מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קמה
מעשה אירע בק' פודהייץ באחד שגירש אשתו ואחר שגירשה כדת אמר המגרש שאמר לה ע"מ שלא תנשא לעשרים שנה. וא' מעידי מסירה אומר בתו"ע שלא שמע רק עד עשרים שנה והמסדר אמר שנראה לו שלא אמר התנאי הנ"ל רק אחר הנתינה ולא רצה המגרש לקדשה שנית וליתן לה גט אחר וסידרו הב"ד דשם גט אחר וקודם הגט ביטל התנאי. וכעת המגרש אינו רוצה אף בריצוי כסף לגרשה עוד הפעם אחר שיקדשנה ויש בזה מקום עיגון גדול ונדרשתי מאת הרב הנ"ל מוה' שמעון נ"י אבד"ק פודהייץ לעיין בשריותא דהך איתתא. והנה מקור הדברים הוא באהע"ז סי' קמ"ג סעיף ט"ז באם גירשה ע"מ שלא תנשא לפלוני דדעת הרא"ש דמותרת להנשא מיד כיון שבידה לקיים שלא תנשא לפלוני לא חיישינן שמא תעבור על התנאי בקום ועשה ואין תקנה להתירה לאותו פלוני אא"כ יקדשנה המגרש ויחזור ויגרשנה סתם דכיון דכבר איננה אשתו מאחר שנתן לה גט גמור בלא שיור אלא שהטיל בו תנאי אינו יכול לגרשה עוד אלא אחר שיקדשנה. וא"כ גם בנ"ד אינו מועיל הגט השני מאחר שכבר גירשה ואינה עוד אשתו. אמנם מדברי הב"ש שם ס"ק ל' לא משמע הכי שהקשה על מה שכתב הרא"ש דאינו יכול לבטל התנאי מהא שכתב הטור בס"ס קמ"ג בתנאי דאם לא יבא תוך ב' שנים דיכול לבטל התנאי ומתרץ דשם דאסורה להנשא כיון דהתנאי הוא ביד המגרש ולא בידה בזה יכול לבטל התנאי משא"כ בע"מ שלא תנשא לפלוני דהתנאי הוא בידה ומותרת לינשא מיד בזה אין יכולין לבטל התנאי ע"ש. וא"כ בנ"ד שאסורה לינשא תו מועיל ביטול התנאי. אבל לפי תירוץ הב"ח והט"ז שם נראה דגם כאן בנ"ד אינו מועיל ביטול התנאי ע"ש וא"כ גם הגט השני אינו מועיל כמ"ש הרא"ש. וע"פ דברי הב"ש הנ"ל יש לדחות ראיית מהרי"ט בח"א סי' מ"ט שהוכיח שם דהרמ"ה חולק על הרא"ש וס"ל דמועיל גט אחר מדכתב הרמ"ה בהתנה ע"מ שתנשאי לפלוני דאם נתקדשה לאחר אסורה לו עד שיתן הבעל גט אחר. הרי מבואר דהרמ"ה סובר דמועיל גט אחר ושלא כדעת הרא"ש. ולפי דברי הב"ש אין ראיה כלל מהרמ"ה דשאני התם דאסורה הוא לכל העולם כל זמן שלא נשאת לפלוני ונתקיים התנאי ומש"ה אגידה בי' והוי כאשתו ולכן מועיל גט אחר משא"כ בע"מ שלא תנשא לפלוני דמותרת לכל דלא חיישינן שמא תעבור על התנאי בקום ועשה וכיון דמותרת לשוק תו איננה כאשתו ולהכי כתב הרא"ש דאינו מועיל גט אחר:
ובאמת דדברי המהרי"ט תמוהים מאד דהוא עצמו ירד לחלק בתשו' שם ריש סי' נ' כחילוקו על הב"ש אהא דכ' הרא"ש דאינו מועיל ביטול התנאי ובע"מ שתתני לי ר' זוז מועיל ביטול התנאי. וכתב דשם אסורה להנשא דשמא לא יהא ספק בידה ליתן ואכתי אגידה בי' ולהכי מהני הביטול. ואח"כ דחה דבר זה דהיאך אפשר דטעם דמועיל ביטול התנאי הוא משום דאסורה להנשא הרי מה דאסורה להנשא הוא חשש דרבנן שלא תוכל לקיים התנאי ואין זה רק גדר וסייג ואיך נאמר דזה יועיל לבטל התנאי שיהיה גט מה"ת הא כיון דמה"ת מותרת להנשא תו לא אגידא בי' ואיך יועיל ביטול התנאי זה תורף דברי המהרי"ט. וא"כ בע"מ שתתני לי ר' זוז בזה יש מקום לדברי המהרי"ט דמחמת איסור דרבנן שמא לא תוכל לקיים התנאי אינו מועיל שתהי' משום זה אגידא בי'. משא"כ בהך דהרמ"ה בע"מ שתנשאי לפלוני דבזה פשיטא דמה"ת אסורה להנשא לאחר כל זמן שלא קיימה התנאי. וכיון דאגידא בי' מה"ת מש"ה מועיל ביטול התנאי או נתינת גט אחר. וא"כ אין ראיה כלל דהרמ"ה חולק על הרא"ש דבעובדא דהרא"ש בע"מ שלא תנשא לפלוני דאף מדרבנן מותרת לשוק דל"ח שמא תעבור על התנאי בקום עשה וא"כ כיון דלא אגידא בי' כלל שפיר כתב הרא"ש דאינה עוד אשתו ולא מועיל גט אחר ולא ביטול התנאי. משא"כ בע"מ שתנשאי לפלוני דפשיטא דאף מה"ת אסורה לשוק בזה כתב הרמ"ה דמועיל גט אחר כיון דאגידא ביה מה"ת. וא"כ מי הכריח להמהרי"ט לחלק עלינו את השוין ולומר דהרמ"ה והרא"ש פליגי. ולא עוד אלא דהדבר מוכרח כמ"ש דאל"כ דברי הש"ע סותרין זא"ז תוך כדי דיבור דבסי' קמ"ג סעיף ט"ו בהג"ה הביא דברי הרמ"ה בע"מ שתנשאי לפלוני דמועיל גט אחר להתירה לשוק. ובסעיף ט"ז הביא דברי הרא"ש דאינו מועיל גט אחר עד אחר שיקדשנה מחדש ואם נאמר כדברי המהרי"ט דהרמ"ה והרא"ש פליגי א"כ הש"ע מזכה שטרא לבי תרי:
עכ"פ לפי מה שביארתי זכינו לדין דהיכא דמחמת התנאי אסורה להנשא מה"ת לכ"ע מועיל ביטול התנאי הואיל ואגידה בי' ובזה מודה הרא"ש להרמ"ה. והיכא דמותרת להנשא אף מדרבנן מודה הרמ"ה להרא"ש והטור דאינה עוד אשתו ולא מועיל ביטול התנאי. אמנם היכא דמחמת התנאי אסורה להנשא מדרבנן שמא לא תוכל לקיים התנאי לדעת הב"ש מיקרי אגידא בי' ומועיל ביטול התנאי. ולדעת המהרי"ט כיון דמדאורייתא פקע מעליה זיקת הבעל לא אלימא זיקה דרבנן למקריא אגידא בי' ואינו מועיל ביטול התנאי. וא"כ בנ"ד אם אמת הדבר שאמר הבעל ע"מ שלא תנשא עד עשרים שנה כיון דאיכא עליה עדיין זיקת הבעל מה"ת לענין שתאסור מלהנשא עד עשרים שנה נראה דבין להמהרי"ט ובין להב"ש מודו בזה הרמ"ה והרא"ש דמועיל ביטול התנאי. זולת לסברת הב"ח והט"ז נראה דגם בזה אינו מועיל ביטול התנאי וכמ"ש כנלפענ"ד ברור בעזרת הצור וישועתו:
וראיתי להמהרי"ט בתשו' סי' מ"ט שהקשה דאפי' אם נאמר דביטול התנאי אינו מועיל מ"מ אמאי לא יועיל נתינת גט אחר בלי שום תנאי הלא כשתעבור אח"כ על התנאי נמצא הגט הראשון פסול למפרע וחייל הגט השני מידי דהוה אהא דאמרינן דניהו דאין שבועה חלה על שבועה מ"מ אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו ומשום דכיון דנעקרה השבועה הראשונה חלה למפרע השבועה השני' אף דבשעה שנשבע לא חלה השבועה השניה מ"מ אחר כך כשנתבטלה השבועה הראשונה מחמת שנשאל עלי' חלה למפרע השבועה השניה. וא"כ גם כאן אף אם נאמר דאין גט אחר גט מ"מ אח"כ כשלא נתקיים התנאי ונתבטל הגט הראשון ממילא חל למפרע הגט השני. ולפענ"ד נראה בזה דהנה כבר נודע דעת הרמב"ם דתנאי קודם כתיבת התורף אפי' אם התנה בע"פ הוי ספק גרושין ואפילו נתקיים התנאי אחר כך כיון דבשעת כתיבה א"י אם יתקיים לא הוי ספר כריתות ועי' בסי' קמ"ז ובב"ש שם סק"ג. ולדעת הרמב"ם וסייעתו צריך שיהי' הגט נכתב ונחתם כהלכתו בלי שום תנאי ואח"כ בשעת מסירת הגט יוכל הבעל לעשות תנאי כרצונו. אבל אם הי' התנאי קודם כתיבה פסול משום דאין זה כריתות דהוי ספק אם יתקיים התנאי. ומעתה מיושב קושית המהרי"ט הנ"ל דלענין הגט הראשון שפיר מועיל התנאי שהתנה בשעה שמסר לה הגט משא"כ הגט השני אינו מועיל דהרי בשעה שנכתב הגט השני הי' ספק דאם יתקיים התנאי ומגורשת מחמת הגט הראשון אינו מועיל הגט השני כלום משום דאין גט אחר גט מה אמרת הרי כשלא נתקיים התנאי ונתבטל הגט הראשון חל למפרע הגט השני. מ"מ בשעת כתיבת הגט השני הי' ספק אם יתקיים התנאי מהגט הראשון ובכה"ג לא הוי כריתות היכא דנולד הספק קודם כתיבת הגט ומש"ה לא דמי להא דאם נשאל על הראשונה חלה השבועה השני' דשאני הכא בגט דבעי' שיהי' ברור בשעת כתיבה דאל"כ לא הוי כריתות. ובזה מיושב ג"כ הקושיא השני' של המהרי"ט שם מהא דקדשה ע"ת וכנסה סתם מקודשת משום דמסתמא לשם קדושין בעל הרי דאע"פ שהיתה מתחילה מקודשת גמורה אלא שהטיל תנאי בקדושין חלו הקידושין השניים שהיו בלא תנאי וא"כ אמאי כתב הרא"ש בגט דלא מהני הגט השני שהי' בלא תנאי. ולפמ"ש י"ל דבקדושין שפיר י"ל דכשנתבטלו הקדושין אח"כ למפרע מחמת שלא נתקיים התנאי ממילא חלו למפרע הקדושין השניים שהיו בשעת בעילה וכדאמרינן גבי שבועה שאם נשאל על הראשונה השניה חלה עליו. ודוקא גבי גט כתב הרא"ש דלא מהני משום דכיון דנולד הספק קודם כתיבת הגט השני לא הוי כריתות כמו בתנאי קודם כתיבת התורף לדעת הרמב"ם דקיי"ל כוותי'. ובזה יש מקום לומר דהרמ"ה והרא"ש לא פליגי דשפיר כתב הרמ"ה בע"מ שתנשאי לפלוני דיש לה תקנה להתירה לאחר ע"י נתינת גט שני דכיון דאסורה להנשא לאותו פלוני א"כ בודאי לא תקיים התנאי ובטל הגט הראשון ומש"ה מועיל הגט השני ובזה מודה הרמב"ם דהוי כריתות. משא"כ בע"מ שלא תנשאי לפלוני דאז י"ל דתקיים התנאי כדינו כדי שלא תעבור על איסור א"א וכיון דתקיים התנאי יתקיים הגט הראשון ומש"ה אינו מועיל הגט השני משום דאין גט אחר גט כמ"ש הרא"ש וממילא לא הוי כריתות כמו שכתבתי לעיל לדעת הרמב"ם ז"ל:
והנה לפענ"ד הדבר ברור דאף לשיטת הרא"ש דבמגרש על תנאי אינו מועיל גט שני סתם בלי תנאי משום דאיננה אשתו עוד ואינו יכול לגרשה זה דוקא בתנאי דע"מ דאם מתקיים התנאי אח"כ הוה מגורשת למפרע ומש"ה אינו מועיל הגט השני דאין גט אחר גט. אבל בתנאי דאם דבזה אין הגט חל רק לאחר קיום התנאי וכל זמן שלא נתקיים התנאי היא א"א גמורה ואף אם יתקיים אח"כ אינו מועיל למפרע א"כ פשיטא דבזה מודה הרא"ש דמועיל שיגרשנה שנית כל זמן שלא נתקיים התנאי כיון דעדיין היא א"א בודאי מועיל הגט השני וזה ברור כשמש. וא"כ בנ"ד דהעד לא שמע רק תיבת עד עשרים שנה ולא יותר. ואפשר שאמר אם לא תנשא עד עשרים שנה ולא ע"מ שלא תנשא עד עשרים שנה ואם הי' התנאי באם בודאי מועיל הגט השני מטעם שכתבתי ולא כל כמיני' דהבעל לקלקלה ולומר שהתנה בע"מ:
ובזה אמרתי דבר יקר מאד בהא דפליגי ר"ה ור' יהודא בש"ס גיטין וקדושין דף ס' ר"ה אמר והוא יתן רב יהודא אמר לכשיתן איכא בינייהו שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר והקשה הריטב"א דהא לר"ה ג"כ חלו קדושי שני דהא א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משני. וע"פ מ"ש לעיל בכונת דברי הרא"ש י"ל דכיון דכל הטעם דאשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר דצריכה גט משני הוא משום דהוי כאומרת לבעלה גרשתני ואם כן הכא דהראשון קדשה על תנאי אף אם גרשה קודם קיום התנאי אין הגט מועיל דשמא לא יתקיים התנאי ויתבטלו הקדושין וא"כ אין זה כריתות ומה לנו אם הגט הראשון היה על תנאי דכתב הרא"ש דאינו מועיל גט שני דשמא איננה אשתו ולא הוי כריתות א"כ ה"ה היכא דהקדושין הוי על תנאי ג"כ אינו מועיל הגט קודם קיום התנאי וכיון דאינו מועיל הגט א"כ שפיר קאמר הש"ס דלר"ה אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר א"צ גט משני. ועי' במשנה למלך פ"ו מגרושין הלכה ג'. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בקדושין שם ד"ה א"ב דאמאי קאמר הש"ס גבי גט א"ב שנקרע הגט ולא קאמר א"ב שקיבלה קדושין מאחר. ולפמ"ש י"ל דלא מצינן למימר גבי גט ע"ת דלמ"ד ע"מ לאו כמעכשיו דמי א"צ גט משני. דבזה תיקום קושית הריטב"א דהא עכ"פ צריכה גט משני משום דהוי כאומרת גירשתני דהיינו דכיון דקיבלה קדושין מאחר מוכח דגרשה שנית בלא תנאי משום דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. וכיון דהשתא קיימינן למ"ד ע"מ לאו כמעכשיו דמי והוי כתנאי דאם וכבר כתבתי דבתנאי דאם מודה הרא"ש דמועיל הגט השני וכאן שפיר איכא הוכחה דגרשה שנית בלא תנאי מדקבלה קדושין מאחר וא"כ גם לרב יהודא צריכה גט משני משא"כ גבי קדושין שפיר קאמר הש"ס הנ"מ שקיבלה קדושין מאחר דלר"ה דע"מ כמעכשיו דמי א"צ גט משני ובזה ל"ק קו' הריטב"א דגם לר"ה צריכה גט משני משום דקבלה קדושין מאחר צריכה גט משני דהוי כאומרת גרשתני דהא אליבא דר"ה דע"מ כמעכשיו דמי ואם יתקיים התנאי אח"כ בטל האישות למפרע ובכה"ג לא מועיל הגט כמ"ש הרא"ש א"כ שפיר אמר הגמ' דלר"ה א"צ גט משני וקצרתי בזה ודוק היטב בכל זה כי הם דברים חריפים ומתוקים מדבש:
ומעתה נבא לענין דינא דבנ"ד איכא ספיק' טובא דכבר כתבתי דבנ"ד דאסורה להנשא מה"ת בין להמהרי"ט בין להב"ש מודו הרמ"ה והרא"ש דמועיל ביטול התנאי. ואף לדברי הב"ח והט"ז החולקים ע"ז מ"מ אפשר דמועיל הגט השני כדברי מהרי"ט החולק על הרא"ש. וגם אפשר שלא אמר תנאי דע"מ רק תנאי דאם דבזה מודה הרא"ש דמועיל הגט השני כמ"ש לעיל. וגם לא שמע רק ע"א מעידי המסירה והמסדר הגט אמר שנראה לו שלא אמר התנאי רק אחר הנתינה א"כ איכא כאן ספיק' טובא. ואף דדעת הרבה פוסקים דבאיתחזק איסורא לא מועיל ס"ס וכאן איכא חזקת א"א מ"מ נראה לפמ"ש המשנה למלך פט"ו מטוען הלכה י"א ד"ה מעתה בשם תשובת הרשב"א בראובן שמכר כרם לשמעון ובאו שנים ואמרו תנאי הי' במכר ושנים אומרים לא הי' תנאי והשיב הרשב"א דכיון דיש כאן מכירה ודאית אלא שאנו מסופקין אם יש להסתלק מכח התנאי א"כ כיון דיש כאן מכירה ודאית מוקמינן הכרם בחזקת הלוקח ולא בחזקת מ"ק ע"ש. וא"כ אף אנו נאמר דכיון דבודאי נתגרשה ואנו מסופקין אם הי' תנאי וכדומה מוקמינן בחזקת גרושה. מכל הלין טעמי נלפענ"ד ברור דהאשה הזאת מותרת להנשא לכל גבר דיתצביין: