מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה לג
בעזהי"ת פה חוסט יום ג' לסדר שופטים תרל"ד לפ"ק. כשמוע קול שופר. יוחק לחיים טובים בספר הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראת ה' מוה' אברהם גלאזנער האבדק"ק קלויזענבורג יע"א:
מכתבו קבלתי במרחץ ווישק. וע"ד העלובה האלמנה הצריכה חליצה מבקש אני ממנו עוד הפעם אולי יצליח ה' בידו לעשות טובה בעבורה. וע"ד השאלה זונה שלא התחילה להניק ונישאת לאיש אי חייב לגרשה דבר זה מבואר בספרי' יש מתירין ויש אוסרין ומעלתו כ' והאריך בענין זה טובא ואין רצוני להכניס עצמי בזה כלל כי מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל החמיר בזה וכמ"ש גם מעלתו. וגם אני אינני רואה מקום להקל בענינים אלו ובגוף הנידון אם עברה ונישאת אין אני רואה מקום להקל דהרי התוס' בכתובות דף ס' וביבמות דף מ"ב הוכיחו דלא כדעת הר"ש הזקן משום דלפי הס"ד הא דמעוברת חברו אסור הוי משום דחסא ואז בוודאי אסור באלמנה וגרושה וזונה וא"כ הה"ד למסקנא דמסיק דאיסור מעוברת משום דסתם מעוברת למניקה קיימא ג"כ וודאי אין חילוק ובאותו ברייתא עצמה תניא דאם כינס לא יוציא א"כ מוכח דלענין עבר וכינס ג"כ אין חילוק וכן בש"ע אהע"ז סי' י"ג סתם המחבר דאין חילוק בין אלמנה וגרושה וזונה ומסיי' דאם עבר וכינס יוציא והרמ"א שהביא יש מקילין בזונה אלא דאין לסמוך עליהן כי אם במופקרת ולא הגיה להקל באם עבר וכינס משמע ג"כ דסתם כהמחבר בזה:
וגם מסברא אין נראה לי לחלק דהרי שורש הדין דמינקת חברו כפי מ"ש מרן הגאון בעחת"ס בכמה תשובות וגם אני ביארתי יותר במקום אחר דקים להו לחכז"ל דיש מיעוט וולדות חלושים ומעונגים שצריכין הנקה זמן רב יותר מאחרים ולפעמים אם לא יניקו כ"ד חודש יש לחוש לסכנת הוולד אע"ג שאנו רואין בדור הזה דאין מניקין כל כ"ד חודש מ"מ וולד חלש כנ"ל צריך השגחה יתירה וזהירות ושקידה טובא מן האם לעיין עליו למסמס אותו ביעי וחלב ובמזון שהוא ממוזוג ומכוון לפי ערך טבע הוולד ובאם לאו יש מקום לחוש לסכנה ובפו"נ אין הולכין אחר הרוב ואף למיעוטא דמיעוטא חיישינן.
ולפי מ"ש התוס' בסוטה בשם הירושלמי וכמו שהסכים הבית מאיר בתשובה בסוף ס' בית מאיר לאהע"ז ומרן הגאון בחת"ס יש בזה איסור דאורייתא משום לא תסיג גבול כו' כדין מערופי"א של חברו בח"מ סי' קנ"ז וגם קים להו לחכז"ל דסתם אשה מרחמת על בנה ותניקנו לפי מזגו וטבעו ולפי הנראה מהנך שתי זונות במלכים א' ומחכמת שלמה שם דגם זונה מרחמת על בנה ואפילו אם נימא דלא מרחמה מ"מ מיעוטא וודאי איכא דמרחמי ובפ"נ אין הולכין אחר הרוב וכנ"ל, או משום דלא פלוג:
שלשית קים להו לחכז"ל דמן הסתם אשה רוצית להנשא וכמו שאמרו רז"ל בכ"מ טב למיתב טן דו כו' וגם קים להו שלאחר הנשואין דרשות בעלה עלי' ואין בידה לעשות כרצונה וגם ע"י יראתה מהבעל או אהבת הבעל נתמעט קצת אהבתה לבניה מבעלה הראשון ולכך מחמת טעמים אלו אסרו חז"ל שלא תינשא לאיש תוך כ"ד חידש ולא מבעי' אם מניקתו דאז יש לחוש מדאורייתא וכדלעיל אלא אפילו גומלתו מ"מ מלבד שע"י הנישואין יש לחוש שלא תמסמס אותו ביעי וחלב כאינה נשואה וכנ"ל וא"כ איכא למיסר מדינא. אלא דיש לחוש עוד שע"י תקנת חכז"ל שאסרו אותה להנשא. והיא רצונה וחפצה להנשא לאיש תגמלנו קודם זמנו וא"כ ח"ו ע"י תקנת חכז"ל יצמח ויעלה להוולד קלקול. וכן אסרו מדינא אם נתנה בנה למינקת שמא תחזור בה המינקת ולא יהי' להוולד מינקת ויבוא לחשש סכנה. ותו דע"י תקנת חכז"ל אפשר שבשביל זה עצמו תתן למינקת ויהי' להוולד הפסד מכח תקנת חכז"ל ולכך אינו מותר בנתנה למינקת אלא כמו הנך דבי ר"ג שיראה המינקת מהם לחזור בה ומשום לא פלוג אין לאסור וכמ"ש הפנ"י בכתובות דף ס"א לישב קושית מהרש"א שם מדנתנה למינקת מינכרא מילתא:
ובאמת בלא"ה לכאורה קשה הרי כל שורש האיסור הוא משום דאשה מרחמ' על בנה וכלעיל ולאשה אכזריות כי האי לא שייך כלל התקנה וא"כ למה צריך לומר הטעם דאין אשה חונקת את בנה אלא דלא ק"מ דטעמא דמרחמ' צריכין אנו באשה שאינה מחוייבת להניק כגון גרושה אבל באלמנה דעפ"י הדין מחוייבת אין שורש התקנה משום דמרחמ' רק אפי' באכזריות הי' שייך התקנה ולכך הוצרך הגמרא לומר הטעם משום דאין אשה חונקת בנה. ובזה מיושב מה שהעיר מעלתו ני' דבזונה דשכיח שחונקת יש לחוש אפילו במת הוולד ולהנ"ל א"ש דבזונה דלא מחייבא מדינא אלא משום דמרחמא לי' ובזונה דלא מרחמא ל"ש התקנה אלא משום המיעוס או משום ל"פ וכנ"ל ולכך במת הוולד מותר ודברי חכמים שרירים וקיימים:
ומטעמים הנ"ל מבואר מ"ש חכז"ל דאם עבר וכינס יוציא דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם לא מבעי' אם היא מינקת עדיין דהיא אסורה כדלעיל מדינא דיש לחוש לפוק"נ או להשגת גבול וכנ"ל מה"ת אלא אפילו בנתנה למינקת אם עבר וכינס יקיים אכתי יפסיד הוולד ע"י תקנת חכז"ל שתתן הוולד למינקת ותעבור ותנשא לבעל וא"כ מצד סברא זו ג"כ אין חילוק בין אלמנה לגרושה או זונה כי בכולם יש לחוש לזה. ומטעם זה אין אני מבין סברת הטו"ז שהביא הב"ש בסי' י"ג סקל"ז דבאלמנה עשירה כגוונא דעובדא דס' אמונת שמואל ואם עברה ונישאת לא תצא ולדידי' גם בזונה כן ומטעם הנ"ל לא הבנתי סברתו דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם:
ועוד דהרי אם עברה ונישאת אם נימא דחייב לגרשה אפילו אם תחזור המינקת הרי האם יכולה למסבסו ביעי וחלב כיון שאין לה בעל ומטעם זה כ' הנוב"י בסי' י"ב דאפילו בשוגג דאמרינן בהבחנה דדי בהפרשה לענין מינקת איכ"ל דבעינן דווקא גט דאל"כ אכתי יש הפסד לוולד דאם תחזור דלא מציא למסמס לי' ע"כ בנידון דידי' אע"ג דיש מקילין בעבר ונשאה לא הבנתי טעמם לעומקם ואפשר דס"ל כמ"ש הר"ן בקדושין דף ס"ג ע"ב דמספיקא אין יכולין להוציאה מיד הבעל שהוא מוחזק בה. אלא דהתם איירי בטוען ברי אבל כאן לא מצינו דגבי איסור יהא יכול לומר קים לי כדיעות המתירין ולכך אין אני מכניס עצמי בדבר הזה ואחתום בברכה והי' לו שלום מנאי הק' משה שיק מברעזאווע.