מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה כו
בעזה"י שבט שנת תרט"ו לפ"ק יערגין יע"א. החיים והשלום וכל טוב לתלמודי הרב המופלג החרוץ וכו' מוהר"ר וואלף סופר נ"י אבד"ק וואשאן יע"א.
מכתבו קבלתי כו' ועל דבר העובדא שבא לפניו דפנוי' אחת הרתה וילדה לזנונים והניקה אותו זה ט' חדשים והפנוי' ואמה וכל משפחתה הם עניים ומתפרנסין עצמם בקישוי והפנוי' א"א לה להניק עוד כי צריכה להשכיר עצמה לשרת בבית אחרים והילד מוכרחת ליתן ליד אחרים ואפשר ביד נכרי לגדל ולזון ועתה אירע שאלמן א' הוא רוצה לישא אותה לאחר שיהא הולד י"ב חודש ונשאל מעלתו נ"י אי יש היתר ומעלתו צידד להתיר אחד כמו שהתיר הרמ"א בזונה מופקרת וכדפסק בש"ע אהע"ז סי' י"ג סעיף י"א ה"נ בענין זה שצריכה לשרת בבית אחרים ושכיח זנות ויפקירו עצמן ושנית הואיל וכבר יהי' אחר י"ב חודש וכל ילדי זמנינו אין דרך לינוק יותר וע"כ שנשתנו הטבעיים ונהי. דמ"מ צ"ל אע"ג שנתבטל הטעם לא נתבטלה התקנה מ"מ כתב מעלתו הואיל והנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' ל"ח כ' דמעולם לא הי' תקנה על זונה אלא משום לא פלוג ולכך יש להקל עתה ועוד צידד טעם ג' כיון דבלא"ה לא תניק יותר וא"א לה לחיות את נפשה אלא א"כ תלך לשרת בבית אחרים ותו צידד טעם רביעי דאדרבה דנישואין אלו יהיו טובה לולד שעי"ז תוכל להניק אותו גם לאחר נישואין וגם טובה לולד שיהא אצל אם שלו ועוד האריך:
ובאמת שכל אלו הטעמים אינם מספיקים להתיר שהרי אמרו בכתובות דף ס' ע"ב דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו ואפילו היכא דלא שייך טעמא גזר והא דהוכיחו התוס' שם דף ס' ע"ב ד"ה ואמר ר"נ דכאן במינקת לא גזרו אטו לא נתנה הקשה המהרש"א שם למה באמת לא גזרו כמו גבי הבחנה אמנם המעיין ברא"ש שם פרק אע"פ סי' כ' מבואר לישב קושית מהרש"א משום דמנכר מילתא אם נתנה למינקת ואיכא הכירא ולא שייך אתי לאחלופי למגזר משום לא פלוג ולכך הוצרכו טעם אחר אטו שמא תחזור המינקת וכן באינך וכיון דאסור לפעמים במינקת וממילא שוב אפילו נשבעה כיון דלא מנכר שוב אסור משום מיחלף ולא פלוג עיי"ש ברא"ש וא"כ אפילו אם נחליט שבנדון שלו לא שייכי חששות חז"ל מ"מ כיון דלא מינכר א"כ היא אסורה משום לא פלוג כמו גבי הבחנה ולפי"ז אפשר לומר אפילו הוי טובה לולד ג"כ אסור משום מיחלף ולא פלוג:
אלא דלפי"ז תקשה על תשובת מקצת אחרונים שצידדו היכא דאיכא טובא לולד נהי דאיכ"ל דעד כאן לא שמענו לר"מ דגזר לא פלוג אלא היכא דליכא חששא אבל גם טובה ליכא אבל היכא דאיכ' טובה נהי דלא מינכר ואיכא למיחוש לאחלופי מ"מ דלמא משום טובת הולד לא חששו ולא גזרו לא פלוג מ"מ לא מסתבר דודאי כמו דלא חששו לטובת האם האלמנה דלכל הפחות איכא אצלה טובה דטב למיתב טן דו ולולד אין קפידא אפ"ה גזרו משום לא פלוג כיון דלפעמים אפשר דמחלף עי"ז ויבוא להתיר גם במקום אחר במקום דיהא חשש סכנה וחמירא סכנתא דמשום חשש סכנה דחי' טובתה וה"נ לא משגחינן בטובת הולד הזה הואיל ואפשר למיחלף ואפשר שיבא ולד אחר עי"ז לסכנה:
וראי' לזה מדברי הנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' ל"ד שנידון ההוא ג"כ כנידון מעלתו אלא דשם עדיף משום דהי' חשש העברת דת והתיר משום דבכה"ג אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וקשה תיפוק לי' כיון דאיכא תקנת הולד ואין כאן גזירה וע"כ משום לא פלוג עדיין נשאר גזירת חז"ל ולכך אתי עלה רק משום חטא כדי שיזכה חבירך וגם זה לא התיר אלא אחר שתתן בנה למינקת כדי שלא תקרא מינקת חברו וכמו שכתב במהדו"ק חאהע"ז סי' י"ח ובנידון דמעלתו נראה דלית ביה חשש הזה וגם עדיין היא מניקה א"כ אין להתיר מטעם הנ"ל:
וממילא דאין להתיר נמי מהטעם דהנישואין יהי' רק אחר י"ב חודש חדא דהרי גם השדוכין אסורין שאסור לכנוס לביתה ובב"י בסי' י"ג באהע"ז כ' דצריך שישבע שלא יכנוס לביתה והשדוכים וכים בנידון דמעלתו רוצים לעשות קודם הי"ב חודש א"כ יהא צריך עכ"פ לשבע שלא יכנוס לביתה עד אחר י"ב חודש מיהו גם לאחר י"ב חודש אסור אפילו נתבטל הטעם מ"מ כיון שאז גזרו אפי' היכא דלא שייך הטעם א"כ לא הוי כמים מגולים דגזרו רק משום חששא במקום נחשים משא"כ כאן דגזרו משום לא פלוג וא"כ גם עתה לא נתבטלה התקנה ובפרט שגם בזמן הזה לא בטל הטעם לגמרי דמ"מ האם תוכל לשקוד יותר על טובת הולד ולמסמס ליה בביעי וחלב ושאר דברים המצטרכים ונהי דאין חיוב עלי' כלל למסמס מ"מ כבר כתב הרא"ש בפרק אעפ"י סימן כ' דמ"מ דרך האם לשקוד לטובת ולדה ונהי דמשום הכי לחוד אפשר דלא הוי גזרו חז"ל מ"מ השתא דכבר גזרו משום חשש סכנה ואפילו בזה"ז דליכא סכנה מ"מ אכתי איכא טובה וטעם בדבר וא"כ שוב הדרינן רק לסברא קמייתא דבנידון שלו אדרבה יותר עדיף לולד וע"ז שייך שוב לא פלוג:
ומובן ממילא דג"כ אין להתיר משום דצריכה להיות משרת ושכיח שיזנו ולחושבה משום הכי כמופקרת דזה ליתא כלל דוקא במופקרת מבואר בתשובת מהר"י מינץ סי' ה' המובא ברמ"א בסי' י"ג סעיף י"א הוא דצידד להקל משום קלקולא דרבים דמהדרו בתרה לזנות ומשום רבים אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך וכמ"ש התוספת בשבת דף ד' ע"א ד"ה וכי אומרין וכו' מגיטין ל"ח גבי האי אמתא כו' משא"כ כאן משום תיקון דידה אין אומרים לאדם חטא וא"כ אין לן היתר בנידון זה אלא דעת י"מ המובאים ברמ"א סימן י"ג דמתירין במזנה וכבר כ' הנוב"י מהדו"ק סי' י"ח דדברי ר"מ מטורמש"א דפליג על י"א הם תורה ובתשובת צ"צ סי' נ"ה האריך ג"כ לחלק על זה דאפילו לר"ש דמתיר בגרושה דוקא גרושה דיש לו להולד אב דיחוש לתקנתו וכן נראה מלשון הש"ע דלענין גרושה הביא ב' דיעות שם בסי' י"ג סעיף י"ד אחר שסתם בסעיף י"א גם בגרושה אבל בזונה סתם בסעיף י"א דאית בי' דין מינקת ולא הביא בסעיף י"ד מחלוקת בתר הסתם וע"כ כמ"ש הצ"צ הנ"ל דגרושה שאני דאיתא לולד אב שיחוש לתקנתו (עיין עוד מ"ש לעיל תשובה כ"ד בזה) וא"כ בנידון שלו אין אני מן המתירין ואם יש לו עוד טעמים או חששות יביא הדברים לפני גדולי ישראל ולהם דבר המשפט בזה ואחתום בשלום דברי רבו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע.