מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה קלו
בעזה"י חוסט יום ו' עש"ק פ' וישלח תרל"ז לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לאהובי חתני הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' יעקב פראגיר נ"י האבדק"ק אדא יע"א.
ע"ד הגיטין הנשלחים ממדינת אמעריקא למדינתינו על הבי דואר ועושים שליח עפ"י כתב לאדם ידוע להיות שליח להולכה למסור הגט עפ"י ב"ד כדינו לאשתו ויש בזה כמה פקפוקי' וחששות ואבאר אותם אחת אל אחת. ומה שנראה לי להעיר עליהם. והנה באהע"ז סי' קמ"א סעי' ל"ה הביא המחבר דרשאין לשלוח גט ע"י גוי והבעל עושה ע"י כתב שליח להולכה דהגוי מעשה קוף בעלמא עביד והרמ"א הביא דיש חולקין משום דצריך לעשות השליח דווקא בפניו ולא ע"י כתב. והאידנא כבר התירו כמה גאונים לשלוח גט מאמעריקא על הבי דואר ולעשות שליח ע"י כתב כמבואר כל זה בתשובת האחרונים והגאון מסאנ"ץ בספרו דברי חיים בח"ב חאהע"ז סי' צ"ב כ' שהאידנא שכבר התירו הגאונים משום עיגון בעוה"ר. וגם יש כמה בנים אשר נולדו מנשים שקבלו גיטין כאלה ולכך אין להחמיר עכ"ל. (ומיהו כבר הביא בס' פתחי תשובה בשם הגאון בית אפרים דבעי' שיעשה שליח בפה מלא ולא ע"י כתב אלא דשם במקום שהוא יאמר בפני ב"ד שממנה את פלוני לשליח ואח"כ יודיע לפלוני ע"י כתיבת ידו כו'):
וגוף הפקפוקים נעבור אחת אל אחת לפנינו הא') כבר נאמר למעלה שהרמ"א חולק משום די"א דשלא בפניו אין עושין שליח. ולכאורה הי' נ"ל עפ"י מ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאהע"ז סי' י"א בענין גט שמשלישים לנשתטית שהאריכו בזה האיך יועיל זה וביאר מרן זצ"ל דנהי דמילתא דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח מ"מ כיון דהבעל גילה דעתו דניחא לי' ובאמת הוא זכות לו מצד חרם רגמאה"ג שהוא עליו. ע"כ יכול להיות שליח מצד זכי' וזכין לאדם שלא בפניו כך כ' שם. ולפי ענ"ד גם כאן איכ"ל כן דכיון דהבעל הוא באמעריק"א וחרם דר"ג אקרקפתא דגברא מונח כדקי"ל ביו"ד סי' רכ"ח ואסור לו ליקח לו אשה שם וגם הבעל מחוייב לאשתו שאר כסות כו' והוי זכות לו לגרשה וא"כ אפילו אי שליח שלא בפניו לא מהני מ"מ יכול לעשות שליח מצד זכות כן נראה לי:
עוד כתבו טעם לאסור לשלוח גט ע"י גוי או ע"י הבי דואר בשם הגאונים והובא ברא"ש בגיטין סוף פ"ב ודברי הגאון שם סתומים אלא שסיים בשם בעל הלכות שאם ניסת לא תצא וגוף הטעם לא כתבו וגם דברי בעל ההלכות אינם מובנים כלל מה ענין זה לעידי מסירה וחתימה. ולפי ענ"ד אמרתי לפרש דבאמת אם משלחין גט ע"י גוי יש לחוש שמא זייף הגוי והחליף ונהי דקי"ל ביו"ד סי' קי"ח דאין הגוי חשיד להחליף להכשיל לישראל אא"כ נהנה מזה מ"מ אפשר דחששו הגאונים למ"ש הרמ"א באהע"ז סי' מ"ב סעי' ד' דעידי קדושין צריכין לראות גוף המעשה ואין הולכין בזה בתר אומדנא וכמו בדיני נפשות שאין הולכין בתר אומדנא וה"ה לענין גיטין ג"כ אין הולכין בתר אומדנא וכן איתא בסוף יבמות לחד מ"ד דעידי נשים צריכין להיות כמו עידי נפשות ואין הולכין בתר אומדנא ולכן חששו הגאונים הנ"ל גם כן דנהי דאין חוששין שיעשה הגוי כדי להכשיל ולזייף. מ"מ הרי זה רק אומדנא ובירור אין אנו יודעין רק מכח אומדנא דוודאי לא יעשה כן ע"ז אין אנו סומכין בדיני גיטין כן אמינא להסביר טעם הגאונים:
ובמקום אחר כתבתי להקשות על הוראה זו איך אמרי' בגיטין דף ג' דלכך שליח נאמן לומר בפ"נ משום דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרו עדותן בב"ד דתינח לפי האיקומתא דמתני' איתא כר"א דעידי מסירה כרתי וא"צ לעידי חתימה אלא להכשיר הגט לידע שנכתב עפ"י ציווי הבעל אז לא מקרי בשעת כתיבה כעידי נשים וכדבר שבערוה דניבעי' שיהיו כעדי נפשות ואיכ"ל כעין שכ' הרמב"ם בפט"ז מהלכות סנהדרין דאיסור שנתחזק אפילו בע"א אם אכלו אח"כ ויש עדים חייב מלקות כיון שכבר נתחזק. וה"נ בשעת כתיבה כיון דנתחזק עפ"י עדים שנכתב בציווי הבעל כבר איתחזק ואפילו אם אינו רק כאומדנא ושוב רשאין לגרש עפ"י עידי מסירה. ובעידי מסירה הוא דבעינין שיהיו כעדי נפשות דעפ"י שנים עדים כו' אבל לאיקומתא דמוקי כר"מ דע"ח כרתי ולא צריך לעידי מסירה אלא שהן הן ע"מ וע"ח וא"כ הם צריכין להיות כעידי נפשות ולא סגי אומדנא וא"כ אמאי נסמוך על חתימתן דנימא דהוי כמי שנחקרה עדותן משום חזקה דלא חציף אינש לזייפא:
מיהו באמת איכ"ל דמאן דס"ל דמתניתין כר"מ ס"ל כאידך מ"ד סוף יבמות דעידי נשים כעידי ממון דמיין וא"כ איכ"ל דבעל הלכות סובר דקי"ל כר"מ דע"ח הן הם העדים ולכך כ' דאם הי' הגט ביד גוי אפשר דזייף וכדלעיל דלא הוי רק אומדנא (ובלא"ה בגט ממדינת הים דלא עבידי לגלויי ולא שייך לא חציף כו' וצריך לומר מזוייף מצ"ע לא שכיח כלל ועדיף מאומדנא ורש"י לרווחא דמילתא כתב כן אבל בשליח גוי אשר פיהם דיבר שוא ושקר איכ"ל דלא עדיף מאומדנא) ולכך כ' דדווקא אם מסרו בעידי מסירה אם ניסת לא תצא דס"ל דדווקא ע"י ישראל אלומי חזקה דלא חציף אינש והוי כעדות גמורה משא"כ אם הי' ביד גוי אף ע"ג דאינו נהנה מחליפתו אולי נפל ממנו או הוי לו סיבה אחרת וזייף אחר. כן נ"ל לישב דברי הגאונים הנ"ל:
ואם כן גט שנתקיים בחותמיו כדינו איכ"ל דכ"ע מודים דאין לחוש לשלחו ע"י גוים דטלי גיטך מע"ג קרקע לא מיפסל בשליח הולכה. אמנם גוף הקיום קשה מאוד ואפילו יש בו קיום אין מכירין חתימת הדיינים וזה הוא הדבר הקשה בגט הנשלח על הבי דואר וכבר האריכו הפוסקים גם בזה ובתשובת נוב"י מהדו"ת בחלק אהע"ז סי' קל"ו הסכים לסמוך על דעת התשב"ץ המובא ברמ"א סוסי' קמ"ב וכ"כ בתשובת הגאון משאנז זצ"ל בספרו דברי חיים סי' צ"ב הנ"ל דאפילו אם אין מכירין חתימת הדיינים מהני ובאהע"ז שם בסי' קמ"א סעי' כ"ד ובב"ש שם האריכו ג"כ בזה להתיר אפילו באין מכירין. מיהו שם מיירי בשליח ישראל שאומר בפ"נ והאמינו אותו חכז"ל אפילו בלי קיום ולכך אפילו אין מכירין הקיום של הרשאה מהני אבל בגט הנשלח על הבי דואר בלא אמירת בפ"נ הרי בעינן קיום מדינא א"כ קשה להתיר. ואפי"ה כ' הנוב"י דלא גרע מעד אחד:
ואני אמרתי להסביר דהרי עיקר הסברא דלא חציף לזיופא שייך במקום הבעלים והבעלי דברים דאפשר כי ירגישו ויבואו להבין שהוא מזויף. אבל בגט הנשלח ממדה"י דלא עבידא לגלויי ומי יודע ומי יכיר את הזיוף לא שייך לא חציף א"כ אפשר דמן התורה בעי' קיום. אמנם אם יש עליו קיום ב"ד מכבר וב"ד מסתמא פקיעי שמייהו ומכירין חתימתם ברוב העולם ועבידא לגלויי. ולכך יש סברא דמועיל קיום הדיינים אפילו אם אין אנו מכירין חתימתם. דמ"מ המזייף אינו יודע מזה שאין אנו מכירין ואינו חציף לזיופא. ומ"מ קשה לסמוך על סברת נוב"י הנ"ל מטעם האמור. ולכך צריכין להכיר חתימת קיום הדיינים וזה לא שכיח בגיטין הבאים ממדינת אמעריק"א:
והיותר קשה דהרי הגט ג"כ צריך קיום ולא סגי אם רק ההרשאה מקויימת אלא דצריכין לקיים גם הגט כדקי"ל בסי' קמ"א סעי' ל"ג והובא שם בפ"ת ס"ק ל"א דברי הפמ"א סי' ס"ט וסי' ע"א דעל הגט עצמו אינו נכון לכתוב הקיום אלא צריך לכתוב קיום בפ"ע דהיינו שיקיימו ע"י סימנים דבמותב תלתא חתמו העדים בפניהם את הגט שיש לו סימנים בשינוי אותיות או בנקב בצד אות פלוני או סימנים בד' ראשי השיטות וכיוצא בו כמבואר שם יעויי"ש. ועכ"פ גם בזה צריך להכיר הקיום של הדיינים ואם אינו מכיר לא מהני ולכך לא אדע תיקון גמור בזה. אלא לפי מה שכ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאהע"ז ח"א סי' מ"ג ומ"ה ומ"ט והובא ג"כ בפ"ת באהע"ז סי' י"ז ס"ק נ"ב דאם כ' על הבי דואר באדרעסס"י הראוי ומקבלים תשובה מן הסתם זה הוי כידיעה. ונהי דכ' מרן זה שם לענין עדות אשה דהקילו בה רבנן ואפילו גוי מסלפ"ת נאמן מ"מ מסברא נראה דגם כאן אם כתבו מעיקרא להבי דואר ההוא ובפרט אם כתבו ע"י רעציפיס"ט ושוב מקבלין הגט על אדרעס"סי שלו בראציפיס"ט הוי כידיעה ברורה וגם בנקל אם יכתבו קודם מעשה להבי"ד דהתם וישיבו להם תשובה ועי"ז עצמו יכירו חתימתן. וגם אם נשלח באגרת הגט וההרשאה ביחד וחתום בחתימת הב"ד הניכרת להם נראה דהוי שפיר ידיעה והכרה כן נראה לפי ענ"ד:
אמנם מה שכתבת דבאמעריקא אין לסמוך על סתם ישראל לומר שהוא בחזקת כשרות דרובם שם אינם בחזקת כשרות. ובלא"ה הרי דעת הרמב"ם וביאר הבכור שור בע"ז דף ל"ט דבכל מידי דאורייתא בעי' שיהא מוחזק בכשרות מדינא וביינות וכיוצא מצד התקנה ובש"ך ביו"ד סי' קי"ט סק"א. מיהו אין אנו דנין על אנשי אמעריק"א אלא כעין דאמרי' רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא על רובא דעלמא דנין אלא על השוחטין וה"נ נראה דאפילו באמעריק"א הרבנים ארטידאקסע"ן דשם הם בחזקת כשרות ומסתמא בוחרים עדים הכשרים:
מיהו כל זה צריך חקירה רבה כי באמת הדורות מקולקלים וגם הרי צריכין שיהיו בקיאין בטוב גיטין וקדושין ולכך הרוצה והצריך לסמוך על זה אינו רשאי להיות נמהר במלאכתו אלא יחקור מעיקרא אחרי הב"ד דהתם מי הם ואח"כ יכתוב מכתבים להב"ד שבעיר הזאת בענין הזה ולעורר ולשאול ולהעיר על כל הענינים הנ"ל ועי"ז יוכל להתברר טובם וענינם וחתימתם כן נראה לפי ענ"ד ובזה אחתום בברכה המשולשת יהי ד' עמך ויצילך מכל רע ושגיאה דברי חמיך הדוש"ת הק' משה שיק. מברעזאווע: