אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה נח

תשובה נז

בעזה"ית פה חוסט חשון תרל"ג לפ"ק

הנה רש"י ז"ל כת' בקדושין דף ו' בטעמא דהמקדש במלוה א"מ משום דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון דבעינן דיהיב לה מידי בשעת קדושין והרמב"ם בפ"ה מה' אישות דין י"ג הסביר דמשום דמלוה להוצאה ניתנה ואין כאן קיום שום דבר ליהנות בו מעתה שכבר הוציאה אותו דינר ועברה הנאתו ומשמע מדבריו דמסברא אינה מקודשת דקנין בכדי לא מצינו ואפי' לר"י דס"ל בב"מ דף צ"ד ע"א דע"י דההוא הנאה דנפיק עלי' קלא דאינש מהימן היא משעבד נפשי' גבי מלוה השתא אין לה שום הנאה ומהרי"ט בחידושיו לקדושין דף מ"ז רצה לדייק מדברי הרמב"ם דאם המלוה בעין מקודשת דנהי דזכתה היא בהן הוי לי' כמו בקידשה בגזל דידה דמבואר לקמן דף נ"ב ולדעתי אין הנדון דומה לראי' התם הוא ביד המקדש ואי אחלתי' קנה משא"כ כא דהוא בידה ושלה הוא ובמחילתה זכות עצמה אינו זוכה בו וצ"ע על המהרי"ט אלא נראה דמ"ש הרמב"ם שכבר היציאה אותו דינר היינו שכבר יצא מרשות המלוה ובזה שנתן המלוה ללוה דינר הוציאו מרשותו ואינו שלו ואין עוד ברשות המלוה ואם הלוה נהנה מן הדינר אינו נהנה מן המלוה:

ובאמת אריכות לשון הרמב"ם קשה (וע' בסי' שאח"ז מ"ש שם לישב) ולפענ"ד לישב דהרמב"ם סובר כמ"ש הב"ח בח"מ ס' צ"ו אות כ"ג שכ' שם דמדברי הגאון שכ' שאם מעת ההלואה בעין ביד האשה אע"ג שניסת ומסרה הכל ליד הבעל גובה הבעל חוב וכתב הב"ח דהה"ד אם לקח אחד סחורה בהקפה הוא קודם והביאו הב"ש באהע"ז סימן צ' ס"ק ל"ח והצ"צ בס' קי"ז פליג עלי' ע"ש ובס' גט פשוט סימן ק"כ סק"ח ג"כ הביא לחלוק עליו ובתשובה לקמן סימן ביארתי קצת דברי הב"ח ובאמת מדברי הגאון נראה כהב"ח והראי' שהביא הצ"צ מעיסקא נראה דהיינו לאחר שהוציאה ויש ריוח וכיו"ב מצינו פלוגתא בין הש"ך והתומים בש"ך סי' צ"ט סק"ח במעות פקדון המותרין יעו"ש:

ועכ"פ נראה דהרמב"ם סובר כן דכל זמן שהוא בעין הוא כאפותיקי עבור החוב והוי כמו משכון ובמקדש במלוה שיש עליו משכון מקודשת וע"ז מחלק הרמב"ם היינו דבמשכון מחזיר לה עכ"פ המשכון שכן דעת הרמב"ם דלא כתוס' קדושין דף מ"ז ובא הנאה עכשיו לידה משא"כ במקדש במלוה אפי' הוא בעין ואפילו נימא דהוי כמו אפותיקו ומשכון מ"מ אין שום הנאה בא עתה לידה שהנאת המלוה כבר היציאה המלוה מידו כנ"ל כוונת הרמב"ם ועכ"פ נראה דבמלוה א"צ כלל לטעם משום דיליף קיחה קיחה דאפי' אי ילפינן מאין כסף לאדון נמי מסברא לא מקדשה בכה"ג נהי דאין כסף דאמה היינו דא"צ אפי' מחילת מלוה וממילא יש כסף לאדון אחר איכ"ל דאפילו מלוה מועיל מ"מ מסברא לא נראה כן:

ותו הרי המהרי"ק בשורש פ"ט פלפל אי מלוה מקרי דשלב"ל דלא יהא שייך בי' מחילה והוכיח דנקראת בא לעולם משום דהשיעבוד הוא בעולם ומהני מחילה ע"ש ראיותיו וברמב"ם פכ"ב ממכירה דין ט' קרא לחוב דבר שלב"ל וע"ש בשעה"מ שהביא שיש מי שחולק על מהרי"ק הנ"ל והקשה על ראיות מהרי"ק מהא דיכול למחול הא שם רב לשיטתו דסובר אדם מקנה דשלב"ל ולפענ"ד לא קשה דהא קי"ל בסי' ר"ט דאם תפס מהני גם בדבר שלב"ל וא"כ אין חילוק לענין מחילה דתפס אין חילוק בין רב לדידן וא"ש ראיותיו של מהרי"ק ואפי' אם רש"י סובר כמהרי"ק מ"מ קשה הרי סברת הרמב"ם אמת דאינה נהנית עתה מהמלוה וא"כ לא צריכין לטעמא שכ' רש"י משום דילפינן קיחה קיחה:

ונראה דס"ל לרש"י דנהי דאם לא הגיע זמן הפרעון י"ל כן אבל כשהגיע זמן הפרעון וחייבת לשלם ויגבה ממנה וע"י הקדושין היא נפטרת והפוכי מטרתי למה לי א"כ בכה"ג יהא חשיב הנאה וכ"ש לאביי דסובר למפרע הוא גובה וא"כ כיון שאין בידה לשלם זוזי ותסלק אותו בחפץ ותהי' למפרע של חברו שכבר קנה מאז ובזה הוא מקדשה שזה הי' רק כפקדון בידה עד עתה ותהי' מקודשת לאביי לשיטתו וכנ"ל ולכך פרש"י משום דבעי' דומיא דקיחה דתבוא דוקא עתה הנאה חדשה לידה:

ועפי"ז אמרתי לישב מאי דהקשה מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' קל"ד דמאי פריך לקמן דף מ"ז על רב דאמר שם המקדש במלוה אינה מקודשת מברייתא והקשה ותסברא הא דתנן ושווין במקח דקנה ואמאי ואי נימא כרש"י דאינה מקודשת משום דילפינן קיחה קיחה א"כ בשדה דיליף לקמן דף כ"ו משדות בכסף יקנו ואיכ"ל דבשדה. דלא יליף מקיחה דעפרון לכ"ע קנה ע"ש ולהנ"ל אמרתי דעד כאן לא צריך טעם לומר דאינה מקודשת במלוה משום קיחה דעפרון אלא בהגיע הזמן לפרוע ואביי לשיטתו אבל רב דאמר המקדש במלוה אינה מקודשת משום דמלוה להוצאה ניתנה ע"כ היינו בתחלת ההלואה ועדיין ההלואה בעין ובטעם זה דהמלוה להוצאה ניתנה בטעם זה סגי לי' והיינו כטעם הרמב"ם הנ"ל ובזה אין סברא לחלק בין קדושין למכר ופריך שפיר:

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה