אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה מח

תשובה מז

בעזה"י יום ב' לסדר וירא תרל"ט לפ"ק חוסט יע"א החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה מוהר"ר זאב וואלף הלוי נ"י:

מכתבו קבלתי בשבוע העברה ושם הראה פלפולו בענין עגונה אחת ושמה פעריל אשת ר' בער פעטערזעל ע"ה ולפי עדות אנשים נהרג אצל האייזענבאן בישוב טעמעש אצל קראנען שטאט והשו"ב דשם העיד בכתב למע"כ נ"י על שמו ושם אביו מבארעמלאך ר' הירש סמוך למארגירעטין ושאר סימנים על אשתו הראשונה ועל אשתו השני' ועל הבנים והבנות שיש לו ומעלתו פלפל והעלה ומסיק דגם ע"י כתב מועיל בעדות אשה והנה הדברים ההם מבוארים כבר בתשובת הנוב"י סי' מ"ה ובתשובת אדמ"ו הגאון בעל חת"ס זצ"ל סי' מ"ד וסימן מ"ט באריכות ולזאת אני משיב רק בקצרה:

הנה כבר מבואר שם הסכמת האחרונים שגם בכתב מועיל אלא שמרן הגאון בעל חת"ס מצריך שלא במקום עיגון שהכתב יהי' מקויים וכבר כ' מרן זצ"ל שם שאם כותב על הבי דואר להעיד והעד השיב ג"כ על הבי דואר דהוי כמו מקויים כי עיקר החשש שמא זייפו החמשה נשים השונאות אותה ומטעם זה ג"כ מובן מדוע הביא הרא"ש והרי"ף ראיה להיתר דסומכין על כתב מפ' מי שאחזו דהתם נודע מי כתבו ואין חשש זיוף שם כלל ומה שהעיר מרן הגאון בעל חת"ס זצוקלה"ה בסי' מ"ט דאיכ"ל דב' קולא לא מקילינן אפשר לומר דזה אינו כיון דהתרי קולות הם מחד טעמא ומלתא דעל"ג לא משקרי אינשי ואשה דייקא ומינסבא הוי רק כחד קולא ועוד כיון דעד מפי עד ג"כ כשר והרואה מפי כתב הוא עצמו נעשה עד מפי עד ובזה מיושב הקושיא מגיטין דף ה' ע"א שהוכיח המהרש"א מדברי התוס' ד"ה אילימא חרש דהוכיח משם דאין לקיים מתוך הכתב דהתם עד מפי עד אינו נאמן ולפי הנ"ל בודאי לפי מסקנת הפוסקים מועיל בעדות אשה עדות מפי המכתב וקיום כדלעיל:

אלא שתמוה בעיני שבעדות של השו"ב ר' ישראל מאיר מישוב טעמעש לא נזכר כלל שנקבר שם אלא שמעיד על הנהרג שכך הי' שמו ואפשר דכוונתו על איש שנהרג ע"פ עדות והקול שהובא במכתבו ועל העדות האלו פקפק מעלתו שג' מן העדים שקבלו הב"ד בקראנעשטאט הם מחללי שבתות בפרהסיא ושאר עבירות חמורות וא' מהם שאינו מחלל שבתות וכ' מעלתו דאולי לא שייך בי' הכלל שאמרו מדעל"ג לא משקרי כיון דנצטרף עם השלשה עדים הנ"ל ואולי הוא סמך עליהן ואם יתבדה ויתברר שלא מת אין לו בושה כ"כ אך הפקפוק הזה אינו דהרי קי"ל דעד מפי עד ג"כ כשר ואפילו מת עד הראשון ומבואר בפוסקים דגם אין סברא שעי"ז הוא מעיד בדבר שהוא ספק לו כיון שמסתמא גם הוא יודע שאותן ג' הם מחללי שבתות בפרהסיא ואינם נאמנים וכמאן דליתנייהו הם:

וגוף הסברא שהעד יסמוך על אחרים איננה סברא דא"כ מאי הקשו במכות דף ו' על הקרא דעיפי שנים או שלשה עדים יקום דבר אם מתקיים בשנים למה פרט שלשה כו' ואי הנ"ל א"כ איכ"ל דג' גרוע דאפשר דאחד סמך על חבריו אלא ודאי כיון שבא להעיד בודאי ראה וידע מעצמו ולא סמך על עדים אחרים ולכאורה בלא"ה הרי אמרינן בשבועות דף ל' סע"ב מנין לעד שיודע בחבירו שהוא גזלן שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק והרמב"ם בפ"ד מהלכות עדות הלכה א' יליף זאת דעד הכשר לא יצטרף עם הרשע שנאמר אל תשת ידך עם רשע ע"ש וכן הוא בחו"מ רסי' ל"ד ואפילו הוא יודע שהגזלן מעיד עדות אמת אפ"ה אסור לו להצטרף עמו ועיין בתומים שם רסי' ל"ד באורים ועכ"פ זה הכשר שנצטרף לג' הפסולים וסבר שעי"ז יקבלו עדות א"כ הוא ג"כ רשע שעבר על לאו דאל תשת ידך עם רשע ואפשר דלוקין ע"ז למ"ד סנהדרין דף ס"ד ע"ב דעקימת שפתיו הוי מעשה ובמעשה המועיל אמרינן דלוקין ובלאו דאית בי' מלקות נפסל בעדות וא"כ גם עדות הכשר אינו מועיל כלום כי בלאו דאית בי' מלקות אז העדות שלו הוא פסול:

וכן קשה לי על הא דאמרו חז"ל במכות דף ו' דמקשינן שלשה לשנים דאם הי' אחד מהם פסול אז נפסל עדותן משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולהנ"ל קשה לי למה לי האי טעמא הלוא אפי' עדות הכשר הוא פסול משום שהצטרף עצמו עם פסולי עדות ולכאורה יש לדחות דהתם איירי דהי' הכשר שוגג וכ"ש בעדות עגונה דלא הי' צריך כלל לעדות האחרים דהא קי"ל דע"א נאמן בעדות אשה דל"צ אלא גלויי מלתא בעלמא. מיהו בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל סי' י"ד מחיו"ר הקשה שם עוד קושיא על זה וכ' שלפי הנראה לו דוקא אם הוא רשע או גזלן שהעידו עליו בב"ד הוא בכלל לאו דאל תשת אבל אם לא העידו עליו בב"ד, אף אם הכשר יודע שהעד האחר הוא גזלן אינו עובר על לאו דאל תשת וגם בנומק"י בפרק ז"ב וביבמות דף פ"ז והובא בס' קהלת יעקב ופ"ת באהע"ז סי' י"ז ס"ק י"ח דגם בעדות אשה דקי"ל דפסול לעדות דאורייתא אינו נאמן איכ"ל דוקא גזלן אבל שאר רשע לא אמרי' דפסול אלא דבש"ע לא ס"ל כן ע"ש בפ"ת מיהו במחללי שבתות בפרהסיא דהוי כגוי לכל דבר פשיטא דפסול כמו מומר לע"ז וא"כ אפי' הכשר ההוא עובר על לאו דאל תשת ידך עם רשע וא"כ גם הוא אינו כשר עדיין לאיזה שיטות וא"כ גוף הדין עדיין תליא בפלוגתא מצד העדות של הארבעה אנשים אשר הובאו במכתבו:

אמנם העדות הג' שהביא בשם ב' אנשים מאנשי קראנשטאט הוא מאיר בן אברהם הלוי והשני יעקב בן אברהם שהעידו ששמעו מב' עדים מקראנשטאט על שמו ושנהרג שם ונקבר בקראנשטאט. אלא שמעלתו נסתפק שאולי כיון שאנשי קראנשטאט מוחזקין ומפורסמין לעוברי עבירות ומחללי שבת אולי יש לחוש גם על הני תרי משום דאם היו אותן ב' יראים ושלמים הי' הקול נשמע כי נמצא בקראנשטאט ב' אנשים שחלקו עצמן מן האנשים הרעים החטאים דקראנשטאטט ובקהלם לא תחד כבודם ושוב כ' דאיכ"ל דנשארו בחזקת כשרותן שיש להם משעה שנולדו ע"כ הספק שלו:

ולפענ"ד פשוט דאפי' אם רוב אנשי העיר מקולקלין אפ"ה מי שאין אנו יודעין ממעשיו הוא בחזקת כשרות כדאיתא בסנהדרין דף כ"ו ע"א דאמר חזקי' אפשר ח"ו דהקב"ה ילך בתר רוב והשיבו לו קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין ע"ש וה"נ אדרבה אמרינן כל דפריש מרובה פריש ופורש מרובן שהם רשעים ובנזיר דף י"א אמרינן דאשה הדרה לקביעותה ובשמ"ק לכתובות דף ט"ו הקשו שם על הא דאמרינן דאזלינן בתר רוב העיר מהא דנזיר ותי' דבכתובות שם שאני דאזלינן רק בתר אותו שעה דבעל משא"כ בנזיר צריך לדון גם על אחר דהדר לקביעותי' וה"ה בנ"ד לאחר שהדרו לקבועתייהו אם היו כשר ומעיקרא הי' אומר שקר הי' חוזר דהיינו דנראה משם דכל איש אפי' אם הולך למקום אחר אפ"ה דעתו על מקומו ונקרא קבוע:

וכן לכאורה מוכח מש"ס דחולין דאמר דר"מ גזר על הכותיים ולא קבלו ומרב אמי ור"א קבלו ופי' הרשב"א דבתחלה לא היו רוב הכותיים מקולקלין אבל בימי ר' אמי ור"א היו רובן מקולקלין בעניני ע"ז וא"כ לכאורה מאי הי' צריך גזירה אם רובן היו מקולקלים ואמרי' כל דפריש מרובא פרוש וע"כ דאדם לא מקרי פרוש ולכן הוצרכו לגזור עליהן וה"נ כיון שלא שמענו על ב' האנשים ההם שהם רשעים ומחללי שבתות הרי הם כסתם ב"א ויש להן חזקת כשרות ובפרט לענין עדות שרוב בני אדם בודאי אינם חשודים לבא לקלקל אשה בעבירה גדולה וכמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בחאהע"ז סי' מ"ט:

וכל שכן לדעת הריב"ש בתשובה סי' שצ"ט דכתב דב' חזקות הם עדיפות מרוב וה"נ אית להו להנך תרי סהדי ב' חזקות א' חזקה כמו כל אדם מישראל שמתחלה בודאי הי' בחזקת כשרות וגם חזקה שאין אדם חוטא ולא לו ומכ"ש בעבירה גדולה כזו וא"כ הוי ב' חזקות ועדיף מרוב ובגוף הדין ביו"ד רסי' קי"ט בהגה"ה פליגי שם המחבר והרמ"א אי סתם אדם נאמן להעיד והבכו"ש בש"ס ע"ז דף ל"ט מסיק דבדאורייתא פסקינן כהרמב"ם דבעי' דוקא הוחזק בחזקת כשרות אבל בדרבנן סתם אדם נמי נאמן וא"כ לפ"ז בנידון שלנו דאיסור דאורייתא הוא בודאי היו צריכין לידע שהוא כשר ומוחזק בחזקת כשרות וכ"כ הכנה"ג באהע"ז שם סי' מ"ז בשם בנימין זאב דבעינן דוקא מוחזק בחזקת כשרות ממש:

אלא שאנכי כתבתי במקום אחר (עיין לעיל תשובה מ' ומ"א) דקשה על שיטה זו מהא דאמרי' בר"ה ריש פ"ב בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אדם משום דכל אדם הוא בחזקת כשרות ואע"ג דהיא דאורייתא אעפ"כ הי' הדין דכל אדם בסתמא נאמן וא"כ קשה על שיטה הנ"ל שכ' דבעי' דוקא מוחזק בחזקת כשרות ואמרתי לחלק דגם הרמב"ם לא כ' זה אלא היכא דאיכא חזקה או רוב לאיסור כיון שמעיד לסתור החזקה או הרוב ע"כ בעינן שנדע דודאי הוא כשר וא"כ איכ"ל בעדות החודש דליכא חזקה ולא רוב כל אדם נאמן אבל כאן בעדות אשה דהוא נגד חזקת איסור דא"א בכה"ג מיירי הרמב"ם ומצריך שנדע דוקא שהוא בחזקת כשרות: וא"כ לפמ"ש התוס' בסוגיא דתרי ותרי בכתובות דף כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה הבא עלי' דהאשה מצד דייקא ומינסבה איתרע חזקת א"א שלה וא"כ אין כאן חזקת איסור במקום דשייך אשה דייקא ומנסבה דהיינו אם אינה במלחמה או קטטה כה"ג שפיר איכ"ל דסתם אדם נמי נאמן וכדלעיל:

וא"כ לפי סברא זו נראה דעדות ב' אנשים הנ"ל דהם סתם ב"א מועיל והם דייקו ואמרו על המיתה ועל הקבורה ושאר סימנים שפיר נאמנים הב' עדים הנ"ל ובפרט שכבר כתבתי ג' צדדים להיתר וגם סימני המלבושים כבר פסק בתקע"ג דכל המלבושים ל"ח שהשאיל אותם וגם לפמ"ש מעלתו דגם בכלי מת הנ"ל יש בהם פאס ושאר כתבים לא חיישינן לשאלה ולזאת גם אני מסכים אם יסכימו ג' רבנים להתיר אשה הנ"ל ויושיבו ב"ד של ג' להתיר אותה מב"ד דכבר כ' הנוב"י דהיכא דהעגונה ניתרת ע"פ ע"א צריכין ב"ד להתיר ובפרט בנידון הנ"ל שהקבלת עדות איננו מבואר לגמרי והיה לו שלום מנאי: הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה