אור ברסלב
מהריל (מנהגים) הלכות ציצית ותפילין

מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין

הלכות ציצית ותפילין

הלכות יין נסך

מקצת המילין, מהלכות ציצית ותפילין

[א] אמר מהר"י סג"ל בירך אטלית קטן או גדול ובא עסק לצורך והסירו ובא להתעטף שנית, צריך לברך שנית גם כמה פעמים. וכן אמר מהר"ש לנהוג הן בציצית הן בתפילין, מאחר שכ"כ המיימ', ודלא כמ"ש מהר"ג שא"צ לברך בשנייה.

[ב] אמר מהר"י סג"ל מי שלובש טלית קטן וגם מתעטף אח"כ בגדול. בשחר שהוא לובש הקטן יבדוק ציציותיו, ואין יכול לברך אז בלי נ"י, אך לובש בלא ברכה. וכשמברך אח"כ על הגדול יתפוס כאחד ציציות של הקטן ויצא בברכה אחת לשניהן. ומי שאין לו רק קטן, יברך עליו קודם ברוך שאמר להתלבש בציצית או על מצות ציצית.

[ג] אף על גב דכתב בסמ"ג דאין בציצית קדושה דמותר ליכנס מעוטף לבית הכסא, ואם נפסקו זורקן לאשפה, מ"מ ראיתי בשכונת מהר"י סג"ל נהגו בו כיון דאיתעבד בהו מצוה עשו בה אחרת, והחזיקם שמש העיר לקשור עם הנפסקים את בגדי צבעונים שמכסין בהן כסאות המילה. ויש מסמנין בהן ספרים.

[ד] אמר מהר"י סג"ל במקום שיש איש יודע לתקן ציציות אל תתקנם האשה. ואמר דלא נהירא בעיניו מה שיש נשים מכניסות עצמן לחיוב ציצית. ושאלו לו מפני מה אינו מוחה ביד הרבנית מ' ברונא בעירו שהניחה בכל עת טלית קטן. והשיב שמא אינה מקשבת לי, ועל כה"ג אמר מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין.

[ה] נקב שהציצית תלוי בו היה נקרע סמוך לאימרא, והורה מהר"ש שכשר לברך עליו כל זמן שלא נקרע לגמרי. דמה שנתנו חכמים שיעור לכנף בפני הציצית היינו לכתחילה, וכן בסמ"ג. ואמר אם רוצה לתקן ולתפור, יתפור בחוט צבוע דילמא ישאר חוט תלוי, ואם הוא לבן נראה כמוסיף על החוטין. ושכחו ותפרו בחוט לבן, וחזרו ושאלו ואמר כמה שיעור שמרוחק הקרע מן השפת, והיה כרחב אצבע, והכשירו בדיעבד.

[ו] מהר"י סג"ל הנהיג בתפילין גם כן שימשוך גידין בין בית לבית בתפילין של ראש ומונחין מתחתן על התיתורא. ומתי שנפסקו מחמת הזיע הצריך לתופרם שנית. [הראה למהרי"ל תפילין של ראש שנפסק חוטי התפירה, ואמר לתפור פעם אחרת דצריך י"ב תפירות נגד שבטי תם].

[ז] אמר מהר"י סג"ל רצועות של ראש עשויין לתלות מן הקשר ולהלאה כעין צורת ד. לכן יזהר לעשות הקשר כעין זה, להיות נמשך הרגל לצד ימין מהעומד אחוריו, אחר שהראה הקדוש ברוך הוא למשה רע"ה קשר תפילין. באשר אמר (לז"א) וראית את אחורי (שמות לג, כג), מסתמא הראהו לקרא בכתיבתה. ולא למשוך הרגל לצד שמאל כזה /במקור מופיע שרטוט/.

[ח] אמר מהר"י סג"ל דמקום הנחת תפילין בראש היינו על השער. ואמר שראה ממהר"ז ז"ל שהניחם באמצע הראש. ושל זרוע על הקיבורת, פירש"י אבר אמצעי. ואמר אנו לא קי"ל הכי אלא מניחן על הזרוע מקום שיש בו קיבוץ בשר נגד הלב, וקיבורת פי' קוניגלן בל"א.

ואמר שאין מקובל לו מנהג בני אושטרייך דכורכין נמי הרצועה פעם אחת ג"כ על התיתור' שבזרוע כדי להדקה בחוזק על הזרוע ואין נכון, רק יהיו תלויין כעין אלו של ראש, וקשרתם דאמרה תורה נתקיים במה שקשרה עם הרצועה שבתוך המעברתא.

[ט] שאלו למהר"י סג"ל אם כריכת הרצועה סביב הזרוע חשוב הפסק להנחת של ראש, ואמר דחשוב עוסק במצוותה כל זמן שלא סליק ידיו ממנה ולא הוי הפסק. ואמר דהרא"ש אחר שהחזיק תפילין של יד בזרוע ברצוע' שבתוך המעברתא הניח הרצועה תלויה והניח לאלתר את של ראש, ואח"כ חזר וכרך רצועה דשל יד סביב הזרוע.

[י] אמר מהר"י סג"ל שהוקשה לו על הבחורים שאין נשואין עדיין לנשים שהם מניחין תפילין. וגם הנשוי כבר ועדיין רך בשנים לא ניחא שיניחם מפני שיצרן תקפם עליהן, והתפילין צריכין גוף נקי שלא להרהר בעודן עליו. ותמיהני מאין הרגלים שמניחין כ"כ בינקותן. ואני המלקט בתר לקוטים שוב ראיתי כ"כ בספר תשב"ץ.

[אמר מהר"י סג"ל שאין לענות אמן בין תפילין לתפילין, אפילו בדבר שבקדושה, כגון ברכות אמן יש"ר וקדושה, וכן אמר מהר"ש.

אמר מהר"ש שאין לעשות רצועות דתפילין הראש לתפילין של יד דמעלין בקודש ולא מורידין, הא איפכא עושין.

אמר מהר"י סג"ל אדם הגון המורגל לכתוב תפילין ויודע לכתוב על פה בלי ראיית הטופס הרשות בידו - לכתוב מבחוץ על פה -].

תוכן העניינים

מהריל (מנהגים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה