מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה לז
נדרשתי לעיין בשריותא דאשה אחת עגונה מרת אסתר בת בנימן שהיתה זקוקה ליבמה מומר נקרא מנחם בהר"ר משה בלומ"ש ועתה מקרוב הובאו עדיות מארץ תורגמה איך שמת אותו מומר כאשר הוא מבואר ורשום בעדיות שנגבו והנה כבר קדמוני גאוני עולם להתיר האשה הנ"ל ע"פ עדים שהעידו ע"פ כתבם שמת המומר הנ"ל ובלתי מקויימי' רק עד אחד נתקיים ע"י אחד אשר כל העדיות הנ"ל היה פתחון פה לבעל דין לחלוק בכל חלוקה וחלוקה וברוב דברים לא יחדל להתירה:
ועתה בבואה לפני הביאה עוד ב"ד שהוגבה בב"ד רבא לפני חכמי וגדולי קושטאנדינא (רבא) וגם נתקיימו חתימת החכמים הנ"ל כאשר הכל רשום בכתב אמת. ולא עוד ששלחו ג"כ ידם וכתבו פסק דין על שריותא דהאי אתתא רק שתלו הענין אם נוהגין במקום ובארץ היבמה כדברי הרי"ף וסיעתו שמתירין עד אחד ביבמה או כדברי הרא"ש והטור וסיעתו המחמירין שלא להתיר עד אחד ביבמה. ואנן נראה לן בנ"ד אין אנו צריכין לחוש ולחקור על זה כי כבר כתב מהרי"ק בשורש קע"ה על מעשה ממש כזה על יבמה שנפלה לפני יבם מומר ועד אחד מעיד שמת והעלה בסוף דבריו שמותרת כיון שרוב הפוסקים מתירין יבמה ע"פ עד א' ואפי' היה המנהג כדברי האוסרין מ"מ פשיטא שבזיקת יבם מומר שרבו הפוסקים המתירין אותה בלא חליצה. ואע"ג דפשיטא שאין לסמוך על דבריהם וחלילה להקל בשל איסור ערוה שלא כדעת רש"י כו'. מ"מ איכא תרי רובי להתיר אשה זו על דא אמינא דאיתתא' זו שריא עכ"ל. הרי לך בהדיא מעשה ממש כזה ופסק להתיר אלא שיש לבעל דין לחלוק ולומר שמהרי"ק איירי שהי' כבר מומר כשנשאת לבעל כדמשמע שם בהדיא באותה תשובה שאותו מעשה הי' שכבר המיר קודם שנשאת לבעלה דאז יש להתיר יותר מהיכי שהמיר אחר שנשאת האשה כמו שכתב הטור א"ה סי' קנ"ז בשם רב יהודאי ואע"ג שמסיים הטור ולא ידענא מה חילוק יש בין אם היה היבם מומר כשנשאה או לא הלא כתבו הגהות מרדכי שם בפ' החולץ דשפיר יש לחלק דס"ל דנשואין מפילין וכיון דבשעת נשואי אחיו היה מומר והיה אסור לה באותה שעה שוב אינה נופלת לפניו עכ"ל. מ"מ הלא כתבו שם הגהות מרדכי דרבינו חננאל התירה בלא חליצה אפי' לא היה מומר בשעת הנשואין כיון שהיה מומר בשעת מיתת אחיו אינה זקוקה לו דס"ל מיתה מפלת. וגם רבא כתב שם דהלכתא כר"א וכתב דגם הרי"ף פסק דמיתה מפלת. ועוד כתב שם דהראיה שהביא מהר"ם להתיר מההיא דפרק הגוזל קמא דפריך אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין כו' דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה לאותה ראיה לא שייך לחלק בין מיתה או נשואין מפילין דבכל ענין אדעתא דהכי לא קדשה ועיין פ' החולץ. וא"כ בנ"ד נמי שייך לומר האי שריותא דכתב שם מהרי"ק להתיר משום דאיכא תרי רובי להתיר האשה חדא רובא הוא רב אלפס והרמב"ם ור"מ מקוצי דמתירין עד א' ביבמה נגד רבינו אשר ואידך כל הנך רברבותא דלעיל דשרו בלא חליצה דהא אפי' כשהמיר אחר שנשאת רבו המתירין אותה בלא חליצה הגם שאין כ"כ רובא כמו באם היה מומר כבר קודם שנשאת דאיכא למימר דהנך גאונים דמחלקים בין המיר קודם שנשאת ובין אחר שנשאת נתוספו ונצטרפו לדעת רש"י דכתב המרדכי בשמו פ' החולץ דכתב בתשובה דאין לסמוך אדברי הגאונים להתירה בלא חליצה. מ"מ נראה דבמקום עיגונא אין לדקדק ולחלק כ"כ וכ"ש בנדון דידן כשנצרף העדיות הראשונות לעד זה שהוגבה בב"ד של גדולי קושטנדינא אפי' לא נצרף כ"א עד א' מהראשונות א"כ הרי לך שני עדים שמעידים על המומר הנ"ל שמת. מכל הלין טעמים נראה דבר פשוט שזאת האשה מרת אסתר בת בנימין מותרת לינשא בלי שום ספק בעולם הנלע"ד כתבתי נאם מאיר הצעיר וכו'.