אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קס

סימן קנט

ב"ה יום ה' י"א שבט תרל"ז לפ"ק לבוב הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המפואר לתהלה מאד נעלה. יקר רוח איש תבונה. מוה'

מאיר אריק נ"י.

מכתב יקרתו עם חדושי תורתו הגיעני לנכון. רב:

תודות לכבודו על אשר הודיעני משלום ידיד לבי רחימי הרב הגדול וכו' מוה' מענדל ליפא שטיין נ"י אשר אהבת נפש אהבתיו. וזה כמה נכספה וגם כלתה נפשי לדעת מה עמו. והנה חידושיו הוטבו מאד בעיני עשה מטעמים כאשר אהבתי. ואם כי אין דרכו להשיב על דבר פלפול. למען דבריו הנעימים ולמען כבוד דודו הרב נ"י לקחתי מועד לעיין מעט בזה. במ"ש מע"כ דאף אם נאמר דלולב הגזול מותר לצאת בו משום דעשה דוחה ל"ת אפ"ה כיון דאסור לאוכלו או למוכרו לא הוי דידי' ופסול מטעם לכם כמו אתרוג של מע"ש דפסול למ"ד ממון גבוה הוא. ומיושב בזה קושית התוס' סוכה דף ל' ד"ה משום. ולפענ"ד נראה דהא דבעינן באתרוג לכם דהיינו של מי שיוצא בו דוקא. משא"כ הא דבעינן שיהי' בו היתר אכילה או דין ממון לזה לא בעינן שיהי' דוקא היתר אכילה ודין ממון למי שיוצא בו אלא סגי אם יש היתר אכילה לשום אחד בעולם. וכ"כ רש"י להדיא בסוכה דף ל"ה ע"ב ד"ה הרי ותוס' שם ד"ה דאי דאם מותר באכיל' לאדם אחד מיקרי יש בה היתר אכילה ע"ש. ומעתה נדחה מ"ש מע"כ דאף אם נאמר דעשה דוחה ל"ת והוי דידי' מ"מ פסול לצאת בו משום דאינו יכול לאוכלו ולמוכרו דבזה ליכא עשה. ולפמ"ש ליתא דלענין היתר אכילה ודין ממון סגי במה שמותר לנגזל ולא דמי למע"ש דהוי של גבוה ואין בו דין ממון לשום אדם. והטעם בזה דלענין שיהי' שלו בעינן דוקא שיהי' של מי שיוצא בו מה שא"כ לענין היתר אכילה ודין ממון סגי שיהי' משכחת בה היתר לשום אדם. אף דכל זה נפקא מקרא דלכם דהנה בתוס' דף ל"ה שם ד"ה לפי כתבו דהא דדרשינן לכם דגבי אתרוג שיהי' בו היתר אכילה וגבי תרומה טמאה דרשינן שלך תהא להסיקה תחת תבשילך משום דכיון דנטמאת התרומה ואסורה באכילה שייך לדרוש לך דידי' לגבי שאר הנאות וכו' ע"ש. הרי דבכל דוכתא דרשינן קרא דלכם לפי מה שיכול להיות בו וא"כ לענין שלו אפשר לקיים קרא דלכם שיהי' שלו ממש מה שא"כ לענין היתר אכילה ודין ממון דלדעת הרבה פוסקים אמרינן איתקצאי למצוותה מה"ת א"כ ע"כ אסור באכיל' ובהנאה. וא"כ דרשינן קרא דלכם שיהי' משכחת בה בשום אופן היתר אכילה והנאה לאחר שיעבור מצותו וממילא ג"כ ה"ה היכא שמותר לאחר ג"כ מועיל לזה. ובגוף קושית התוס' שם דף ל"ה ע"ב בהא דיוצא באתרוג של תרומה משום דחזי לכהן ובאתרוג דמאי אמרינן הואיל ואי בעי מפקר לנכסי' והוי עני וחזי לי'. ואמאי לא אמרינן גם בדמאי דיוצא בו הואיל וחזי לעני. וכן הקשו בעירובין ובשבת. נלפענ"ד ליישב דתרומה אף דאסורה לישראל מ"מ גם לגבי ישראל מותרת לכהן דהכי גזרה תורה שיהי' תרומה אסורה לישראל ומותרת לכהן. משא"כ בדמאי דהוי ספק טבל וטבל אסור לעני כמו לעשיר ורק דבעני סמכינן לומר שהוא מעושר. וא"כ כיון דהעשיר אסור לאכלו מחשש טבל איך אפשר לומר שיוצא בו למצוה או שהי' מותר לטלטלו הואיל וחזי לעני הרי לדעת העשיר שיש בו ספק טבל הוא אסור לכל העולם וגם לעני. ואיך נאמר שיש בזה אפשרות היתר אכילה הרי לגבי העשיר הוא טבל. וממילא אסור לעשיר לטלטלו ולצאת בו ולהכי איצטריך הש"ס למימר דאי בעי מפקיר נכסי'. וזה נכון.

ובמה שהקשו התוס' ל"ל קרא דלכם למעט לולב הגזול תיפוק לי' דהוי מהב"ע. נלפענ"ד אחרי שנשים לב להבין במה שהקשו התוס' דלמה לן הטעם לפסול אתרוג של אשרה משום כתותי מיכתת שיעורי' הא הוי מהב"ע ותירצו דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק בי' ואח"כ הקשו על מצה של טבל הא הוי מהב"ע. ודבריהם צריך ביאור הא כי היכי דתרצו לעיל בלולב של אשרה דלא הוי מהב"ע משום דהמצוה אינו באה מחמת העבירה דגם אם לא הי' של אשרה הי' יכול לצאת בו אם כן גם במצה של טבל נימא הכי דגם אם לא הי' טכל רק מעושר הי' יכול לצאת בו ולא הוי מהב"ע. גם בלא"ה אין סברת התוס' מובנת כלל וגם גבי גזול יש לומר כן. ולכן נלענ"ד דהתוס' סוברים דלא שייך מהב"ע רק היכא דהעושה המצוה הוא בעצמו עשה העברה כמו גבי גזל דהגזלן בעצמו רוצה לצאת בו משא"כ בלולב של אשרה שהי' נעבד מאיש אחר לא הוי לגבי' דידי' מהב"ע ולהכי מצריכינן לטעמא דכתותי מיכתת שיעורי' ולזה שפיר הקשו מן מצה של טבל שמי שיוצא המצוה הוא בעצמו עושה העבירה ואוכל וא"כ הוי מהב"ע. והמעיין היטב ברש"י דף ל' ע"ב ד"ה וקרקע יראה מבואר כסברא זו דלא שייך מהב"ע רק לגבי מי שעשה העברה. ובזה זכיתי להבין דברי האו"ח שהביא הב"י בסי' תרמ"ט שכתב לולב הגזול והגנוב פוסלים אותו כל ז' מיהו דוקא לגנב ולגזלן עצמו אבל לאחרים כשר בשאר הימים. והיינו דביום ראשון דבעינן לכם לולב הגזול פסול לכל העולם משום דלא הוי לכם. משא"כ בשאר הימים דלא מיפסל רק משום מהב"ע א"כ אינו פסול רק לגנב ולגזלן עצמם דלדידהו שעשו העברה הוי מהב"ע ולא לאחרים. ועי' במג"א סי' תרמ"ט ס"ק ג'. וא"כ שפיר בעי' קרא דלכם למיפסל אתרוג הגזול ביום ראשון אף לאחרים דלדידהו ליכא משום מהב"ע וכמ"ש ומיושב קושית התוס' הנ"ל. וזה ברור ואמת בס"ד ולרב טרדותי לא אוכל להאריך. דברי ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה