אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה מה

תשובה מד

בעזהי"ת יום ו' דברים תרל"ו לפ"ק פה חוסט יע"א ברכה והצלחה ששון ושמחה ישיג בימי אנחה. הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' זכרי' שפירא נ"י האבדק"ק ווראנין יע"א:

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד המאורע בגליל שלו שאיש אחד שמו ר' משה גרין מכפר דשעפאוו נאבד ועפ"י דברי הגוי העגלה נטבעת באמצע המים שנשברה העגלה וקפץ לתוך המים ונטבע ופעם אחת צף למעלה מבלי שום תנועה בידיו או ברגליו ואחר זה נטבע כעופרת במים אדירים וזה המעשה הי' בי"ז באדר וביום כ"א אייר נשמע שבכפר טשמערנא ראו אדם צף שם ע"פ הנהר והלכו לשם יהודים והוציאוהו מהמים ונשמע קול לאמר שזהו ורבים אמרו שהכירו אותו בתואר גופו ופניו ושערו ושלחו אחרי אשתו ואחיו ושאל מעלתו אותם אם יש להם איזה סימנים בגופו ובבגדיו ואמרו שהאצבע הקטנה אשר בידו הימנית נשבר ונתרפא והיה קצת עקום והכתונח גם המכנסיים הלבנים הם גימערקט באותיות מ ג. והוועסטא כשהלך מביתו הים גרין געשטרייפט ההויזען שהיו עליו הי' של צמר פעפיהר פארבע. שטיפעל עם שנאלען והי' לו חולי השבר רח"ל והי' עליו חגורה בראך גארטיל ושלח מעלתו ני' לשם אנשים למקום שהמת הי' מונח ומצאו כל הסימנים הנ"ל אחד מהם לא נעדר רק הכתונת היה קרוע והמכנסיים מצאו עליהן אותיות הנ"ל והביאו לו גם כן מביתו והכירו הכל כי זה כמו הפשתן הזה והיו עליהן ג"כ האותיות מ. ג וכתב מעלתו שמזה אינו רוצה לדבר במה שאמרו שהכירו אותו בתואר גופו ובשערות כי א"י אם ראו אותו מיד בשעה שהעלהו מן המים וגם כיון ששמעו שנטבע יש לחוש שמא אמרו בדדמי:

אלא שצידד מעלתו להתיר האשה אשת ר' משה גרין הנ"ל א' די"ל אע"ג דריב"ש בסי' שע"ט כ' דאע"ג דרוב הנטבעים למיתה מ"מ כיון דיש ב' חזקות נגד הרוב חזקת חי וחזקת א"א ומעלתו פלפל בקושית נוב"י בתקע"ג סימן מ"ג אפ"ה י"ל דהתם שהו בכדי שתצא נפשם דנהי דלריב"ש בסי' רע"ז צריך ג' שעות ובמהרי"ט חאהע"ז סי' כ"ו כתב דזה שיעור גדול וסגי בשעות קטנות וכ' מעלתו דאיכ"ל דאצבע עקום דצמצמו שהיא אצבע הקטן שביד ימין מקרי סי' מובהק וכמ"ש הרד"ך בסי' י"ד המובא בב"ש ואפילו נימא דהוי רק סי' אמצעי מ"מ יש לסמוך על דברי מהר"ל מפראג המובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט ואפילו בסימן בינוני בגוף וניכר במלבושיו הוי סימן מובהק ולא חיישי' לשאלה ועל החכ"צ סי' קל"ד דכ' בכה"ג דהוי כמו נפילה דיחיד ואין חוששין לשאלה דיחיד וגם לסמוך על סברת מהרי"ט דבנמצאו כל בגדיו לא חיישינן לשאלה ולגזילה ולגניבה ולגזילה יש לן סברא דהגנב אינו מניח האותיות הנרשמים שם כמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בחאה"ע ח"ש סי' ק"מ ושם בתשובה סי' קמ"ד הוסיף לומר דאם הבגדים אינם דומים אפילו חוורי וסומקי הוי סי' כמו בכה"ג עכ"ל בקצרה:

והנה תמהני על מעלתו נ"י שלא שלח לידי הגב"ע שנתקבל מסתמא בב"ד של שלשה כדינו מה שאמרה האשה ואחיו ומה שאמרו אחרים כי לפי מה שנאמר במכתב מעלתו נ"י אינו מבואר במה הכירו הבגדים אם בטב"ע או בסימן דאם הכירו בטב"ע הרי אנו באין למחלוקת בראו או ידעו מהטביעה אי סמכי' אטב"ע שמעלתו נ"י כתב דמשו"ה לא נחית לסמוך על טב"ע בגופו וא"כ גם בטב"ע במלבושיו יש פלוגתא בנוב"י סי' מ"ו באאהע"ז כ' שגם בבגדים איכא למיחוש בדדמי ובסי' ע"ג שם צידד לומר דאפשר דבבגדים ל"ש לומר בדדמי דאינם משתנים ומרן הגאון בחת"ס ז"ל כ' בכמה תשובות אם נשתהו במים זמן מרובה גם הבגדים משתנים קצת ובתשובה סי' נ"ח כ' דתליא בפלוגתת רש"י ותוס' ביבמות דף קט"ו ע"ש ועכ"פ זה תליא בפלוגתא:

ואם סמכו על המערקציכען מ. ג. זה לא הוי לדעתי אפילו סי' בינוני דכל הקרואים בשם כזה רגילים לרשום על הבגדים א"כ הוי רק כידעינן שמו והרי חששו לשני יוב"ש ואולי הי' האשה אומרת שמכרת שזו היא תפירתה ומעשה ידיה זהו שפיר הי' נקרא היכר גמור ול"ש לומר דאשתני וכעין דאיתא בירושלמי פ"ז דשקלים ה"ב דאמר ר"י יחכמון שפייא קוטריהון כו' אבל מ"ש מעלתו שהביאו פשתן מביתו וראו שדומה אין אני מבין זה מה היכר יש בזה הרי כל הפשתן הנמכר בחנות הבא מפאבריק אחת ובאיכות אחת הם שוים ונמכרים לכל העיר ולכל העיירות וכיון דלפי הנראה מדברי מעלתו לא היו ב' עדים המכירים את הבגדים בטב"ע א"כ לדעת האומרים דגם בבגדים חיישינן לבדדמי א"כ היכר דבגדים אפילו אם האשה הכירה בטב"ע את הבגדים תליא בפלוגתא:

ואפילו אם נימא כמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בכמה תשובות ובתשובה סי' קע"ד ח"ב שהביא מעלתו דהרבה גוונים אפשר דהוי סימן מ"מ סימן מובהק ביותר אינו מבואר דהוי ואם האשה או שאר עדים מכירים בטב"ע את הבראך גארטעל או בסימן מובהק ביותר אפשר לדעתי דהוי דבר דלא מושלי אינשי כמו דאמרינן גבי אוכף דלא מושלי אינשי דמסקב לי' לחמרא. ה"נ בבראך גארטעל מיהו אפילו בדבר דלא מושלי אינשי לדעת הב"י המובא בב"ש בס"ק ס"ט הנ"ל דחיישינן וא"כ אפילו לפי המהר"ל מפראג והח"צ והמהרי"ט לא אדע היתר לסמוך עליהן כיון דהסימן הוי בבגדים הוי רק כסימן בינוני וגם בגופו שכ' מעלתו דאיכ"ל דשבר אצבע קטנה בימין הוי סימן מובהק ביותר אינו מוכרח חדא דזה לא מקרי צמצום אלא צמצום אבר אבל לא צמצום מקום שבאבר ואפילו בצמצום המקום באבר בדיוק אינו מוסכם אם חשיב סימן מובהק ביותר ויעויין בתשובת חת"ס ז"ל סימן נ"ח הנ"ל וא"כ לדעתי כל הסברות שכ' מעלתו נ"י אינם מספיקים להתיר את האשה ההיא:

ועל דעת מהר"ל מפראג חולק הב"ש וסייעתו ועל החכ"צ פקפק הבית מאיר דמאי ענין נפילה לשאלה דשאלה היא מדעת ואיכ"ל דאפילו לשאלה דיחיד חיישינן ועל המהרי"ט פקפקו ועדיין יש לחוש אפילו בכל הבגדים למכירה ולחלופין ולאבדה ואפילו לפמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בכמה תשובות לסמוך על רבינו אלי' דסובר דעל כמה אומדנות מצרפינן ומתירין כמו שביאר בסי' מ"ח מ"מ כאן היכר הבגדים לא מצאתי שהביא מעלתו נ"י עדות שהכירו לא בסי' מובהק ולא בטב"ע גמור ובתשובת מרן סי' נ"ח כ' היכא דשייך חשש בדדמי האשה עצמה אינה נאמנת דחיישינן דאמרה בדדמי כמו במלחמה ובפ"ת בסי' י"ז אות קל"ח חולק עליו יעו"ש ועכ"פ לדעתי אם לא קבלו גב"ע בפני ב"ד של ג' ראוי שיקבלו עתה וגם אנשים שראו אותו מתחל' כשהוציאו אותו מהנהר שכ' מעלתו נ"י שלא שאל משום דאיכא למיחוש לבדדמי מ"מ יתרבו הצדדים יותר:

ובגוף הנידון הנה נמצא כבר הכל מבואר באחרונים זה בכה וזה בכה ובנידון שלנו נראה לי סמיכה גדולה על דברי מהר"ם פדווא המובאים שם בסעיף ל"ב לגבי נטבע במים אם הכירו הבגדים בסימן מובהק נוכל לסמוך עליו דלא חיישינן לשאלה ובחמ"ח מסתפק אי גם לאח"ז יש להתיר בנטבע והב"ש כתב שם דוקא מיד ובשו"ת רע"ק אייגר סי' ק"ח ועוד בתשובות המובאים בפתחי תשובה אות קל"ד שהוכיחו מדברי מהר"מ פדוו"א דאפילו בלא שהו בכדי שתצא נפשו ואפילו מכירין הבגדים בטב"ע אפילו לאחר כמה ימים סובר המהר"מ פדווא דלא חיישינן לשאלה אלא שפלפלו בטעם הדבר למה לא ניחוש לשאלה ולפענ"ד להסביר הדברים דשם בסעיף ל"ד ובב"ש הביא דיעות הפוסקים דאם לא שהו בכדי שא"כ הוא ספק דאורייתא אם הוא חי או מת וכן הובא בב"י בשם הרמב"ן ובתשובת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן בסי' קכ"ח דתנן בגיטין דף כ"ח ספינה שאבדה בים נותנין עליה חומרי מתים וחומרי חיים הוא חשש דאורייתא ותימה בעיני הרי מבואר ב"ב דף קנ"ג ע"ב דהא דנותנין חומרי חיים וחומרי מתים היינו במקום שרובן לאיבוד מיתה וא"כ כיון דרובן למיתה בכל התורה כולה אזלינן בתר רוב והא דחיישינן במים שאל"ס ע"כ או משום דמיעוט המצוי נמלטים או משום חומרי דא"א כמבואר במקצת הראשונים וזה הוי רק מדרבנן ואיך כתבו דמשנה ההיא הוא חשש דאורייתא:

וע"כ צ"ל דס"ל להאי שיטה כמ"ש הריב"ש בס' שע"ט דיש להנטבע ב' חזקות חזקת חי להנטבע ולאשתו חזקת א"א וב' חזקות עדיפו מרוב ולפ"ז י"ל דהנה כבר כ' הנוב"י בסי' מ"ג וכן ראיתי בשו"ת רע"ק איגר בסימן ק"ח דזה א"ש אם לא נמצא הנטבע אבל אם נמצא איש אחד אפילו אין מכירין אותו שהוא הוא הנטבע אפי"ה אשתו מותרת מה"ת וע"כ משום דהשתא א"א לומר דאיכא חזקת חי דהרי חד גברא בודאי מת ומה לי האי גברא מהאי גברא וא"כ ליכא חזקת חי דהרי מת הוא לפנינו דמה לי הנטבע או אחר וע"כ אין לנו לאסור אלא משום חזקת א"א ונגד זה יש רובא ורובא וחזקה רובא עדיף וא"כ בכה"ג יצאה האשה מאיסורי דאורייתא ואין כאן אלא איסור דרבנן אפילו לדעת הרמב"ן בתשובה המיוחסת הנ"ל:

ואין לפקפק על זה מדברי הרמב"ן המובאים בר"ן בגיטין דף ס"ג שכ' דחזקה דחברו שאינו לפנינו אינו מועיל לאיש אחר ולכך אם שלח שליח לקדש אשה ומת כל הנשים אסורות עליו שמא קידש קרובותיו ולא מהני לומר דמוקמינן הקרובות בחזקת פנויה דאין חזקה דהאי אשה שדנין עליה מהני לאשה אחרת וא"כ ה"נ לכאורה מיהו זה אינו דאינו מועיל חזקת חברו לדידי' היינו חזקה מיקרי מה שהוא ברור ומוחזק ולכך מי שאינו לפנינו ואפשר אלו הי' לפנינו ואומר ונתברר על ידו שאין לו החזקה ההיא וא"כ הוי רק ספק חזקה ולכך אין מועיל סימן איש אחר:

אבל כאן אין אנו מתירין ומחזיקין לגברא הדא שהוא הנטבע מצד חזקת חברו אדרבה מצד רוב אנו מחזיקין להנטבע ההוא מת שע"י הטביעה ההיא ידעינן שהמים שנטבע בהן המיתו אותו עפ"י הרוב וא"כ שפיר אמרו מה לי הוא מה לי אחר על כל אופן אנו רואין עתה שהטביעה גרמה להאיש הזה להוציאו מחזקת חי וא"כ כיון שלא ראינו שנטבע אלא זה אחרים שפיר מוקמינן בחזקת שלא נטבעו ורק זה הידוע לנו נטבע וא"כ שפיר דברינו בכה"ג שנמצא אחד מת במים ע"י טביעה וידוע שפלוני נטבע במים מצד רוב ומצד די"ת הוא המת ואשתו מותרת ואלא מצד חזקת א"א אמרינן סמוך מלח"ז מדרבנן ואסורה עדיין מדרבנן אפילו נמצא מת ואינו ניכר אם הוא הנטבע:

ולכאורה לפי דעת מקצת מפורשים דסברו אפי' אי אמרי' דסימנים דרבנן מ"מ באיסורא דרבנן סמכינן אסימנים בינונים ולפי מה שביארתי לעיל דבנמצא הוי רק איסורא דרבנן היה אפשר לומר דמהני אפי' ס' בינוני ג"כ אבל באמת זה אינו דממנ"פ דהרי בפרק האשה שלום דף קט"ו אמרו בהנך א"ח דנטבעו דמיירי באסקהו לפנינו וחייזינהו לאלתר ולפי פי' הרבה מפורשים תרתי בעי טב"ע ע"ש בתוס' וברא"ש דסימנים לחודא לא מהני וא"כ לפי מאי שפרשתי למעלה דהוי רק איסור דרבנן אפ"ה בעינן תרתי א"כ מוכח דאפילו בדרבנן בעינן תרתי סימן בינונים וגם טב"ע אפ"ה היכא דיש לחוש לבדדמי תרוייהו בהדדי מהני אבל סימנים בינונים גרידא לא מהני אלא א"כ מפרש כפי' שהביא המרדכי דוי"ו של וחזיהו לאלתר הוי כואו המחלקת אי חזי' לאלתר או סימנים כן י"ל לפי שיטה זו:

אמנם לפענ"ד סימן בבגדים סימן מובהק או טב"ע מובהק י"ל לכאורה דמועיל דלכאורה קשיא לי לפמ"ש דהיכא דנמצא אחד דהוי רק חשש דרבנן דחיישינן למיעוטא ואנן קי"ל כר"ה בבכורות דף כ ררובא דתליא במעשה לא חשיב רוב ומיעוט דתליא במעשה לא חיישינן לי' דתלינן שלא נעשה עוד המעשה ובחזקת שלא נעשה המעשה והצלה שאדם ניצל כשנטבע במים רבים ע"כ א"א ההצלה אלא ע"י המעשה או שיעשה לו הקב"ה נס או שיעשה הוא בעצמו פעולות לקרב עצמו אל שפת הנהר והוי הצלה תליא במעשה וא"כ למה לא ניזול בתר רוב הנטבעים ולא ניחוש למיעוטא דתליא במעשה:

ואני מפרש כן דברי הש"ס ב"ב דף קנ"ג ע"ב דפריך שם אביי לרבא דאמר הרי מת וקברו מוכיח עליו מהא דנותנין חומרי חיים וחומרי מתים דהשתא ברובם למיתה חיישינן להצלה קו"ח בחולים דרובם לחיים דחיישינן להצלה והתוס' הקשו שם ואמרתי להסביר תי' התוס' עפ"י הנ"ל דאביי סבר דטעמא דרבה דנהי דרוב חולים לחיים היינו אי בדרו להו סמים כדאמרינן בחולין דרוב חולים אי בדרו להו סמים נשארו בחיים וזה תליא במעשה ולכך ס"ל לרבה הואיל וידעינן שחלה ומת לא תלינן דנעשה בריא דהוי תליא במעשה ומוקמינן בחזקת שלא נעשה מעשה ולא אמרי' מסתמא דנעשה בריא בנתיים:

ומקשה לי' אביי מנטבע במים דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים הא התם הוי רוב הנטבעים למיתה ורק מיעוט לחיים צריך נמי לעשות פעולות שינצל ואפ"ה חיישינן למיעוט התלוי במעשה ולא אמרינן דמוקמינן בחזקת שלא נעשה מעשה ומסיק שם דטעמא דרבא משום דאזלינן בתר השתא כיון דהשתא מת ורוב מחים אמרי' בפ' אלו מגלחין שמת מחמת חולה אמרי' מדהשתא לפנינו חולה בודאי מעיקרא נמי הוי חולה ועכ"פ נראה דהצלת הנטבע הוי מידי דתליא במעשה:

וא"כ לפי מאי דק"ל דרובא דתליא במעשה אינו מועיל אמאי ניחוש למיעוט הצלה ואפילו נימא כמו שהוכיח הראש יוסף חולין דף ט' ד"ה אסורה כו' דהתוס' ס"ל דהאי דלא אזלינן בתר רובא דתליא במעשה הוי רק מדרבנן מ"מ הכא החשש הוא רק מדרבנן וכדלעיל ומדרבנן מידי דתליא במעשה היא בחזקת שלא נעשה המעשה ואמאי ניחוש ומכ"ש לאידך פוסקים שסוברים דרובא דתליא במעשה דלא אזלינן בתרה הוא מה"ת וצ"ל כמ"ש התוס' ביבמות דף קי"ט ד"ה ור"מ כו' כיון דרגילות הוא חשוב כאינו תליא במעשה וכל זה אם לא נמצא במלבושיו אבל יש במלבושיו סימן מובהק או טב"ע מובהק אלא דניחוש לשאלה הוא תליא במעשה ובחזקת שלא נעשה מעשה ולכך א"ש שיטת המהר"מ פדוו"א דבנטבע ונמצא סימן מובהק על בגדיו שפיר יש לסמוך דהוא הוא הנטבע כנלפענ"ד:

והנה עוד מטעם אחר נראה לי דיש לצדד להקל דהנה הב"ש הנ"ל בס"ק ס"ט פקפק על המהר"ל מפראג דסובר דמצרפין סימן בינוני בגוף וסימן מובהק בבגדים ולא חיישינן לשאלה ממנ"פ אי סימנין דאורייתא סמכינן אסימן בגוף ואי סי' דרבנן לא חיישינן לשאלה דלא עדיף הסימנים על הבגדים מסי' בינוני ויותר נראה בזה דהנה הביא שם הב"י דאפילו במידי דלא מושלי אינשי איכ"ל למ"ד סימנין דרבנן חיישינן ועיין שם. ולפענ"ד מסברא הזאת עצמה נ"ל די"ל כדעת מהר"ל מפראג דהרי אמרינן בגמרא בגיטין דף כ"ז בגט הנמצא דאם אמרו עדים מעולם לא חחמנו אלא על גט זה מחזירין הגט וכשר לגרש בו דלשמא כשמא ועדים כעדים לא חיישינן וכן פסקינן באהע"ז סי' קל"ב:

וסימן בינוני לא גרע משמא כשמא כמ"ש התוס' בב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא מממונא דשם יב"ש הוי כסי' בינוני וע"ש ועי' הבגדים הם כמו עדים על האיש שהוא הוא ואנו דנין עליו וא"כ הא חזינן דעל שמא כשמא ועדים כעדים לא חיישינן היכא שיזדמנו ג' דברים שם הבעל דבר ושם אחד מעדים ושם השני מעדים שהם ג' דברים שניחוש שיחרמה שגם באחר יהיו סימנים כמו שיש באותו שדנין עליו דזה לא חיישינן עליו א"כ ה"נ אם יש סימן בגוף שהוא שמו כשמו ויש סי' בב' בגדיו שהם כב' עדים ואתחזק באלו הסימנים שהוא הוא הרי אמרינן בגט דשוב לא חיישינן לאחד ולכך נ"ל כיון דב"ש מודה דאפילו חיישינן לשאלה מ"מ הוי כסימן וכיון דחזינן דבגט דעל תלת סימנין לא חיישינן דאתרמי זה כזה ה"נ לא ניחוש כן נראה לכאורה לולא שלא מצאתי כן בראשונים. ומ"מ הרי כתבו כן התוס' בגיטין דף כ"ח תוס' ד"ה מצאו בחפיסה ומכירו כשר והקשו התוס' דניחוש לשאלה ותי' בחד תי' דמיירי ביודע בחפיסה ובדליסקמא אבדה כו' והיינו כיון שיודע שבזה החפיסה הי' בשעת אבידה שוב לא חיישינן שניחוש שמא אדם אחר מצאו ונתן שם גם אחר גט ועכשיו נמצא. לזה לא חיישינן אלא אמרינן כאן הי' וכאן נמצא וכמו דאמרי' בהיפוך כאן נמצא וכ"ה:

ולפי תי' זה י"ל דה"ה בנטבע במלבושים אלו וידעינן דבמלבושים אלו נטבע ועתה נמצא במלבושים אלו וניחוש דביני וביני יצא והשאילו לאחר ואותו אחר הוא לזה לא חיישינן לפי תירץ זה ולפי סברת הב"י הנ"ל דאפילו במידי דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה אי אמרי' סי' דרבנן וכבר הקשו המפרשים א"כ איך אפשר לפרש הקרא דכתיב באבידה על חמור דדרשינן מיני' דמהדרינן חמור בסימני אוכף. אמנם חי' דלפי תירוץ הנ"ל דהיכא דנאבד באותו חפיסה לא חיישינן לשאלה וה"נ משכחת לה שיש עדים שנאבד באותו אוכף ואח"כ נמצא וי"ל מהר"מ פדווא הנ"ל מיירי בכה"ג ולכך שפיר כתב אם מכירין הבגדים בסימן מובהק ובתשובה עצמו כתב אפי' אם הכירו בט"ע נוכל לסמוך עליו שהוא הוא ולא חיישינן לשאלה:

וע"כ בנידון דידן אם הכירו כבר או אם עדיין לא נתברר ויתברר דיכירו הבגדים או ע"י סימנים מובהקים ביותר או ע"י טב"ע גמור ואפילו למאן דחייש בבגדים ג"כ ביודעי הטביעה לבדדמי מ"מ הא אמרינן ביבמות דף קט"ו דאי איכא סימנים בינונים וגם טב"ע לא חיישינן שוב לבדדמי שיתרמה בבגדים שנשתנה לבגדים שהיו בהם סי' בינוני וה"נ אם המער"ק חשיב רק סי' בינוני מכל מקום אם יש שם טב"ע גמור איכ"ל דמהני אליבא דכ"ע וע"כ אם יסכים לכל הפחות עוד רב גדול לשריותא דהאי איתתא אחר שיתבררו הדברים שכ' לעיל בהגדת עדות אמטינא שיבא מכשורא ולצרף כל סברות שכ' מעלתו נ"י וגם סברת רבינו אלי' שהביא מרן להתיר האשה ע"י ב"ד של ג' כמו כל אשה הניתרת ע"י ע"א: דברי ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה