מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות נדה
בישועת אל נגילה, לבאר הלכות נדה ודין טבילה
[א] אמר מהר"י סג"ל אף לדידן שאין נשותינו ספק זבות דהא שומרות ז' נקיים, מ"מ כשטובלות ביום ז' לנקיותם לא יטבלו עד שיהא ודאי לילה. ומחמרי' עלייהו לטבול בלילה כאלו היתה זבה דאורייתא שלא שמרה ז' נקיים משום סרך בתה. וגם אם בדיעבד טבלה ביום מחמירין עליה לחזור ולאטבולי שנית בלילה. ואם במקום שאי אפשר לה לטבול בלילה, כגון דבית הטבילה מחוץ לעיר ונועלים השערים מבעוד יום וכה"ג, מ"מ לא תטבול ביום הז' כלל מבע"י רק תאחר עד יום ח' לנקיותה ואז תטבול מבע"י. ואמר ששמע מפי ה"ר יוזפא אושטרייכר בשם מהר"ש שהיה מחמיר גם ביום ח' לטבול בלילה, והוא הראה אליו בספר הטור שרשאין ביום ח' לטבול מבעו"י. ואמר שגם הכלות שאינן טהורות בשעת החופה להיות טובלין אז. וטובלין אחר הנשואין ג"כ אין רשאין לטבול רק בלילה כשאר נשים, וכן הורה הלכה למעשה. אמנם כשטובלות בשעת הנישואין יכולין לטבול מבע"י מאחר דאינן באות אצל החתן באותה הלילה קודם ברכת נישואין.
[ב] מה"ר ליפמן מלהויז"ן ז"ל כתב ושאל ממהר"ש ז"ל, היאך בודקות הכלות לדידן שאנו מחזיקי' כולן בספק זבות ומצרכינן להו ספירה וטבילה. והשתא מאחר דההלכה כך כל הנשים מטמאות בבית החיצון, ואמרינן עד מקום שהשמש דש מיתקרי בית החיצון, ומעתה הכלות בתולות מאחר שפתחן עדיין נעול היכי יכולין לבדוק בבית החיצון. והשיב מהר"ש דלא קשה מידי, דהא אמרי' התם בגמרא שאני שמואל דרב גוברי' הוא כו', אלמא אשכחן דמצי למיבעל בעילה גמורה שהאשה מתעברת אף על פי שהיא עדיין בתולה, כ"ש וכ"ש שהאשה בעצמה יכולה לבדוק את עצמה אף על פי שהיא בתולה ואין הבתולין מעכבין כלום בבדיקתה.
[ג] פגע באשה כלב לאחר שטבלה, ושאלו למהר"ש אם תטבול שנית, ואמר מאחר דחבירתה היתה אצלה, מסתמא היא פגעה בה קודם הכלב.
[ד] אמר מהר"י סג"ל הא דאמרו רז"ל חייב אדם לפרוש מאשתו עונה סמוך לווסתה, אותה עונה ר"ל יום שלם דהיינו כ"ד שעות.
[ה] אמר מהר"י סג"ל דהיולדת נקיבה לא תטבול רק עד פ"ב ימים אחר הלידה, דמדאורייתא צריכה פ' ימים וטובלת ביום פ"א. ורז"ל מחזיקים יום פ"א כווסת, ע"כ לא תטבול עד יום פ"ב. וכן שוב שמעתי שנית ממנו דישראל קדושים הם ומרחיקים מנשותיהן משעת לידתן כל הפ"א יום, וכן נכון להחמיר.
[ו] בפרק כיצד מעברין איתמר ארור שוכב עם בהמה, וא"ר יוחנן מפני שמרגישי' זה לזה בטבילה. אמר מהר"י סג"ל מכאן כתב באגודה דמשום כך עוד היום מעלימות הנשים שעת טבילתן.
[ז] מהר"י סג"ל אמר שאסור לשפוך מים חמין בתוך מקוה לפשרו בימי הגשמים בשעת הטבילה, דנראה כאילו טובלת במים שאובין. ואני המלקט בתר לקוטים ראיתי כתב בספר אגודה במסכת יומא סימן ו', אם היה כהן גדול זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין תוך הצונן להפג צינתן, יש מביאין ראיה מכאן לנשים בחורף לעשות כן, עכ"ל.
[ח] אמר מהר"י סג"ל דאיתמר בגמרא שא' היה כופה את אשתו לטבול בכרי של שלג בימות הגשמים. וכן הלכה, רק שיהא כ"כ הרבה לכסות כל הגוף כשתכנוס תוכו. ואפילו הרבה דגים הצבורין ומקובצין בכרי ואין שם שום מים מותר לאטבולי תוכן, דכל גידולי מים הרי הן כמים. (א. ה. עיין ש"ך יו"ד סימן ר"א ס"ק עא).
[ט] אמר מהר"י סג"ל אסור לטבול בעומד על הסולם דלא מצי להרחיב אבריו כדין משום ביעתותא. ואמר אחד בלא"ה שליבת הסולם חוצץ בעומד עליה. ואמרתי א"כ לעולם עמידת הקרקע יחוץ בכל טבילות, והרב נענע לי ראש, ואמר כל היכא דהמים היו קודמין שוב לא חוצץ.
[י] אמר מהר"י סג"ל שראה מרבותיו למחות וכן הוא היה אוסר להטביל כלים בבאר, דכמה פעמים מטהרין אותו ושואבין מימיו דלא ישארו בהן מ' סאה דהוא שיעור מקוה, וחוזרין השאובין ונשפכו תוכן והוו כולן שאובין.
[יא] בת מהר"י סג"ל העידה לפי תומה, שאביה צוה עליה לברך כשלבשה בגדיה אחר טבילתה.
[יב] אלמנה שנישאת ואירע זמן טבילה בליל שבת אסורה לטבול אז. וכן כל טבילה שלא בזמנה אין טובלין בשבת, וכן עיין לעיל בהלכות שבת.
[יג] בשם מה"ר זלמן רונקיל ז"ל שאין לברך אקב"ו על טבילת כלים, רק על הטבילה בסתם.
[יד] מהר"י סג"ל הצריך טבילה למקדח של יד שמנקבין בו ברזות החבית. וכן לגרזן ישן שלקח מן השוק הצריך טבילה בלא ליבון, רק יחטוב בו דבר שאינו מלוח, ולמלוח בעי ליבון מעיקרא. וכן הצריך טבילה לקערות עץ שנסדקו ונקשרו בחוטי ברזל, וכן לדליים עץ המחושקים בברזל, משום דהברזל מעמיד הכלי ונחשב כאילו כולו של ברזל, אך לא הצריך ברכה.
[טו] מהר"ם כתב שיש לאדם ליזהר כשיטבול צלוחית מלא מים ויתנו בדלי, ומשקע הדלי בבור מים לטבול הצלוחית, אז לא יושיב הצלוחית על שוליו, כי כבדתו חוצץ בעומד כך על שולי הדלי, כדאי' פ' חומר בקדש. ואין להקשות מ"ש מפיסת רגלי אדם או רגלי מטה שוקעים בטיט עבה במקוה דמותר משום דקדמו המים. די"ל דוקא במקוה שלם שהיו מחוברים שם המים מועיל הקדמתן, אבל הכא ששואב המים מקודם בדלי אין הקדמתו מיחשב הקדמה, כמו שתירץ מהר"י סג"ל לעיל על שליבת סולם. וכן הוא באגודה מסכת ע"ז סי' ע"ז. ויש ליזהר באשר תנן (פ"ק) [פ"ח] דמקוואות האוחז בכלים ובאדם ומטבילן טמאין.