אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה קמט

תשובה קמח

בעזה"י פה חוסט יום ד' פ' בהר תרל"ו לפ"ק: החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' משה פאלאק אב"ד בקהל ארטהדאקסין דק"ק באניהאד יע"א:

מכתבו קבלתי בזמנו ומחמת כי ראיתי שאין הדבר נחוץ כ"כ הנחתי אותו עד שיהא לי פנאי ועתה הנני להשיב ואתחיל במה דסיים מעלתו לישאל למה בעינין בספרים כלי תוך כלי דמסתמא הם מכורכים וא"כ זה הוא חשיב ככלי. כבר העיר בזה הפמ"ג במג"א סי' מ' ס"ק ב' וכ' דאפילו הוא מכורך מכל צד מ"מ לא חשיב ככלי תוך כלי אבל לא כ' הטעם. ונראה פשוט דכיון דהכרך מחובר להספר כל המחובר לקודש כקודש וכגופן דמי והכרך בטל לגבי הספר:

מה ששאל מעלתו על דבר איטר רגל לענין חליצה שיש בזה ד' שיטות כמבואר באהע"ז סי' קס"ט בהלכות חליצה והסכימו כהב"ח דיש לחלוץ בשתיהן בזה אח"ז קודם רקיקה וכמבואר באחרונים מובאים בפ"ת בסדר חליצה ס"ק נ"ט וס"ק פ"ד. אלא שהנוב"י חידש לנו שאם יש אח אחר אפילו קטן ממנו שראוי לחלוץ. שיחלוץ האח הקטן אפילו אם הוא רחוק איזה פרסאות. ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאהע"ז סי' צ"א כ' שנראה לו לאמת כדעת הגאון מוה' זלמן עמריך זצ"ל דאינו חשיב איטר אא"כ יש לו חלישות ברגל ימין אלא שאין לסמוך על זה ומסתפק מעלתו אם נסמוך על הנוב"י לעקור מצות חליצה מן האח הגדול דיליף לה בש"ס מן הכתוב:

ולפי ענ"ד דבר גדול דיבר הגאון בעל נוב"י זצ"ל הנ"ל דכבר כ' בתשובת הריב"ש בסי' א' ופסקו בש"ע סי' קס"א בקיצור שאם האח הגדול הוא מן האנוסים והקטן הוא יהודי יחלוץ הקטן ואע"ג דגם האנוסים נחשבים ישראלים אפי"ה יש להחזיר אחר חליצה מעליותא ולכך כאן דחליצת האנוס הוא גרוע קצת יש להחזיר אחר חליצה מעולה אעפ"י שהוא קטן. וכיוצא בזה כ' בריטב"א המובא בב"י סי' קס"ה ס"ה ופסק כן בב"ש סוסי' קס"א באם הקטן הוא פנוי והגדול יש לו אשה הקטן קודם ומלשון הריטב"א משמע דאפילו במקום דלא נתפשטה חדר"ג דאין ראוי' ליבם:

ונראה לי להסביר הדברים דהמצוה בגדול אינה מצד עצמה אלא מכבוד המצוה הוא שתיעשה ע"י גדולים ואם העושה המצוה הוא חשוב ומכובד יש בזה הידור מצוה שאנו מצווין בזה מקרא ואנוהו. ולדעתי דלכך קרא הכ' לגדול שבאחים בכור אע"ג שבאמת לאו בבכור תליא מילתא דהרי אפילו אם הגדול שבאחים אינו בכור אפי"ה עליו המצוה. אלא לדעתי התורה קראו בכור מלשון חשיבות כמאמר הכתוב בכור אתנהו עליון למלכי ארץ. ולהורות שלכך המצוה בגדול משום חשיבות ועיין בתויו"ט פ"ב מיבמות משנה ח':

ובזה אני מסביר לשון הרמב"ם שהביא התויו"ט שכ' בפי' המשנה וגם בחיבורו פ"ב מהלכות יבום אשר תלד ר"ל אשר תלד אם המת ותלד במקום ילדה ובא העתיד במקום עבר. ונלענ"ד דהכוונה על הנ"ל דאשר תלד בא לבאר שלא תטעה לומר דווקא בבכור המצוה לכך נאמר אשר תלד בלשון עתיד שאפילו האח שתלד אחר האח שמת. וא"כ זה הגדול אינו בכור מ"מ כיון שהוא הגדול משאר אחים שנולדו כולם קודם מיתת אחיהם בעל היבמה. המצוה על הגדול מטעם שהגדול חשוב כבכור. ועכ"פ זה מבואר שהמצוה בגדול אעפ"י שאין בכור ומדברי הריב"ש הנ"ל משמע שעי"ז המצוה נתעלה כמו שהסברתי שיש בזה הידור מצוה שאנו מחוייבים לעשות המצוה בהידור מקרא כנ"ל:

וא"כ ממילא מובן דזה דווקא אם ע"י הגדול שבאחים נעשה גוף המצוה בשלימות אבל אם יש שום פקפוק בגוף המצוה אם היא נעשית ע"י גדול בפה"ג אין להשגיח על ההידור אלא על גוף המצוה שתהא נעשית בשלימות וא"כ בנידון שלנו שהגדול הוא איטר ויש מפקפקים על חליצתו אם מועלת כלל בוודאי מן הראוי שלא להשגיח על ההידור. וראוי שיחלוץ לה אח הקטן שיהא נעשה עכ"פ גוף המצוה בשלימות:

ואפשר עוד דבנדון שלנו יש לומר דמדינא ראוי שיחלוץ האח הקטן והוא דכבר הובא לעיל שיש ד' שיטות בזה. וע' שיטות הדין אם חלצה בשתיהן יצאנו ידי חובה אבל לשיטה הד' שהוא דעת הרמב"ן ורשב"א ג"כ מסופק בזה דגם אם חלצה בשתיהן לא יצאנו י"ח ועדיין אסורה לעלמא. אלא דאנן קי"ל דאזלינין בתר רובא כמו בכל התורה כולה ואע"ג דאיכא חזקת איסור והרוב אינו רובא דאיתא קמן לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה דהרי עפ"י הרוב אין כאן מיעוט כלל דלהרוב דעת המיעוט טעות מ"מ כיון דרק רוב איכא והרוב בא להתיר החזקת איסור וכ' המג"א בסי' תל"ז ס"ק ד' דברוב נגד חזקה אמרינין היכא דאיכא לברורי מבררין ולא סמכינין לכתחילה על הרוב וא"כ ה"נ יש לומר דטוב יותר חליצת הקטן מדנסמוך על הרוב. ובאמת כתבתי זאת רק לרווחא דמילתא דוודאי יש לחלק בין רוב הפוסקים לשאר רובא דעלמא מ"מ כתבתי להסביר דברי הנוב"י ושכן נראה לפי ענ"ד והבוחר יבחר:

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה