מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
סימן סג
לסוגיא הנ"ל ושייך ג"כ לאומן קונה בשבח כלי
שם בגמרא נימא כי הני תנאי דתניא כו' עשה לי שירים ונזמים משלי כו' כיון שעשאן מקודשת כו' עד סוף הענין הנה הרא"ש בב"ק דף צ"ט הביא דברי הרי"ף דפסק אין אומן קונה בשבח כלי מדקאמר רבא לכ"ע אין אומן קונה כו' והכא בהוסיף נופך ופליגו במקדש במלוה ופרוטה והרא"ש השיג עליו דכיון דא"א לומר דלכ"ע אומן קונה בש"כ כו' דא"כ מ"ט דמ"ד דאינה מקודשת אין להביא ראיה דכן הלכה וכמ"ש התוס' בסוגיין ושוב כתב הרא"ש דאפ"ה יש להוכיח כד' הרי"ף דהרי גם אי לא אמרינן כרבא ע"כ צ"ל או דלכ"ע אין אומן קונה או דפליגו בזה ורבנן סברו אין אומן קונה ויחיד ורבים הלכה כרבים ושוב דחה הרא"ש גם זאת משום די"ל דפליגו בפלוגתא דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כו' ודבריו תמוהין וכמ"ש הפולפלא חריפתא שם דהרי גם אם נימא דפליגו בישנה לשכירת מוע"ס ע"כ ג"כ צ"ל דלכ"ע אין אומן קונה ע"ש.
ונראה לפענ"ד לישב וכבר כתבתי כן בחידושי למס' ב"ק דהנה בנתיבות המשפט סי' ש"ו הקשה למה הביא הרי"ף ראיה מרבא דוקא ולא מסתם גמרא והנראה לומר דהרי בב"ק דף צ"ח אמרינן היכא דנתן הבעל הבית הסימנים הכל משלו הוי רק כשכיר ולכ"ע אינו קונה. והנה לרבא דמפרש במוסיף נופך קשה דהרי הוא לא אמרה אלא עשה לי שירים ובזה קידשה ולא הזכירה כלל הנופך וצ"ל דבכלל עשה לי שירים היינו עם כל דבר הצריך לזה ואם צריך נופך גם זה בכלל דבריה ולפ"ז א"ש לשון הרי"ף דדוקא מרבא מייתי ראי' דמסתמא דש"ס איכ"ל דהבהב"י נתן הכל ורק בשכר פעולה מתקדשת ואז לכ"ע אין אומן קונה אמנם רבא דמפרש בהוסיף נופך וע"כ דבכלל עשה לי שירים היינו שיתן הוא כל המצטרך ואפ"ה אין אומן קונה שפיר הוכיח הרי"ף:
וכ"ז להרי"ף אבל הרא"ש ז"ל שכ' דאין ראי' מזה משום דלא מצי למימר באופן אחר אלא שכ' שלכאורה יש ראי' דע"כ או דלכ"ע או עכ"פ רבנן סברו דאין אומן קונה ע"ז שפיר דחה הרא"ש דאיכ"ל דפליגו בישנה לשכירות כו' והיא נתנה הכל ובכה"ג לכ"ע אין אומן. קונה:
ועוד יש לבאר ע"ד הנ"ל דהנה הטעם דאין אומן קונה י"ל על ב' אופנים או משום דמסתמא הפועל עושה ע"ד בעה"ב וידו כידו ואינו מכוון ואינו רוצה לקנות השבח אבל אם עושה אדעתי' דנפשי' איכ"ל דקונה חלק בשבח וכן משמע שם דף צ"ח בדברי הרשב"א מיהו י"ל עוד טעם דאין אומן קונה דהרי אפי' אם מתכוון לקנות אפ"ה כיון דאין השבח עומד נפרד בפני עצמו אלא הוא מדובק בכלי א"א שיזכה הפועל האומן בשבח ההוא אפי' אם כוונתו לזכות בו ולכאורה מוכח מכאן דהרי רבא סובר דטעמא דר"מ משום דמלוה ופרוטה דעתי' אפרוטה ובאבני מלואים באהע"ז סי' כ"ח הביא בשם הפרישה הטעם משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כיון דבמלוה אינה מתקדשת וע"כ דעתו אפרוטה וע"ש שהשיג עליו ויש לישב דברי הפרישה ע"פ דברי הרא"ש גבי טבעת שאולה ולפ"ז ע"כ מוכח דאין אומן קונה בשבח הוא כטעם ב' ואפי' אם רוצה לקנות אינו קונה דאל"כ למה הוצרך רבא לאוקמי' בהוסיף נופך ומשום מלוה ופרוטה והטעם משום דא"א מוציא דבריו לבטלה וקשה כיון דס"ל האי סברא נימא משום דא"א מוציא דבריו לבטלה בודאי כוון לקנות את השבח וע"כ דרבא ס"ל דאפי' אם רוצה לקנות א"י לקנות ולכך א"ש דהרי"ף מביא ראי' מרבא:
אבל הרא"ש דכתב דמרבא אין ראי' רק מסתמא דגמרא ע"ז שפיר קאמר דיש לדחות דפליגו בישנה לשכירות ומיירי מסתמא אדעתא דבעהב"י ע"פ הרוב כוון ובכה"ג לא קנה אבל אם רוצה לקנות אכתי איכ"ל אומן קונה וא"ש דברי הרא"ש ועפ"ז יש לישב דברי הטור דבחו"מ סימן ש"ו סתם דאין אומן קונה ובאהע"ז סימן כ"ח מסתפק ולהנ"ל א"ש דכאן לענין קדושין דיש אומדנא דהדעתא דעצמי' השביח מספקא לי' וכמו שביארתי דברי הרא"ש וא"ש: