מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קמג
ב"ה אור ליום ב' טוב אדר ראשון תרמ"ו לפ"ק לבוב. ברכות שמים מעל לכבוד ש"ב רב רחימאי חביב עלי כגופאי הרב הגאון החריף ובקי צדיק חסיד ועניו חכמתו ויראתו יאירו פניו בנש"ק כקש"ת מוה' שלמה האלברשטאם ני' האבד"ק ווישניצא יע"א:
לדבר הזה יסלח לי כבוד יקרתו כי לא השבתי על מכתבו עד כה ואחר עד אתה כי הייתי מוטרד בענינים אחרים נחוצים למעשה גם בעוה"ר כחי אין אתי כמאז. עתה באתי לעיין בדבריו היקרים בדבר אשר ראה בספר אחד הנדפס מחדש בשם אחד קדוש מדבר מתיר לאדם חלוש לאכול מרור פחות מכזית ולברך על אכילת מרור:
ומעכת"ה עורר עליו לחלוק ע"ז וביקש לדעת דעתי העניה. ויסוד הדברים המה מדברי הרא"ש פ' ע"פ כלל כ"ה שכתב דהא דאכלן לחצאין ושהה באכילת מרור בכדי אכילת פרס לא יצא היא משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה פחות מכזית ע"ש. והאחרונים ביארו דבריו משום דבמרור לא כתיב אכילה בתורה והא דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו הך יאכלוהו קאי אפסח ובמצה אהדרה קרא בערב תאכלו מצות ומש"ה בעינן כזית דוקא משא"כ במרור דלא כתיב אכילה לא בעינן כזית מה"ת רק דכיון דחז"ל תיקנו לברך על אכילת מרור מש"ה בעינן כזית דאין אכילה פחותה מכזית. ולולא דבריהם הייתי אומר כוונה אחרת בדברי הרא"ש. דלכאורה הדבר תמוה דאמאי נטר הרא"ש עד פ' ע"פ לפרש הברייתא דמצריך כזית למרור דהוא משום נוסח הברכה ואמאי לא כתב הרא"ש בפ' שני דף ל"ט ע"א דמשנה שלימה שנינו ומצטרפין לכזית והי' לו להרא"ש לבאר דמה"ת לא בעינן כזית ורק משום דמברכין על אכילת מרור מש"ה בעינן כזית ואמאי הניח אדונינו הרא"ש משנה שלימה פ' כל שעה ונטר עד פ' ע"פ לפרש ברייתא. ולכן אפשר דגם הרא"ש סובר דבמרור בעינן כזית מה"ת משום דאיתקש לפסח ולמצה ועי' היטב ברש"י פסחים דף צ"א ע"ב ד"ה לית שכתב בהדיא דמרור איתקש למצה ע"ש וא"כ כמו דבמצה בעינן כזית מה"ת ה"ה במרור דאין היקש למחצה אלא דקשיא ליה להרא"ש דהך ברייתא פ' ע"פ דאם שהה באכילת מרור יותר מכדי אכילת פרס לא יצא והרי בגמ' סוכה דף ו' ע"א אמרינן לענין שוהה בבית המנוגע דבעי שישהה בכדי אכילת פת חטין ולא פת שעורין ופרש"י דפת חטין שהיית' מועטת יותר משל שעורין ע"ש. וכיון דחזינן דפת שעורין בשביל שאכילתו קשה קצת משתהה באכילתו יותר מאכילת פת חטין וא"כ מכש"כ מרור דודאי קשה לאכול פשיטא דיותר משתהה באכילתו וא"כ אמאי שיערו בברייתא באכילת מרור בכדי אכילת פרס דהיינו חצי ככר דהרי כיון דמרור דרך לשהות באכילתו היה להם לחז"ל ליתן באכילת מרור שיעור יותר ארוך. ועי' בגמ' יומא דף פ' ע"ב ועי' במג"א סי' פ"א סק"ב דבפפ"א משערינן בכדי שיכול לאכול פת פפ"א אלמא דכל חד בדידי' משערינן. ועי' במשל"מ פ"ג מברכות הלי"ב וא"כ כמו דבזית מצה משערינן בכדי א"פ דהיינו ח' זיתים או ו' זיתים פת עי' או"ח סי' תרי"ב. ה"ה דבמרור הי' לנו לשער שיעור שהיית אכילתו בכדי אכילת סכום זיתים מרור דהוא שיעור יותר ארוך כמו שהוכחתי. ואמאי משערינן אכילת מרור בכדי שהיית אכילת ככר. ולזה כ' הרא"ש דמאחר דמברך על אכילת מרור ובברכה אזלינן בתר הנאת מעיו כמ"ש בפמ"ג או"ח סי' ר"נ בא"א סק"א ומש"ה דאף דלענין הלעיסה הי' לנו לשער בשהי' יותר ארוכה כמ"ש מ"מ ליכא הנאת מעיו כ"א דוקא בשלא שהה באכילת מעיו יותר מאכילת חצי ככר פת. דדוקא בבית המנוגע דאנו דנין שישהה בכדי לעיסת פרס בזה אמרינן דמשערינן בדידיה ככל חד וחד כמ"ש המג"א סי' פ"א אבל לענין הנאת מעיו ליכא חילוק בין אכילה לאכילה ולעולם משערינן בשהיית חצי ככר ולהכי לא כתב הרא"ש רק בפ' ע"פ ולא בפ' כל שעה כן נלענ"ד נכון בס"ד. אמנם מאחר שרבותינו האחרונים לא פרשו כן כופף אני ראשי לקבל דבריהם באימה וביראה וצריכין אנו לשום לב לדינא ע"פ פירוש האחרונים בהרא"ש:
והנה לפי מה שהבין הש"א סי' ב' בכונת הרא"ש דרק מחמת נוסח הברכה בעי כזית מרור עפ"ז הקשה שם דאמאי תיקנו חז"ל לברך על אכילת מרור ולהצריך כזית אמאי לא תקנו נוסח ברכה אחרת בלא לשון אכילה כמו על מצות מרור וכדומה. עוד הקשה שם דהרי אומר שקר בברכתו שאומר וצונו על אכילת מרור ומעולם לא נצטוה על האכילה דהיינו כזית כיון דיאכלוהו קאי אפסח ובמרור יוצא מה"ת גם בפחות מכזית ע"ש. וליישב זה נלע"ד דלדיעה זו ע"כ צ"ל דבשעה שתיקנו לברך על אכילת מרור תיקנו ג"כ דבעי שיאכל כזית דוקא אי משום הידור מצוה אי משום דאסמכינהו חז"ל על היקשא למצה וכדומה ומש"ה תיקנו לברך על אכילתו כיון דמדרבנן בעי כזית ושפיר יכול לומר וצונו כמו דמברכין על שאר מצות דרבנן וצונו. ומעתה אומר אני דמה דפשיטא לבעהמ"ח הנ"ל וגם למעכת"ה דאדם חלוש שאינו יכול לאכול כזית מחויב הוא לאכול פחות מכזית לדעת הרא"ש כדי לקיים עיקר מצות התורה. לפענ"ד נראה דדבר זה במחלוקת שנוי'. ועיין ברש"י ורשב"א ור"ן ריש פ"ב דביצה דכיון שתיקנו חז"ל לעשות עירוב תבשילין כדי שיברור מנה יפה לשבת אם לא עשה ע"ת או שנאכל מוטב שלא לבשל מי"ט לשבת ויבטל עונג שבת לגמרי כדי לקיים תקנת חז"ל ויקיים עונג שבת כתיקון חז"ל ביו"ט ושבת הבאים אח"כ. א"כ אפשר דגם בנ"ד אם אינו יכול לקיים תקנת חז"ל כתיקונו לאכול כזית מרור אפשר דמוטב לו שלא לאכול מרור כלל ולקיים מצות אכילת מרור כדין ברגלים הבאים כתקנת חז"ל ונראה דדבר זה תלוי במחלוקת רש"י ורבינו יונה באם לא קרא ק"ש קודם חצות אם יקרא אחר חצות אף דמה"ת קורא ק"ש כל הלילה ואכמ"ל:
והנה בשג"א שם הוכיח דרש"י בפסחים דף ל"ט חולק על הרא"ש ע"ש ואף דרש"י בקידושין ד' ל"ז ע"ב ד"ה יאכלוהו מפרש דיאכלוהו קאי אפסח מ"מ אפשר דפסח ומצה ומרור איתקשו להדדי כמש"ל ועי' רש"י פסחים דף ל"ט ד"ה מצה ולכן מאחר דאיכא ספיקא טובא דרש"י מוכח דלא ס"ל כהרא"ש וגם כונת הרא"ש לא נודע לנו בבירור וכיון דברכות אינם מעכבות לכן נלענ"ד דאדם חלוש שאינו יכול לאכול כזית יאכל מרור פחות מכזית בלא ברכה ובדברי מעכת"ה בתשובתו ראיתי הרבה דברים נכונים מאוד וביחוד מ"ש בענין ברכת אבי הבן למול הוא קילורין לעינים. ולגודל הטרדה אנכי מוכרח לקצר. דברי ש"ב הדוש"ת באהבה רבה.