מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קו
ב"ה יום ה' ח"י אדר שני תרל"ה לפ"ק לבוב. לכבוד ידידי הרב החריף ובקי בכל חדרי תורה יקר רוח איש תבונה קנה חכמה קנה בינה המופלג בתורה ויראה כש"ת מוה' יעקב שור ני':
מכתב שאלתו הגיעני. שנשחט שמה בהמה גסה טובה ובריאה ולא הי' עליה שום שאלה ולקחו אנשי העיר מבשרה גם נמכר מבשר ההוא לכפרים ולעיר טיסמניץ ונמלח הבשר עם עוד בשר בהמה ועוף ובשלו אותם ביחד ושני ימים אח"כ הובא חתיכת כבד עם מחט ואמרו אשר אשה אחת מצאה מחט בכבד מהבהמה. ולא היה בהכבד שום רושם כלל והי' נראה לעין כל שנעשה לאחר שחיטה. ואח"כ באו אנשים ואמרו אשר האשה הזאת שאמרה שמצאה המחט הי' לה ריב בשבוע העברה עם הקצב כמעט עד שפך דם ואמרה אשר תנקום ממנו ותמסור אותו. וביקש מעכ"ת ממני לחוות דעתי העני' מה משפט הבשר והכלים ע"פ דתה"ק:
והנה מצד נאמנות האשה אין לפקפק על דבריה דכללא הוא דשונא כשר להעיד שלא נחשד אדם מישראל להעיד שקר מחמת שנאה ועי' בחו"מ ר"ס ל"ג ואע"פ שאמרה שתנקום ממנו ותמסור אותו אמרינן בכגון זה עביד אינש דגזים ולא עביד ועי' בגמ' שבועות דף מ"ו ובתוס' שם ד"ה עביד. ועי' בס"ס מ"ח שאפי' קטן נאמן לומר שמצא מחט בכרס ומכ"ש בנ"ד שהכבד שלה ונאמנת מטעם בעלים:
אמנם מה שיש לספק בזה הוא מאחר שנמצא המחט שני ימים אחר השחיטה איפשר שאח"כ נתחבה וא"כ יש להתיר מטעם ס"ס שמא לאחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא נכנס דרך הקנה ואין כאן נקב כלל. ובכגון זה רוצה להתיר בשו"ת צ"צ סי' ק"ז שכתב דהא דמטרפינן מחטא דאישתכח בחיתוכא דכבדא הוא דוקא בנמצא תיכף לאח"ש אבל לא בנמצא לאחר יום או יומים. ומכל שכן אחר הדחה ומליחה ובישול שבזה יש לספק שמא בשעת עסק המבשלת נתחב שם המחט ע"י משמוש ידים וא"כ איכא ס"ס. אלא שאא"ז התב"ש ס"ס מ"א נחלק עליו דספק נכנס דרך הקנה לא חשיב ספק שרוב הנבלעים הם דרך הושט כשיטת רש"י ורוב הפוסקים דקיי"ל כוותיהו. ובאמת דלכאורה צדקו מאוד דברי התב"ש ז"ל שהרי בס"ס מ"ח גבי מחט שנמצא בקורקבן ואין נקב ניכר לא לצד פנים ולא לצד חוץ סמכינן להתיר בהפ"מ מחמת טעם זה דרוב הנבלעים דרך הושט ונכנס לקורקבן עם המאכל ומדסמכינן להתיר מטעם זה אלמא דרוב גמור הוא וא"כ לא נוכל לחשוב לספק כאן בכבד שמא נכנס דרך הקנה. ובאמת שלפענ"ד לא זכיתי להבין דבריהם כלל. שהרי כבר נודע מחלוקת רש"י והרשב"א בפירוש השמועה בקופא לבר וקופא לגאו עי' בט"ז וש"ך בסי' מ"א סעיף ו' ואנן קיי"ל כשיטת שני הדעות להחמיר. וא"כ לדעת הרשב"א אדרבה אם נכנס דרך הקנה טרפה שמא ניקב הקנה הפורש לכבד וא"כ היאך איפשר לתלות להתיר שמא נכנס דרך הקנה הא עדיין יש לחוש שמא ניקב הקנה הפורש לכבד. אמנם האמת דמחט בכבד לעולם אינו רק ספק טרפה ועי' בשפ"ד סק"י וא"כ אם יש עוד ספק לאחר שחיטה הוי ס"ס. ומ"מ מאחר שהתב"ש מחמיר בזה אין לזוז מדבריו ח"ו אבל הכלים שאינן ב"י המיקל בזה אין מזניחין אותו וכמו שכתב הפר"ח בזה. כן נלפענ"ד:
וראיתי להפרמ"ג בסי' מ"א במש"ז ס"ק ה' שכתב דמש"ה הוי מחטא בכבדא רק ספק טרפה אף דרוב הנבלעים דרך הושט משום שהכבד קרובה יותר לקנה ואע"ג דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב מ"מ כאן מסייע חזקת היתר. וזהו תימה גדולה שהרי בדם הנמצא בפרוזדור שורפין עליו את התרומה והיא טמאה ודאי משום דרוב דמים מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמיקרבא וגם חזקת טהרה. הרי להדיא דרובא עדיף אף מחזקה וקורבא והוי ודאי ולא ספק וא"כ גם כחן יפה כתב התב"ש דספק שמא בא דרך הקנה לא הוי ספק כלל לדעת רש"י דרוב הנבלעים הם דרך ושט. דברי ידידו: