אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן כד

סימן כג

ב"ה יום ה' כ"א כסלו תרל"ז לפ"ק לבוב:

יצו ד' את הברכה לכבוד ידידי הרב המאוה"ג המפורסים ערוגת הבושם ותיק וחסיד וירא ד' כש"ת מוה' יעקב נ"י אבד"ק חאטין יע"א:

מכתב שאלתו הגיעני בעיר שהי' שם רב אב"ד מלבד בנו הגדול שהי' מו"ץ שמה. וכעת אשר הרב האב"ד של"ח ונשאר בנו הגדול ועוד בן קטן ממנו ושניהם ראויים להשתמש בכתר הרבנות ודרש כבודו ממני להודיעו דעתי העני' למי מגיע ע"פ התורה שררת הרבנות ומי יהי' עכשיו מו"ץ שמה. לא ידעתי מה זו שאילה דהדבר מבואר ברמב"ם פ"א מהל' מלכים הלכה ז' וז"ל וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם ובכ"מ שם הביא בשם הת"כ גבי נדב ואביהו דכתיב ובנים לא היו להם הא אם היו להם בנים הם הי' קודמים לאלעזר ואיתמר ע"ש. וכן איתא במדרש רבה במדבר פ' ב' אילו היו להם בנים קודמין לאלעזר ואיתמר שכל הקודם בנחלה קודם בכבוד ע"ש. הרי מפורש דאפילו בן הבן הגדול קודם לאחי אביו ומכ"ש דאח הגדול קודם לאחיו הקטן ממנו. וכן משמע בש"ס כתובות דף ק"ג ע"ב הא קרא קאמר ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור הרי דהש"ס מתמה על רבינו הקדוש למה לי' למימר גמליאל בני נשיא הא קרא כתיב. ובאמת שהדבר צ"ע על מ"ש הרמ"א ביו"ד ס"ס רמ"ה בשס הכל בו שאם המנהג לבחור במי שירצו הרשות בידם ע"ש, וכי מה ענין מנהג בזה לבטל דברי תורה. ודוחק לומר משים מנהג מבטל הלכה. וכן קשה ג"כ על מ"ש המג"א ס"ס נ"ג בשם הרשב"א שורת הדין שבנו קודם שמנהג המקום הי' שם שהבנים מתמנים תחת האבות וכלל גדול אמרו בכל המנויים שהבן קודם ע"ש. ולכאורה דבריו סותרין זה את זה דפתח בשורת הדין וסיים במנהג. והנ"ל בזה דודאי אם הותנו בפירוש אנשי העיר עם הרב שמקבלין אותו ע"מ שלא יירשו בניו אחריו הדבר ברור דאין להבן אח"כ שום זכות בזה מכח ירושה דהרי בירושת ממון המפורש בתורה אם אמר נכסי לך ואחריך לפלוני אין הבן יורש ונוטל האחריך כמבואר להדיא בב"ב פ' יש נוחלין ומכ"ש כאן. וכבר מבואר כ"ד דכל העושה ע"ד המנהג הוא עושה. וא"כ יפה כתב הכל בו דאם המנהג לבחור במי שירצו הרשות בידם ולא משום דמנהג מבטל הלכה רק דינא קאמר הכל בו. משום דמסתמא קבלוהו אנשי העיר ע"ד המנהג והוי כהותנו עמו בפירוש דמועיל כמ"ש. ובזה מדוייק היטב דברי הרשב"א הנ"ל שכתב דשורת הדין שבנו קודם שמנהג המקום שם שהבנים מתמנים תחת האבות. והיינו דטעמא קא יהיב הרשב"א דכיון שהמנה הוא שהבנים מתמנים תחת האבות א"כ ליכא תו שום תנאי להפקיע הירושה א"כ הדרינן לדין תורה והבן זוכה בגדולת אביו מחמת ירושה. כנלפענ"ד בכוונת דבריהם. ובזה נדחה מ"ש מעכ"ת דכיון שתלוי במנהג ועכשיו נהגו שכל הבנים שוין בנחלה. מלבד דמעולם לא שמעתי מנהג זה אף גם אפילו לדברי מעכ"ת מ"מ מאחר שהמנהג שהבנים יורשים שררת אביהם ממילא לא הוי כהותנו הצבור עם אביהם וכיון ליכא תנאי ושייך בזה תורת ירושה ממילא הדרינן לדין תורה שהגדול קודם כמו שהוכחתי לעיל בכמה ראיות ואין כדאי במנהג רעוע כזה לבטל דין תורה כנ"ל נכון בעז"ה. ובמה שנסתפק עוד מעכת"ה אם נאמר דהרבנות מגיע לאח הגדול אם יש זכות לאח הקטן להיות מו"ץ במקום אחיו הגדול. הנה מטעם ירושה לא שייך כאן מאחר דאחיו קיים וגם דהרי האח הגדול מרצונו הטוב סילק עצמו מלהיות מו"ץ כדי שיתמנה להיות רב ולא נשאר לו להאח גדול שום זכות במינוי המו"ץ לזכות לאחיו הקטן. מ"מ מאחר דאמרינן ספ"ק דמגילה כשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות. ולכן מאחר דהבן הקטן הגון לכך להיות מו"ץ מהראוי ונכון לקבל אותו אנשי העיר לכך ולירש ג"כ גדולת אביו כנלפענ"ד. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה