מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה מז
ראובן יש לו פנקס הדיינים על שמעון ולוי שחייבים לו סך ידוע לשלם לזמנים כל יריד לג' זהובים והנה שמעון ולוי הפצירו בו מחמת שאין להם לשלם כ"כ לזמנים הנ"ל עד שנתרצה ראובן ליקח מהם עשרים זהובים פו'. והמותר ישלמו לו זהב אחד בכל שבוע והעידו שני עדים שראובן נתרצה לכך רק שרצה שיתחילו לשלם לו זהב אחד בכל שבוע מר"ח ניסן והחייבים בקשו ממנו שישלמו לו זהב אחד בכל שבוע מר"ח אייר הסמוך ואילך וזה החילוק לא נגמר ביניהם. ועתה ראובן רוצה לחזור בו מן הפשרה כי אמר שלא קנה ק"ס על כך גם אמר מאחר שאז לא נגמר זה י"ד ימים לכן הוא אינו רוצה לע"ע בפשרה. והחייבים רוצים לקיים הפשרה כנ"ל כי אמרו שהיה להם זמן ליתן העשרים זהובים בר' ניסן והיו מוכנים ביום ב' ג' ניסן יורינו מורינו הדין עם מי.:
תשובה פשרה כזו שנעשית מרצון הטוב של המלוה בלי שום הכרח כלל. נראה בעיני שיש לה דין מחילה ואין צריך ק"ס כאשר יש לי ע"ז חבילות ראיות ונימוקים. ולא מקרי פשוט שצריכה קנין אלא כשנעשית ע"י תביעה וטענות שכל אחד ירא שמא יפסיד הכל מן הדין אבל בנ"ד מקרי מחילה. אך מה שטען שוב שלא נגמר הענין בינו ובינם. אם קבלו המתחייבים מחילתו עכ' רק שבקשו עוד זמן יותר או שהוא נתן להם זמן עד ר"ח ניסן באם יתרצו ויתחילו לשלם לו מן ר"ח ניסן. אז זכו במחילה אבל אם לא רצו בדבר ומאנו לקבל אותה המחילה וגם המלוה לא נתן להם שום זמן אזי בטלה אותה מחילה אז מיד ולא זכו בה המתחייבים מעולם, כן נלע"ד. נאם מאיר הצעיר וכו'.