מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן סה
ב"ה יום ד' כ"ד מרחשון תרל"ט לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכל טוב לכבוד המופלג החריף השנון זית רענן סופר מהיר חרד וזהיר מוה' שפחה נ"י מק' יאזעפאף יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני. בדבר התפילין שבארבע זויות הבתים יש נקב מפולש קטן ודק והעור התחתון הוא שלם וסותם את הנקב שבעור העליון. יסוד הדברים הוא מדברי הרמ"א באו"ח סי' ל"ג סעיף א' שכתב גם הבתי' צריכין להיות קיימין אלא שנקרעו קצת. ופירש המג"א סק"ב דהיינו שנקרע בין בית לבית אבל הצדדים שלימים ע"ש נראה דהמג"א בא לומר שלא נטעה דמ"ש הרמ"א אלא שנקרעו קצת קאי על עור הבתי' דגם בזה כשר אם נקרעו קצת ולכן כתב המג"א דאין כוונת הרמ"א כן והרמ"א מיירי שנקרע בין בית לבית דוקא. אבל בעור הבתים גם אם נקרע קצת ג"כ פסול. ולפ"ז יש לפסול בנ"ד דאיכא נקבים בעור הבתים מבחוץ דפשיטא דאין לחלק בין נקב לנקרע בזה. דכיון דמוכח מדברי המג"א דגם בנקרע קצת ג"כ פסול א"כ אין שיעור לזה וגם במיעוטו פסול וה"ה בניקב. אמנם מדברי הלבוש לא נראה כן שכתב דאם עור התיתורא וקצת מעור הבתים קיים כשר ע"ש. נראה שמפרש דמ"ש הרמ"א אלא שנקרעו קצת היינו שנקרע מבחוץ ואפ"ה כשר ועי' באשל אברהם סי' ל"ג סק"ב. ובאמת שדברי המג"א אינם מובנים. דאם כוונת הרמ"א שנקרעו בין בית לבית א"כ למה כתב הרמ"א שנקרע קצת הא גם אם נפסק הדופן בשלימות בין בית לבית ג"כ כשר כיון דמיירי בחדשים דכשר לדיעה הראשונה גם בנקרע זה אצל זה ומזה מוכח כפירוש הלבוש דגם לדעת הנימוקי יוסף שמפרש הא דאמרינן בגמ' כל זמן שפני טבל' קיימין כשרי' דהיינו עור הבתים מלמעלה מ"מ אם נקרעו קצת כשרין. וגם בגוף המחלוקת של הטור ונימוק"י שכתב הב"י דמדברי הטור שכ' כל זמן שעור מושב הבתים קיים מוכח שמפרש דברי הגמ' כ"ז שפני טבל' קיים היינו התיתורא. א"כ גם המחבר שכ' כלשון הטור מוכח דס"ל כדיעה זו דדוקא התיתורא צריך להיות קיים ולא עור הבתים מבחוץ וא"כ אם כוונת הרמ"א כדעת המג"א דאם נקרעו הצדדים מבחוץ ג"כ פסול הי' לכתוב בלשון וי"א להורו' שבא לחלוק על המחבר. ומ"מ חלילה להקל בזה מאחר שהב"ח שם מחמיר בהדיא בנקרע מבחוץ וכן נראה מדברי המג"א הנ"ל. ומיהו בנ"ד שעור התחתון הוא שלם נראה מאחר דעיקר היתר התפילין ההם משום דסומכין על דעת הסוברין דדבק הוי חיבור והוי שני העורות כמו עור אחד ע"י הדבק וא"כ אין כאן נקב מפולש דהרי נסתם ע"י עור התחתון ויש לדמות הדבר לטרפות ולאתרוג וכדומה דבעינן דוקא מפולש. ומה שחשש מע"כ דמאחר שעור החיצון נתקלקל דילמא גם עור התחתון נתפרד מהעור החיצון. לפענ"ד אין מחזיקין ריעותא מעור החיצון לעור הפנימי ודמי למה דמבואר ביו"ד סי' ל"ג לענין שני עורות של ושט דאם הפנימי נתקלקל ע"י חולי ל"א שמא ניקב עור החיצון ועי' בט"ז שם סק"יא. ועל יתר פלפולו לא נתנני העת להאריך ולא באתי רק להשיב מה שנלפענ"ד למעשה דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח: