מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה מט
אלהים יענה את שלום אהו' תלמידי האלוף המרומם נאה דורש ונאה מקיים כמהר"ר ישעיה סג"ל יצ"ו ולכאל"ש. דברי שאילתך הגיעו לידי רק שלא היה לי על ידי מי להשיב למר מענה עד עתה שהקרה השם אלינו מובל כתבי זה. והנה על דבר הלוקחין גלוסקאות מן הנחתומין וכו'. הדין פשוט שהן פטורין מן החלה. שמשנה שלימה היא בפ' ג' ממסכת חלה. והטור י"ד מביאה סי' ש"ל בלי שום חולק וחילוק בעולם. עיסת נכרי פטורה וכו' נתנה לישראל אם עד שלא גלגלה נתנה לו חייבת ואם לאחר שגלגלה נתנה לו פטורה. הרי לך שמיד שנתגלגלה העיסה ביד נכרי נפטרה מחלה. והא דכתבו הפוסקים דבזמן הזה יותר טוב שתמתין עד אחר גמר לישה ותעשה גוף אחד היינו ר"ל שלא יקחו החלה מיד שיתערב הקמח במים קודם שנעשה עיסה ונדבק זה בזה אבל מ"מ מיד שידבק העיסה נעשה גוף אחד וזה גלגול מיד מצוה להפריש חלה אף בזמן הזה. וכן הוא מבואר בדברי הרשב"א שמביא הב"י וסוף דבריו והלכך בזמן הזה שאין עיסה טהורה אין מפרישתו אלא עד שעת הגלגול. וכן משמע בדברי בעל התרומות וז"ל כשעושין עיסה כדי לעשות ככרות אין טוב להפריש חלה עד אחר שנילושה ככל הצורך כמו שעתיד לעשות ולגומרה וגם יש שממתינים עד אחר שנתחמצה וכו' הרי לך בהדיא שמה שכתבו הפוסקים עד שיעשה גוף אחד היינו קודם שנתחמץ מיד אחר הלישה כשנתדבקה העיסה, ובאמת כשהעיסה של ישראל אפשר דטוב יותר לאחר ההפרשה בכל מה שנוכל משום קמח שמערבין אח"כ בכל ככר וככר משום הכי כתבו הפוסקים שצריכין הנשים להתנות בשעת הפרשת החלה שתהיה חלה אף על מה שנתערב אחר כך וכן כתב הרא"ש וצריך ללמוד תנאי זה לנשים המפרישים חלה מיד אחר גלגול קודם עריבת הלחם דבעיסה גדולה פעמים שמערבים קמח הרבה בכל ככר וככר וכו' אבל כשהעיסה של נכרי לכל הדעות נפטרה עיקר העיסה מיד משנתגלגלה:
ומה שכתבת בענין העירוב באמת פסק הדין כן הוא כאשר כתבת אלא שלא מלאני לבי להורות כן כשאני נשאל על ככה בדורותינו ואף שיושבי טארנ"א נוהגין היתר ע"י כך ואמרו לי ששאלו למהר"ר יוסף על זה והתיר להם לא רציתי למחות בידם מאחר שכבר הורה זקן ובפרט ששמעתי שחומת עירכם נפרצו בה כמה פרצות יתירים על עשר אמות ובכה"ג לית דין ולית דיין שהוא ניתר ע"י קניית רשות משר העיר. ובזה תושקט הפעם ותשכון בנועם. כה דברי אהובך ד"ש מאיר הצעיר וכו':