אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה מג

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה מג

שאלה מב

מעשה באיש קשה רוח איש חולי ומכאוב וגם חולי בחולי הנכפה על מעשה בלתי טהור שאנה האלהים לידו ע"ד משל הקדמוני כי זה כאשר היה הרעש בוואלי"ן בסבת הקדרים כאשר הוא רגיל להיות בכרכי יושבי המחוז וכל אחד מחוייב להיות מוכן וכלי משחיתו בידו לערוך מלחמה וקרב כנגדם בצווי הדוכוס והשרים ויהו היום ירה האיש הנוכחי בבליסטרא שקורין בל"א ביק"ס מביתו בעד החלון למקום המצויין לו בכותל בחצירו כדי לנסות הביקס כאשר יעשו המורים והנה איש אחד בא מן השוק לתוך החצר ההוא ורצה ליכנס לבית ההוא ורץ לתוך מקום ההוא הרמוז ונהרג בעו"ה בלי ראיה ובלי שום כוונה כי האיש הנ"ל לא ראוהו מעולם כאשר מבואר בעדיות בב"ד שגבו לו אנשי עירו וגם הועד שהנכרי שהיה נוגשו של ישראל והוא ממונה עליו כי הוא היה שר עשרה עמד בחוץ להזהיר מי שיבא לתוך החצר וכן עשה וגער באיש ההוא והזהיר אותו שאל יקרב הלום כאשר הוא מבואר בב"ד והנה בא אלי האיש ההוא צועק ובוכה במר נפשו ונדבה רוחו לקבל תשובה שלימה על המכשלה הזאת הבאה לידו בעו"ה. וראיתי אותו כי הוא היה איש חולי כי מקרוב עמד מחולי הצרעת ל"ע ונכה רגלים ואין בכוחו לכתת רגליו מעיר לעיר כדין ב"ת גמור נוסף ע"ז כי הוא מטופל בבנים ובנות המוטלים עליו לפרנסם והוא דר בין העכו"ם בכפר נתתי אל לבי לדרוש ולחקור למצוא סמך בדברי רז"ל להקל מעליו דרכי הגלות. ומצאתי און לי ממשנה דפ' אלו הן הגולין וז"ל הזורק אבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה ר' אליעזר בן יעקב אומר אם משיצאת האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה פטור וטעמו דר"א איתא התם בברייתא דכתיב ומצא פרט לממציא את עצמו ופירש"י ומצא משמע שהוא שם ומצאו נשירת נשל הברזל כו' ופסק הרמב"ם פרק ה' מהלכות רוצחים כוותיה וכן מסתבר דמשנת ר"א קב ונקי והלכה כמותו בכל מקום הרי קמן דבממניא את עצמו פטור וה"ה בנ"ד שהוא המציא את עצמו ובא והכניס ראשו בתוך מקום המוגבל וקבלה. ואין לומר דדוקא נקיט הוציא הלה את ראשו דהיינו הוציא ראשו מן החלון כמו שפרש"י ז"ל דלא הוי ליה לאסוקי' אדעתיה אבל בנ"ד הוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא יבא אחד מן השוק לתוך החצר שהרי יש לו רשות ליכנס ואיתא נמי התם במשנה הנזכר' זרק אבן לחצירו והרג יש רשות לניזק ליכנס שם חייב גלות דהא מקרא קא יליף מדכתיב ומצא כו' דמשמע שהיה שם כבר וע"כ צריכין אנו למצוא האי פטור במקום המלוה דהיינו יער הכתוב בתורה וביער ליכא ממציא את עצמו אלא בנ"ד. וכל מה שאנו למידין משם צריך להיות דומה ליער כדאיתא התם מה יער יש רשות לניזק ליכנס לשם כו'. ועוד דטעם הפטור לא יכול להיות מטעם דלא ה"ל לאסוקי אדעתי' דא"כ אף כשהיה שם כבר ומוצאו נשירת הברזל ליפטר דלא ה"ל לאסוקי אדעתי' מנשילת הברזל אלא טעמא הוי כיון דממציא את עצמו הוא בעצמו קירב מיתתו וה"ה בנ"ד. והא דאיתא התם זרק אבן לחצר כו' היינו שהרגו שם במקום שהי' עומד אחר הכניסה לא שנכנס במקום הזריקה ונהרג וכן משמע לשון הרמב"ם שכתב הנכנס לחצר ב"ה שלא ברשותו והרגו ב"ה בשגגה הרי זה פטור מן הגלות כו' ואם נכנס ברשותו הרי זה גולה. ועוד בר מדין ובר מדין נ"ד דומה לאונס שהוא אשומר שבחוץ סמך שיזהיר כל מי שיבא אף שהוא נכרי כאשר עשה והאיש ההוא פשע בנפשו כאשר הועד וע"פ הדברים האלה ובראותי חולי גופו ראיתי להקל מעליו הגלות רק שיגלה למקומות אשר סביבותיו הקרובים כאשר רשום בגליון התשובה שרשמתי לו. וגם בכל יום ב' וה' יגלה מהכפר לתוך הקהל הסמוך לו לקבל ווידוים ומלקיות כאשר הכל רשום למטה. דהיינו בראש ילך לק"ק אוסטר' וישכב תחת מפתן ב"ה בשעת יציאה מב"ה וילקה ויתודה. ולק"ק וויניצא"ה גם כן ואחר כך ילך לק"ק זסל"ב ולק"ק אסטריפאל"י ולק"ק סינאוו"י ויעשה גם כן כנ"ל. וכן בק"ק קאסטנטי"ן ובכל שני וחמישי יבא מהכפר אשר הוא דר שם לב"ה של ק"ק קאסטנטין ברגליו וישב אחורי הדלת. וילקה ויתוודה ויתענה בכל יום עד כלות חצי שנה וגם כמה פעמים ג' ימים וג' לילות. ובראותי יותר מכדי כחו כי היה איש חולי הקלתי מעליו להתענ' ג' ימים בכל שבוע ואל יאכל כל ימי השבוע בשר ואל ישתה יין שרף חוץ משבתות וי"ט ואל ישכב על כרים וכסתות כל ימי החול ואל ילבוש כתונת כ"א אחת בחדש ואל ירחוץ ולא יחוף את ראשו כ"א פעם אחת בחדש ואל ילך לשום סעודה ואל יגלח ראשו וכל מה שהקלתי עליו הוא בסבת שהוא איש חולי ומכאוב ולא יוכל לכתת רגליו מעיר לעיר וגם יש לו בנים ובנות המוטלים עליו לפרנסם. כה דברי מאיר הטרוד וכו':

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה