הזה שדבר כזה. שלא למול את הבן משום רשעת האבות הוא בעיני ההמון דבר זר ואכזריי ואינו ראוי לפי דעתם ושכלם וזה גורם שמדברים עוד תועה יותר. על הרבנים שבדור הזה ובלא"ה יש קטגוריא בין ת"ח ובזוזי בתר בזוזי. וע"י דבר זה יהי' לרשעים אחיזה יותר ואם אמרו חכז"ל ביומא ק"ב על שאול שאמר קטנים מה חטאו. שיצא כת קול. אל תהי צדיק הרבה. אבל שיהי' בדבר כזה קידוש השם. ומגדר מילתא בזמן הזה זה לא יעלה על לב ועל זה הבאתי דברי מהרלב"ח שאמר שבדבר שרחוק בעיני ההמון. כאמונת הגלגל אין לדרוש ברבים מזה ק"ו לנידון שלנו שלא יהא בזה קידוש השם. ומיגדר מילתא ופר"מ נ"י תמה עלי מאי ענין זה לכאן ולדעתי הדברים ברורים ועכ"פ כעין נידון שלנו שהם מומרים גם למצות מילה כמומר לכל התורה רק שמתביישים לומר כן. נלע"ד פשוט דאין לגזור זה שעי"ז נהי' להם כמסייעים לרצונם:

ועתה אבוא לטעם הג' שכתבתי לפי האמור למעלה דהא דיכולין לגזור שלא למול וכיוצא בזה והוא משום דלמגדר מלתא: רשאין לעבור על ד"ת ובח"מ סי' ב' מבואר דדווקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום רבים עליהם יכולים לעשות זה. והטור כ'. דגם בגדול הדור בעינן דווקא כעין ר"נ דהוי חתנא דבי' נשיאה וממונה והב"ח פקפק על זה. ובכנה"ג כ' דגם ברי"ו איכ"ל כוונתו כן. וביש"ש בב"ק פ"ט סי' ז' נראה דמפרש כן. ואפילו נימא. דבגדול הדור לחודא סגי נראה דהיינו בכפופים אליו ועל זה אמרתי דמי נתן לנו כח לגזור עליהם במדינה אחרת שיאמרו מי שם אתכם לשופט וכו' ובימי מרן הגאון ז"ל בעל חת"ס. כשיצאה הלהב בתחילה מהכופרים כאלה והרימו ג"כ יד באמונת ביאת המשיח כמו אלו. האסיפו וקבצו דעות. מכל גדולי הדור מכל המדינות מאונגארין. ופולין ודייטשלאנד. ואיטלי' ומעהרין גדולים שכל העולם היו כפופין אליהן. ואפי"ה סיים שם מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל ואלו הי' דינם מסור בידינו הי' דעתו להפרישם מעל כל גבולינו לא יתנו מבנותינו לבניהם ומבניהם לא נקח לבנותינו. כי היכא דלא ליתי לאמשוכי אבתרייהו ויהי' עדתם כעדת צדוק. ובייתוס וכו' יעויי"ש וכזה כתבתי להדרת גאונו וגם כתבתי עוד להרבנים הגדולים. שראוי לעשות כן. כי נראה דמדינא אין לשדך עמהם משום חשש ממזרות כידוע. ועתה מה שהביא ממהרי"ק ורשב"א ומורה לא ידעתי דמי פקפק על גוף הדין. ועל הנידון שלנו אנו דנין. וכאשר בררתי זהו טעמי וב"ה שכוונתי בזה לדעת רבינו הגדול זצ"ל. וזה דעתי וכל הנידון שלהם אין סתירה לדברי:

ועדיין צריך אני לברר. מה שתמה והפליא על מה שאמרתי על דבריו שכ' שיהא אסור ליקח רופא. מהנכנסין לבית תפלתם. וכתבתי ע"ז דמנ"ל זה. וגם הכניסה עצמה מנ"ל וכוונתי כנ"ל כיון דאין רשאין להחרים מנ"ל איסור זה. ותו דאפילו לשיטתו הי' לו לומר המתפללין שם ומקבלין נוסחותיהם ומתחברין עמהן אבל כניסה עצמה לא ידעתי. וע"ז תמה מעלתו נ"י עלי הרי איתא בשבת דף קט"ז ע"א. שאפילו אדם רודף אחריו להורגו. לא יכנוס לשם. והאמת עם פר"מ נ"י וידעתי הגמרא ההוא. אבל הנה אמת בית ע"ז אפילו רק עומד שם ע"ז. וכל עניני תשמוש ע"ז אסורה בהנאה. כדאית' ביו"ד סי' קמ"ה ומשמשי ע"ז ילפינן מקרא דאסורין אבל בית שעושין שם דבר עבירה. אפילו אפיקורסת. לא שמענו מעולם דהבית אסור. וא"כ קשה הגמרא הנ"ל דאיפכא מבעי' לי' למימר דלבית ע"ז אסור להציל את עצמו דאסור בהנאה ואפילו ביזרא דע"ז קי"ל ביו"ד סי' קנ"ז דיהרג ואל יעבור ובבית מינים הי' מן הדין שיהי' רשאי להציל את עצמו. והרא"ש בתשובה. כלל י"ט דין י"ז כתב כן מסברת עצמו דשרי. ופסקו בש"ע ססי' קנ"ז וכ' שם ב' סברות והובא בטו"ז שם ס"קיא והקשה שם על זה דיהי' אסור. וכ"ש לפי מה שפסק שם ברמ"א סעי' א' דגם בביזרא יהרג ואל יעבור. וצ"ל דהוי רק אברוחי ארי בעלמא ולא מקרי הנאה כדאיתא בכתובות דף ק"ח ובתוס' שם:

והא דאסור בבית מינים כ' הר"ן שם דהיינו במינים לע"ז. ואפילו נימא בשאר מינים ע"כ טעמא משום דלמא אתי לאמשוכי בתרייהו והוי דבר והפוכו דבבית עובדי ע"ז שמעשה אבותיהם בידיהם אין לחוש לאמשוכי אבל בבית מינים שהם מינים לע"ז ואפילו בשאר מינים היכא דיש לחוש לאמשוכי אסור להציל עצמו ואע"ג דלא מצינו לענין חשש אפיקורסת דיהרג וא"י ובע"ז בעינין קרא מ"מ פשיטא דממיל' נשמע. כיון דהוי כמומר לכל התורה וגם הוי כעובד ע"ז ותו הא מורידין אותו ואין מעלין ואיך נימא וחי בהם ואפילו מספק וחשש ואע"ג דהוי ספיקא אמרי' בכה"ג ס"ד לחומרא ולא שייך ס' נפשות להקל כמ"ש הש"ך שם בריש הסימן. מכ"ש בכה"ג וזה ברור. ותוס' בע"ז דף י"ז ע"א ד"ה הרחק. הקשו מהא דאזלו לבי אבידן ותי' דבית אבידן לאו היינו ממש מינות ורש"י בשבת דף קט"ז. פי' מקום שיש ספרי מינות ומתווכחין שם. וכן מוכח מתוך הסוגיא שם. ובמאירי בשבת שם כ' דדרך צחות אמרי' הא דאם רודף אדם להרגו שלא יכנוס שם והפוסקים לא הביאו והכלל הוא דאין הכניסה מצד עצמה אסור אלא היכא דיש לחוש לאמשוכי בתרייהו אסור כמו בע"ז. ואפילו היכא דלא שייך חשש אמשוכי בתרייהו קי"ל ביו"ד סי' ק"נ דמצוה להרחיק מדרך ע"ז ד' אמות. וה"ה מבית מינים. כן נראה לפי ענ"ד בזה ובמקום אחר ביארתי עוד יותר. וזה הי' כוונתי באגרת הראשון. וד' ידריכני בדרך אמת למען שמו דברי ידידו הד"ש: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה