אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קיז

סימן קטז

שלום וברכה אל כבוד הרב וכו' מוה' משה קלוג ני':

מכתב שאלתו הגיעני בריאה שהיתה ע"ג יתרת פחות' מט"ד ונצטמקה מקצתה ומחמת הצימוק לא עלתה בנפיחה ויש להסתפק שאולי אם הי' נופחין אותה היתה כט"ד. ומע"כ נסתייע לזה מדברי הלב"ש שאוסר באם הית' פחותה מט"ד ונאבדה בלי נפיחה דחיישינן דאולי אחר הנפיחה היתה כט"ד ויפה הפיר. ומה שכתב מעכ"ת דכאן י"ל דאזלינן בתר שעת מציאתן. אינו מובן כלל דהא גם בעובדא דהלב"ש ראינו שהיא קטנה מט"ד ואפ"ה כיון דכל מילי דריאה כשהיא נפוחה משערינן לה וידענו שאחר הנפיחה תתגדל היתרת יותר יש לחוש שמא תהי' גדולה כט"ד א"כ גם כאן בנ"ד יש לחוש לזה. ומה נפ"מ אם אין יכולין לנפחה מחמת שנאבדה הריאה או מחמת שנצטמקה היתרת ואיני רואה שום חילוק בזה:

גם מ"ש מע"כ שאף אם קודם הצימוק היתה כט"ד מ"מ כיון דעכשיו נתקטנה ע"י הצימוק או אין סופו להתפרק וכשרה. ואף שאין טריפה חוזרת לכשרותה מ"מ כיון שאין הטרפות מצ"ע רק משום שסופו להתפרק חוזר לכשרותו. לא נהירא כלל דיתרת מגבה אין הטרפות משום סופו להתפרק לחוד דא"כ גם בעומדת בדר' ונתעקמה לגבה בט"ד או בגבשושית מגבה הי' לנו ג"כ להטריף מטעם שסופו להתפרק. ובע"כ שדוקא ביתרת שהיא בעצמה רעועה ממקולקלת מטרפינן משום דסופו להתפרק וכן כתב להדיא בשמ"ח סי' ל"ה ס"ק ס"ג. וא"כ הרי כבר התחילה הריעותא בגוף הריאה ותו אין חוזרת לכשרותה. ואין זו דומה לנסרך חצר הכבד דשם עיקר הטרפות מטעם הכבד ובכבד ליכא שום ריעותא כלל ומש"ה אם נסרך חצר הכבד חוזר לכשרותו אבל כאן איכא ריעותא בגוף הריאה שהטריפות תלוי בה:

עוד חשש מע"כ שמא יתפשט הצימוק ותהי' גדולה כט"ד. ושוב דחה זה מהא דקיי"ל באשה שיש לה צימוק דדים שמותרת להנשא תוך כ"ד חודש ואמאי לא חיישינן שמא יתפשטו הדדים ותהא יכולה להניק. ובמחכ"ת אין כאן ראי' כלל דשם העיקר אנו דנין על שעת מיתת בעלה כמ"ש הב"י בסי' י"ג בשם הרא"ש וכיון שצמקו דדיה בחיי בעלה לא הי' עליה שם מינקת בשעה שנתאלמנה. ואף אלו ידענו בבירור שאח"כ ע"י פישוט הדדים תהי' יכולה להניק מ"מ מותרת להנשא כיון שבעת מיתת הבעל לא חל עליה שם מינקת חבירו. ועי' בתשו' נו"ב מהד"ת חאע"ז סי' ל"ה ד"ה ומ"ש. ומה ענין זה לטרפות בנ"ד משום סופו וכיון שסופו להתפשט בודאי אם תהי' גדולה כט"ד טרפה:

גם מה שהביא מעכ"ת ראי' מדברי הלבושי שרד שכתב באם היו ג' אונות בימין וד' בשמאל ואחת שבשמאל נצטמקה דטריפה מטעם חליף. דאין לומר דלשיטת הבה"ג דנצטמקה כל האונא הוי כאילו חסרה ליכא רק ג' אונות בשמאל וכשרה משום דקודם שנצטמקה הוי חליף ואין טרפה חוזר לכשרותו עכ"ל הלב"ש. והוכיח מזה מע"כ שאין חוששין שמא יתפשט הצימוק דאל"כ הי"ל להלב"ש לאסור בפשיטות שמא יתפשט הצימוק ויהי' חליף. וגם זה אינו נכון דשם מיירי שנצטמקה כל האונא ואזלינן בשיטת בה"ג דנצטמקה כל האונא טריפה מטעם חסרה האונא א"כ ע"כ דס"ל לבה"ג דנצטמקה כל האונא אין סופו להתפשט דאם היה סופו להתפשט לא היתה טרפה ועכשיו שטרפה אין לה הכשר. משא"כ בנ"ד שהוא בצמקה מקצתה שפיר איכא למיחש שמא יתפשט הצימוק ותהי' גדולה כט"ד. ובאמת שלשון הלב"ש שכתב נאבדה הי' משמע לו לכ"ת דנאבדה דוקא ולכן רצה מע"כ להכשיר בנצטמקה מקצתה אבל לא מתורתו של הלב"ש אנו למדין זה שהדבר מבואר באא"ז השמ"ח סי' ל"ה ס"ק י"ד שכתב ביתרת מגבה קטנה מט"ד טרפה בדלא נפחוה וא"כ ה"נ בנ"ד כיון דא"א לנפוח מחמת הצימוק טרפה. ולפ"ד הפרמ"ג בסי' ל"ז במש"ז ס"ק ג' במחודשים אות י"ד ואות י"ג בלא"ה טרפה מטעם ט"ד ותרל"ר ע"ש ודו"ק. מכל הלין טעמי נראה לענ"ד פשוט להטריף בנ"ד. וד' יראינו מתורתו נפלאות:

כעתירת ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה