מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קעא
ב"ה יום ד' י"א אדר שני תר"ל לבוב. לכבוד ידידי נפשי הרבנים החריפים ושנונים פרים למאכל ומימיהם נאמנים חסידים ואנשי מעשה המופלגים בתורה ויראה כש"ת מוה' שמואל אבד"ק יאריטשוב ומוה'. זלמן לארבערבוים ומוה' קלמן חיים נ"י
מכתב שאלתם הגיעני ולרב הטרדה לא העתקתי טענות הבעלי דין שנית. ותורף הדברים של שני הצדדים יבוארו מתוך דברי להלן בדבר טענות הבעל כי אשתו אמרה לו קודם הנשואין שיש לה נדוניא סך י"ב מאות רייניש כי בעת מיתת בעלה הראשון נשאר בעזבונו ח' מאות רייניש ונתפשרה עם אחי בעלה הראשון שיתנו לה מחצה עבור כתובתה ומחצה להיתומים ולאשר הרויחה במו"מ הי' לה בעת נשואין השניים סך י"ב מאות חוץ הד' מאות של היתומים ואחר הנשואין ראה בפנקסה כי כנים דברי' וכאשר נסע מעמדה אחרי שני שנים וחצי הי' לה סך שני אלפים רייניש לבד הד' מאות רייניש של היתומים ועכשיו תובע הבעל כי זה הריווח של שמונה מאות רייניש מגיעים אליו. עוד טוען כי מגיע לו הריווח מעת שנסע ממנה עד עכשיו זה יותר משנה. והנה קודם שנבאר טענת האשה במה שמכחשת אותו נראה לעיין אם לפי דברי הבעל טענתו טענה ומגיע לו הריוח או לא. דלכאורה הי' נראה דמה שהרויחה ע"י מו"מ הוא בכלל מעשה ידי' שהוא לבעל וא"כ מה שתבע מאתה הריווח מעת שנסע מעמדה אין טענתו טענה דמאחר שלא נתן לה מזונות מעשה ידי' שלה כמבואר בש"ע סי' פ' סעי' י"ח בהג"ה ועי' בח"מ שם שכתב דאף שלא אמרה בפירוש איני ניזונית ואינו עושה אמרינן מסתמא אדעתא דנפשה עבדה והכל לעצמה עד שיתן לה הבעל מזונות ומעה כסף ע"ש. ומבואר בר"ן סוף פ' אע"פ דאין שום חילוק בזה בין מזונות למעה כסף ואם אינו נותן לה הכל שלה. ולא עוד אלא דגם מה שהרויחה בעת שבתם ביחד ג"כ הוא שלה כי לפי לשון השאלה הבעל אינו בקי בטוב מו"מ ומעולם לא פרנס אותה רק אדרבא היא פרנס' אותו בהיותם ביחד וכיון שלא נתן לה מזונות מעשה ידי' שלה וכדמשמע מדברי הרמ"א שהבאתי. אמנם באמת יש לומר דלא מטעם מעשה ידי' מגיע הריווח לבעל אלא דכיון דהכניסה לו מעותי' בנדוניא א"כ הוי נצ"ב דאם הותירו הותירו לו וכל הריווח שהי' הוא בכלל פירות שמגיע לבעל. אלא דלפ"ז יש לומר דבר חדש דניהו דהריווח שייך לבעל מטעם פירות מ"מ מגיע לה שכרה כמו שדרך העולם ליתן לאחד המקבל מעות לעסוק בו לטובת חבירו וכדין היורד לתוך שדה חבירו דנותנין לו כדרך ארוסי המדינה דכיון דמעשה ידי' אינו לבעל משום דלא יהיב לה מזוני וכמ"ש א"כ דינה לגבי הבעל כמו לגבי איש אחר וכיון דהוא אינו ראוי לעסוק במו"מ דמי ממש לאם הבעלים אינ' ארוסי' וגם דרך העולם לעסוק בממון מ"מ כזה א"כ הוי כשדה העשוי' ליטע וגם ירדה ברשות בעלה א"כ מגיע לה שכרה. איברא דעדיין יש לעורר בזה דאפשר לומר כיון דעל כל פנים מגיע להבעל חלק בהריווח מה שהיו ריווח יתר על שכרה א"כ היא ניזונית משל בעלה היינו מחלק הריווח שלו וכיון דניזונית משלו ממילא מעשה ידי' לבעלה וממילא כל הריווח שנשאר ממזונותי' הוא של הבעל מכח מעשה ידי' ואינו דומה ליורד לתוך שדה חבירו דכאן באשה כל מה שמרווחת הוא של בעלה אם ניזונית משלו. ואפשר לומר לאידך גיסא דכל זמן שאין הבעל נותן לה מזונות מעשה ידי' שלה ומגיע לה שכרה כאריס. וכל מה שניזונית הוא משלה משל מעשה ידי' ולא משל בעל. ונלפענ"ד דדבר זה במחלוקת שנוי דמה שנחלקו הרמ"ה והרא"ש בטור אהע"ז סי' פ"ד דלדעת הרא"ש מה שניזונית משל מעשה ידי'. נידון כניזונית משלו ומש"ה מציאתה לבעלה ולדעת הרמ"ה אם ניזונית ממעשה ידי' דינה כאינה ניזונית משלו ומציאת' לעצמה וא"כ לדעת הרמ"ה בנ"ד מגיע לה שכרה כיון דהוי כאינה ניזונית וא"כ מלבד דהב"ח שם הכריע כסברת הרמ"ה ועי' בב"י סי' פ"ד שם אלא דגם בלא"ה כיון דהאשה מוחזקת יכולה לומר קים לי כהרמ"ה:
ובדבר טענות האשה נפלאתי מאוד כי יש סתירה בדברי' כי בהטענות שלה נאמר כי לא היו לה בעת נשואין השניים רק שני מאות רייניש לבד מעות היתומים ובמכתב השאלה של מעכ"ת נאמר כי היא טוענת אשר בעת נשואין השניים הי' לה י"ב מאות רייניש וכעת עולה רכושה שמונה מאות ותשע רייניש. אמנם בין כך ובין כך אם תשבע האשה שלא הרויחה כלום מעת נשואין השניים עם ר' לוי עד עכשיו ולא ניתוסף הונה מאז ועד עתה פשיטא שאין לבעלה עלי' כלום וכן אם תרצה לשבע שהתנתה בפירוש עם בעלה השני קודם הנשואין שכל מה שתרויח יהי' שייך להיתומים ולא לבעל ג"כ היא נפטרת ממנו וכעין שכתב בבאר היטב סי' פ"ה בשם המבי"ט ודלא כמו שנראה מדברי מעכ"ת שצריכה לישבע על שניהם אלא שהדבר תלוי' ברצונה לישבע איזה שבוע' שתרצה אמנם אם לא תאבה האשה לשבע כלל תעשו פשר עבור השבועה. אבל לא יהיו הפשר על כל טענות הבעל כי לפמ"ש אף לפי טענות הבעל מגיע לה שכר טרחתה רק מה שיהי' עולה הריווח לפי טענות הבעל יותר מכפי שכרה בזה תפשרו כפי ראות עיניכם כן נלפענ"ד. וביתר הטענות אשר בין ר' לוי ואשתו יפה דנתם ויפה הורתם ואין בידי להוסיף מאומה. דברי ידידם הדוש"ת באהבה:
ולאשר בא אלי ידידי ש"ב הרב וכו' מוה' זלמן לארבערבוים נ"י וביקש ממנו לבאר אליו תוכן דברי למעלה מלאתי רצונו. כי בודאי אף לפמ"ש למעלה דלדעת הרמ"ה מגיע לה שכרה כפועל בטל מ"מ צריך לנכות משכרה מה שאכלה הוא ובני' דממנ"פ אם מה שאכלה הוא מתורת מזונות א"כ מעשה ידי' לבעלה ואין מגיע לה שום שכר וכל הריווח לבעלה ואם מה שאכלה הוא מחלק הריווח שלה עבור שכרה כפועל א"כ צריך לנכות מחלק שכרה מה שאכלה ומצד השכל מה שאכלה הוא יותר מן חלק שכר עמלה. אשר על כן אבקש מאד מאד להתאמץ בכל עוז לעשות גמר בזה כי עד כמה יתעגן הבע"ל אקוה כי תשמעו לעצתי וישמע אליכם ד' וגם מהראוי מאוד לחוס עליו כי בר אוריין הוא וכבר אמרו חז"ל דלא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמתהפיכנא בזכותי'. דברי המדבר באמת ובצדקה: