מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה יח
החיים והשלום וכל טוב לידידי הרבני המופלג בתורה כש"ת מוהר"ר מרדכי ליב קליין נ"י:
מכתבו קבלתי ומה שהקשה מעלתו בקדושין דף י"ט ריש ע"א דפריך לרנב"י כו' במאי מוקים לה וכן הקשה בדף מ"ד ע"ב על עולא מברייתא זו וקשיא לי' למעלתו הא מושכחת לה לרב דס"ל במס' ערובין דף כ"ט ע"ב דלמ"ד מוכר אדם את בתו לשפחות אחר שפחות יכול האב למכור את בתו כשהיא נער' ולפי הנרא' מדברי הפ"י בקדושין דף י"ח ע"א ברש"י ד"ה לשפחות מכורה היא לגמרי ואפילו לפמ"ש הפנ"י בכתובות דף מ"ז דהיא מכורה אבל יוצאה כמו ביובל מ"מ כתב שם דיכול האדון ליעדה לאלתר וא"כ לר"ל דס"ל בקדושין דף מ"ד ע"א דגם בקדושין פליגי רבנן ור"י ולרבנן נערה יכולה לקדש את עצמה וא"כ מושכחת לה בנער' שקידש' את עצמה ונתארמל' מן האירוסין ולכך יכול האב למוכרה ואין אני קורא לשפחות אחר אישות כיון דקידש' בעצמ' כדאיתא בקידושין דף י"ח ע"ב וא"כ לרב דיכול למכור נערה יכול למכור גם את זו וא"כ דלמא ס"ל לרנב"י ועולא כרב וכר"ל ואין דוחק לומר דס"ל כר"ל דהריטב"א ורשב"א דף ג' בקדושין כתב דכל הסוגיא שם קאי לר"ל עכ"ל בקצרה:
והנה, מ"ש דהפנ"י בקדושין דף י"ח ע"א ברש"י ד"ה לשפחות ס"ל לרב דהיא מכיר' לגמרי הרואה בפנ"י יראה דהוא לא כתב כן לאמת לרב אלא שכן הקשה על רש"י דמנ"ל דאינו יכול למכור נערה ואין לומר מקו"ח דדלמא מכירה כבר שאני דאשתני הגוף וזה הגוף לא מכר לו האב משא"כ במכרה לאחר שהביאה סימנים דמכר לו זה הגוף איכ"ל דמכור' עד שתהא בוגרת ע"ש מיהו אם הי' קושית הפנ"י קושיא גם לשמואל תקשה כן ולכ"ע מאי קו"ח איכא:
אמנם אני כתבתי בחידושי למס' קדושין דל"ק דגוף סברת התוס' שכתב דזה הגוף לא מכר הוא תמוה שהרי אם מכרה למשל בת י"א שנים וידע דמסתמא היא תביא ב' שערות כשתהא בת י"ב שנים כמו דאמר רבא בנדה דף מ"ה דחזקה דהביאה ב' שערות ואפ"ה מכרה לשש שנים וא"כ הרי מכרה גם על לאחר שתביא סימנים ומאי לי אם מכרה לאחר שהביאה או שמכרה קודם שהביאה ופירש שהמכיר' תהי' גם על לאחר שתביא סימנים ובודאי לאחר שגילתה התורה דלאחר שתביא סימנים תצא איכ"ל דסתם מכירה לא הוי אלא עד שתביא סימנים אבל לולא דכתבה התורה כן ודאי סתם מכירה הי' כאלו פירש שתעבוד אצלי עד שש או עד יובל וא"כ איך איכ"ל דטעמא דקרא דיוצאת בסימנים הוא משום דזה הגוף לא מכר דאדרבה נימא דלא תצא וא"כ גם זה הגוף מכר:
ואמרתי להסביר סברת התוס' שם בדף י"ו ע"ב ד"ה מאי לסימנים וכו' בודאי זה פשיטא לן דלאחר שהביא' סימנים אינו יכול למכור את בתו וכן לאחר מותו נפקע כחו דלא בנותיכם לבניכם אמרינן וא"כ אם מפרש דמוכר על לאחר מותו או רק על לאחר שתביא סימנים פשיטא לן דאין מכירתו כלום אלא דאין מספקא לן אם התחיל בשעה שעדיין הי' לו רשות עלי' אם נימא איידי ומגו או גרירה דמצינו סברות אלו במקום אחר היינו דנימא כיון שכבר התחיל המכיר' שוב לא פקע ונמשך הסוף אחר ההתחלה או לא:
ועל זה רצה הש"ס ללמוד קו"ח מיתת האב מסימנים וכשם דבסמנים אין נמשך הסוף אחר ההתחלה ה"ה דבמיתת האב וע"ז שפיר מדחה דמסימנים אין ראי' ואין ק"ו דסימנים דנשתנה גופה איכא פנים חדשות אין ראוי שימשוך ויגרור אחר ההתחלה וא"כ מצד אגב וטפל אין ראוי שיהא נמשך המכר גם על לאחר הבאת סימנים וע"כ אם אתה רוצה לומר שגם אח"כ היא נמכרת צ"ל דהו"ל כאלו מכרה גם על לאחר הבאת סימנים וכמכירה חדשה וזה כבר ידענו דא"י אבל מיתת האב דלא נשתנה גופה נהי דא"י למכור בתו על לאחר מיתתו אבל אם התחיל מחיים נמשך גם על לאחר מיתה זהו כוונת התוס' לפענ"ד:
אך כל זה אם פשיטא לן דלאחר שהביא' סימנים אינו יכול למוכרה אבל אם נימא דגם אח"כ יכול למוכרה א"כ פשיטא אף על גב דנשתנה גופה כיון דהוי כאלו פירש דסתם מכירה הוא לשש וא"כ ע"כ הכוונה לרב היא דמכיר' ויוצאת וכמ"ש הפנ"י בכתובות ומאי דקשיא לי' דגם לפי"ז עדיין תקשה גוף הקושיא יעויין קדושין דף י"ט ע"ב בברייתא לאמה מלמד שמוכרה לפסולים וכו' יראה דבין ת"ק דר"א ובין ר"א ס"ל דאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה אמנם אפילו נימא דיש לדחוק גם בלישנא דברייתא דמכורה ויוצאת ג"כ לא קשה דלכאור' תמוה האיך אפשר לרב לומר דמכירה ויוצאת הא אמרי' לעיל בקדושין דף י"ב ריש ע"א דכל היכא דלא מצי מגרעא ולא קרינן והפדה לא הוי זבוני' זביני כמו כל היכא דלא מצי ליעדה לא הוי זביני וכאן שהיא יוצאת מיד לא שייך והפדה, וע"כ צ"ל לרב דסובר גם נערה מכורה ויוצאה מודה דהקרא דכי ימכור את בתו לאמה מיירי במוכרה כשהיא קטנה דהרי דרשינן מה אמה מעשה ידיה לרבה וכו' ושם הוא דבעינן והפדה אבל הא דמוכר בתו כשהיא נערה היינו מבנעורי' בית אביה נפקא לן ושם לא בעינן והפדה וכיון דלא בעינן והפדה הה"ד דלא בעינן ראוי' ליעדה וממילא רשאין למכור אותה כשהיא נערה אפילו לקרובים לאביו ומאי ארי' אלמנ' לכה"ג:
וכן. מסתבר נמי מסברא דהרי הא דאינו מוכרה לקרובים ביאר הרמב"ן בחומש דהיא דכל עיקר היתר המכיר' היא רק שעי"ז אפשר שייעד אותה ולכך אם לא יעדה קרא למכיר' זו בגידה וכל זה היכא דצריכ' לעבוד אבל היכא דמכור' ויוצאה מאי בגידה ומאי איכפת לה במכיר' כזו וכן מוכח ע"כ דהרי רב עצמו דרש בקדושין דף ג' ע"ב מלאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה ומנ"ל דלמא מיירי בנער' דמכור' ויוצאה ואין מעשה ידיה לרבה דהרי רב סובר מכור' ויוצא' וע"כ דרב מודה דהקרא לא מיירי בנערה וע"כ טעמא משום דכתיב והפדה וגם מצות יעוד ובכה"ג לא בעינן ראוי' לפדי' ולא ראוי' ליעוד וא"כ ע"כ דברייתא דמתיר דוקא אלמנה לכה"ג לא מיירי במוכר נערה וא"כ פריך שפיר: