אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קלח

סימן קלז

ב"ה יום ג' ד' אדר ראשון תרל"ה לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי משנתו זך ונקי המופלג בתורה ויראה כקש"ת מוה' אברהם יעקב איסרליש נ"י אבד"ק טורקא יע"א:

היום נמסר אלי מכתבו היקר בדבר הד"ת שעשו שנים שותפות ביניהם לעסוק בסחורות באופן שיתנו שניהם סך קצוב בשוה ומה שיצטרכו לטובת העסק יותר מעות יתן ראובן מכיסו על רווחים ואחר שיקבל ראובן הרווחים שלו יחלקו מותר הריוח שוה בשוה. ואחרי אשר התעסקו ביחד איזה שנים נתהוו מריבות ביניהם ובאו לפני מעכת"ה לדין וטוען שמעון שיחזור לו הרווחים מהרב' עסקים שהי' בהם היזק. גם תובע שיתן ראובן שלשה חלקים בהזק חצי מטעם שותף ומחצה מחצי השני כיון שנתן המעות בעיסקא א"כ הוא פלגא פקדון וההיזק בהפקדון הוא על ראובן וראובן טוען שהכל הי' עסק אחד ומהריווח שהי' בסחור' מלאו את ההיזק שהי' פעם אחרת ומן מותר הריווח לקח מתחל' את הרווחים שלו כפי שהותנו והשאר חלקו בשוה. גם טוען ראובן שקודם שבאו לדין לקחו פשרנים ביניהם בקגא"ס ופשרו ביניהם ושמעון הסכים למה שיעשו הפשרנים שיהי' כל השותפות כעסק אחד ושמעון מכחישו שהוא לא טען שום דבר בפני הפשרנים. כי הי' ירא לטעון מחמת שכל הונו ורכושו הי' ביד ראובן. ולא לקחו אותם רק לעשות חשבון ביניהם אבל לא סמך עליהם מה שיעשו פשר זהו תורף הטענות. ומעכת"ה כתב כי הדין מפורש ביו"ד סי' קע"ז סעי' ל"ג במי שנתן לחבירו שני עסקות בשני פעמים ונכתב בשטר אחד והי' באחד ריווח ובהשני הי' הפסד ימלאו הקרן השני מהריווח שהי' על האחד ואח"כ יחלקו כפי תנאם ואף דבנ"ד לא עשו שום שטר לא אחד ולא שנים עכ"ז עשו מתחיל' שותפות לכל עסקיהם ביחד ומצד הסברא דמי נ"ד לשטר אחד זה תוכן דבריו. ובאמת לא הי' צריך לזה דדין זה מבואר יותר בסעי' ל"ד שם במקבל עיסקא דבתחיל' ממלאין הקרן בהריווח והשאר חולקין. וזה דמי ממש לנ"ד אמנם מה שיש לעורר בזה דבש"ס ב"מ דף ק"ה קאמר דמצי אמר לי' נותן למקבל העיסקא להכי טרחת למליותי' כי היכי דלא ליקרי בר מפסיד עיסקא א"כ זה שייך דוקא היכא שהי' הריווח קודם שנודע לחברו מההפסד דניחא לי' למקבל להשלים את ההפסד בהריוח כדי שלא יצא עליו שם שהוא מפסיד עסק. משא"כ בנ"ד שתיכף נודע לחברו מההיזק ושהוא מפסיד עסקא אם כן למה לו להמקבל להשלים את ההפסד בהריווח. עוד אפשר דבנ"ד לפי הנרא' מדברי מעכ"ת עסקו שניהם ביחד בעסק השותפות א"כ אפשר דבלא"ה לא יקרא המקבל מפסיד עיסק' כיון דגם נותן העיסקא עסק עמו א"כ יכול המקבל להצדיק נפשו דעסק שעסק הנותן עמו זה גרם ההפסד. ודוקא בדינא דגמ' וש"ע סעי' ל"ד שם דהמקבל לבדו הי' העוסק ולא הנותן בזה י"ל דניחא לי' להמקבל מאחר שהוא לבדו הי' הנושא ונותן ואם יהי' הפסד יצא עליו שם מפסיד עיסק' משא"כ בנ"ד דעסקו שניהם ביחד וכמ"ש. מיהו מדברי הרמ"א והש"ך שם לא מוכח הכי שכתבו דאם הודיעו המקבל מההפסד וא"ל לא אעסוק עוד עד שנפלוג בהריוח הרשות בידו. משמע דכל שלא אמר לי' בפירוש שאין רצונו לעסוק עוד אלא שלא יהי' הריוח משועבד להשלים ההפסד רק הודיעו מההפסד בסתם ולא א"ל יותר משלימין את ההפסד בהריוח א"כ נסתר חילוק הראשון שכתבתי ומוכח שפיר דאף שידע הנותן כבר מההפסד מ"מ משלימין את הקרן עם הריווח:

ובאמת דדברי הרמ"א בשם תלמידי רשב"א צריך ביאור דבש"ס דף ק"ה דקאמר טרח ומליי' ולא אודעי' משמע דאם הודיעו אין משלימין את ההפסד בהריוח אף שלא א"ל לא אעסוק עוד. וכן משמע יותר מדברי רש"י שם שכתב דמדלא אודעתן מעיקרא נכלם היית בדבר ואדעתא דמילוי קרנא טרחת. משמע בהדיא דאם כבר נודע להנותן מההפסד וכבר נתבייש אם כן תו לא ירצה המקבל לטרוח להשלים הקרן ורק לחלוק בריווח טרח. ולמה הוסיף הרמ"א דדוקא באמר לי' לא אעסוק עוד. והנרא' לפענ"ד בזה דהרמ"א הכריע כשיטת הרז"ה וכן הביא הרמב"ן במלחמות בשם הראב"ד וכן הביא גם השטמ"ק שם בשם י"מ דהגמ' מיירי שהמקבל מילא את ההפסד בריווח שהי' לו בעסק אחר דמדינא אין להנותן שום חלק ויד באותו ריווח. ומש"ה מצריכינן להטעם דלא ליקרי בר מפסיד עיסקי. אבל אם יש ריווח באותו גוף העיסקא מעסק אחר פשיטא דדינא הכי דרווחא לקרנא משתעבד. וגם בלא טעם זה משלימין את ההיזק בהריוח ומש"ה כתב הרמ"א דוקא בא"ל לא אעסוק עוד דבזה כיון דהמקבל יכול לחזור בו כדין פועל מש"ה אין משלימין את הקרן אבל אם לא א"ל לא אעסוק עוד אף שהודיעו ולא שייך הטעם דלא ליתקרי בר מפסיד עיסקא מ"מ משלימין את הקרן כיון דהמחבר והרמ"א מיירי להדיא שהריווח הי' מאותה עיסקא א"כ מדינא משועבד הריוח להשלים הקרן. ואם כן גם בנ"ד משלימין את הקרן והמותר חולקין. ועי' בב"י ס"ס קע"ז בשם תלמידי רשב"א שחילקו חילוק אחר דדוקא אם ההפסד הי' מקודם דאז כיון דהמקבל יכול לחזור כדין פועל ומש"ה אם הודיעו אין משלימין את הקרן אבל אם הריווח הי' קודם ואח"כ ההפסד מדינא משלימין את הריוח ואין חילוק כלל בין הודיעו או לא. וכ"כ הרמב"ן במלחמות והנמוקי יוסף שם. ובנ"ד אם העסק שהרויחו הי' קודם ההפסד הדבר פשוט דמשלימין את ההפסד והמותר חולקין בשוה. אמנם אף אם הי' ההפסד מקודם מ"מ כיון שהריוח הי' באות' גוף העיסקא נלפענ"ד ברור דהדין עם ראובן להשלים את ההפסד בהריווח ומותר הריווח חולקין:

דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה