מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
סדר התפילות של פסח · סדר [הלכות] תפילה
אף אם מנהג המקומות משתנים זו מזו דכל נהרא ונהרא ופשטיה מכל מקום לא מנעתי להעתיק ממנהגי מהרא"ק כדי לדקדק לפעמים מנהג הנעלם ולהשיב לשואלי דבר.
[א] מעריבים של פסח אפילו בשבת. "ליל שמורים אותו אל וכו'". בליל ב' אומרים "ל"ש אור ישראל". ליל ראשון דיו"ט אחרון אומרים "אורי וישעי". בליל אחרון אומרים "אמונת אומן".
[ב] ש"צ מתחיל הגבור לנצח, וחוזר אל ההודאות וכופל לעילא. יוצרות של פסח; יום א' אומרים "אור ישע". כשמגיע ש"צ לגאל ישראל דעזרת, אומר צבור "ברח דודי". יום ב' אומרים "אפיק רנן". קרובץ דיום שני "אסירים אשר בכושר". יום א דיו"ט אחרון אומרים "ויושע שושני". יום טוב אחרון אומרים "אתה הארת". קרובץ לימים אחרונים "אותותיך אימת".
במגנצא אומר יוצא /יוצר/ "אפיק רנן" ביום ראשון, וקרובץ "שיר השירים". טל במוסף. ביום שני יוצר "אור ישע". יום ראשון מי"ט האחרונים ליוצר "אתה הארת", קרובץ "אימת נוראותיך". ליום האחרון "ויושע שושני", קרובץ "אותותיך אז ראינו". ואם בא בשבת אומרים יוצר דשבת דחול המועד וקרובץ דיו"ט. מעריבים; ליל ראשון "ליל שימורים", ליל שני "ליל שימורים", ליל שביעי "אורי וישעי", ליל אחרון "אור לשביעי", ויש מקומות "אמונת אומן".
[ג] ביום ראשון של פסח קורין ה' כנגד יאר ה' וכו'. ה' תיבות. ואין אומרים קדיש עד שיסיים לקרא מפטיר בס"ת שנייה. ובשבת דחד ס"ת כיון שאמרו רבנן אין קורא המפטיר אלא משום כבוד תורה לא יאמר קדיש בתריה. ופרשה בפני עצמה אין לקרות שכבר סיים שביעי את הסדר, אבל היכא דמפטיר מיניה נמצא פרשתו חובת ציבור צריך קדיש אחריו, וקדיש אחד פוטר את שניהם והכי משמע הלכתא.
הג"ה: במחזור ויטרי כתב שיש לומר קדיש אחר ס"ת ראשון וקדיש אחר שנייה אבל אנו אין נוהגין כן. מתי שמוציאין ג' ס"ת אומרים קדיש אחר ס"ת שנייה עכ"ה.
מהר"ם אמר שבכל השנה י"ל קדיש לאחר חשבון בני אדם שיש לקרא בתורה אותו היום וכן נוהגין.
[ד] מהרא"ק: ביום ראשון של פסח בתפלת מוסף אומר ש"צ קרובץ של טל עד שאתה אלהינו משיב הרוח ומוריד הטל לברכה ולא לקללה כו'. מכלכל חיים בחסד עד מחיה המתים. נעריצך. והצבור לא יפסיקו מלומר משיב הרוח אלא במנחה. כדאמר ביום האחרון של סוכות האחרון מזכיר, פי' חזן האחרון, נמצא [לא] תלי' ההזכרה אלא בחזן הוא הדין ההפסקה.
אכן מהר"י סג"ל נהג כשסיים החזן חצי קדיש דלפני מוסף פתח בקול רם מכלכל חיים בחסד להבחין את העם שיפסיקו גם במוסף. וכן הפסיקו שוב מלהזכירו עד שמיני עצרת של סוכות. למוסף התחיל ג"כ בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם להבחין העם שיתחילו להלאה. וגם במוסף להלאה וחול המועד וכל הקיץ אח"כ אין אומרים שוב ותן טל ומטר בברכת השנים, אך בסתם שואלים ותן ברכה עד שיגיע זמן שאלה שהוא לעולם בחדש כסליו כמו שאפרש שם אי"ה.
[ה] אומרים זמן חירותנו, חג המצות הזה, גם בימים האחרונים. מהרא"ק: יש אומרים בימים האחרונים של פסח זמן שמחתנו, משום שמחת טביעת מצרים בים, עכ"ל. אכן בימי מהר"י סג"ל לא שמעתי שום שינוי. וא"א זמן בימים טובים האחרונים דפסח דכלם רגל אחד הם.
[ו] בשלש רגלים מנהג שמפסיקין בין מנחה למעריב לפי ששתי קדושות הן, ואין יום טוב מכין לחבירו, וחיישינן אם יתפללו ערבית מבעוד יום ישגו נשים ויכינו לצורך הלילה מבעוד יום. וכתב עוד ביום טוב ראשון של ראש השנה במנחה קודם ערבית א"צ להפסיק עד חשיכה אך מתפלל ערבית מיד משום דקדושה אחת הן, משא"כ בשלשה רגלים דהן שתי קדושות. ומהר"ט אמר דגם בר"ה צריך להפסיק דלחומרא אמרינן שתי קדושות ולא לקולא. הג"ה: צריך ג"כ להפסיק ר"ה דנהגינן בהן שתי קדושות מספק, דהא מברכינן זמן גם בשני משום ספיקא, עכ"ל.
אמנם ראיתי מהר"י סג"ל נוהג במגנצא גם בג' רגלים שלא להפסיק בין יום טוב ראשון לשני. אך במוצאי יום טוב לח"ה או לחול מפסיקין, כמו בכל מ"ש. וגם בשמחת תורה קונין המצות אחר תפלת ערבית ושוהין בהן עד תוך הלילה.
[ז] במוצאי יום טוב אתה חוננתנו. ומבדיל על הכוס. ואין מברכין בורא מאורי האש ולא בשמים. הג"ה: בין שבת ליו"ט אין מברכין אבשמים משום דתענוג יום טוב הנכנס היא משיבת נשמה היתירה שנטלה מאדם במקום ההדס שמשיב. ובמוצאי יום טוב נמי לא דכבר פרחה במוצאי שבת ותענוג יום טוב השיב הנפש. ובמרדכי איתא דיש אומרים דמברכין אבשמים מוצאי שבת ויו"ט. וא"ת מדוע לא יברך מאורי האש בכל שעה שנהנה ממנו דהא אסור ליהנות בעה"ז בלא ברכה, וי"ל דוקא אדבר שהגוף נהנה ממנו מברכין עליו אבל בשאר הנאה לא. ומאור השמש שמברכין עליו היינו לפי שמתחדש בכל יום, מרדכי פ' ואלו דברים בברכות. ומ"ש שאין מברכין מאורי האש במוצאי יום טוב, משום דאין מברכין בורא מאורי האש אלא על אור ששבת דהיינו בשבת וי"כ שאין בהן מלאכה, אבל בשאר יום טוב עושין אוכל נפש ואין האור שובת אין מברכין עליו ע"כ.
[ח] בחו"ה של פסח א"א מזמור לתודה דעל קרבן תודה אומר ונקרבת עמה חמץ, כדאמר אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה. ונ"ל דגם בערב פסח לא היה לאומרו שהרי לא היו יכולין לאכול עד חצי היום. וזמן תודה יום ולילה ונמצא ממעט זמן אכילתו והוי קדשים לבית הפסול שצריך להתענות, חיים פלטיאל תולע'. הג"ה: ויש מקומות א"א בפסח מזמור לתודה דאין תודה נקרבת בפסח מפני חמץ שבה. ואנו נוהגים לאומרו והמדקדק בדבר ידלג אותם שתי תיבות ומתחיל הריעו לה'. כמו שנוהגין ביום טוב במזמור שיר ליום השבת שמתחיל טוב להודות מיהו אני רגיל לומר נמי ביום טוב מזמור שיר ליום השבת. וליכא למיחש דהא סדר של שבת ותודה הוא מונה. כדמשני התם גבי ותודיענו בר"ה סדר הבדלות הוא מונה, מנהגי ריינוס. בח"ה של פסח א"א מזמור לתודה ומדלג כולו, ומתחילין לנגן פסוקי דזמרה.
[ט] גומרין ההלל בשני ימים הראשונים של פסח, ולהלן אומר בדילוג כמו בר"ח. ומברכין לקרא את ההלל לפי שבשביעי טבעו המצריים ואמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים (לפני) שירה. וא"ת עדיין ביום ז' וח' לא נימא אבל בחול המועד נימא, לא קשה דאז הוי ח"ה חשוב משביעי שהוא יום טוב. ורש"י יהיב טעמא שאין גומרין הלל בח"ה דפסח לפי שנאמר כאלה תעשה ליום שבעת ימים ואין חילוק בקרבנות משא"כ בח"ה דסוכות.
[י] שבת דחולו של מועד דפסח יוצר "אהבוך". שיר השירים קודם קריאת התורה. ומברך כל אחד על מקרא מגילה. ואם יום טוב האחרון בשבת אומר יוצר "אהבוך" וקרובץ של יום טוב ושיר השירים. מרגלא בפומיה דמהר"י סג"ל איני נהנה משום שבת השנה כמו משבת דחש"מ דיש יום טוב לפניו ויו"ט לאחריו והוא בעצמו מועד.
ביום ראשון של ח"ה דפסח מתחילין לומר פסוקי המזמורים באריכות עד יום ראשון דסליחות דימי' הנוראים קודם ר"ה.
בשבת חש"מ המפטיר חותם מקדש השבת ואין מזכיר זמנים דאי לאו שבת אין מפטירין. ואומר לקדושה ולמנוחה. וכן בתפלה אומר והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון בשמחה ובששון שבת ומועדי כו'.
[יא] הג"ה: ביום שביעי של פסח אומר אופן "ידועי שם" וגאולה "ים ליבשה". וקדושה "אימת נוראותיך". ביום ח' "מחוללת", "אותותיך ראינו", בווינא. ונוהגים לומר ביום אחרון קרובץ של "אותותיך". אם חל שביעי של פסח בשבת אז אומר יוצר "אהבוך אוהביך". ואופן וזולת השייכים לשבת דחול המועד וקדושה "אימת נוראותיך". ובשני ימים טובים האחרונים של פסח א"א "אל נא לעולם תוערץ". וביום ח' אומרים "ויושע", "פרח וצרח" שייך ליום ז'. וא"א "אתה הארת" השייך ליום ח', "אופן מחוללת", וזולת "אי פתרוס", וקדושה "אז ראינו", כן נוהגים בווינא, עכ"ה. בק"ק פראנקפורט אין נופלין על פניהם מר"ח ניסן עד אחר ר"ח אייר.