מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן צ
ב"ה יום ב' כ"ד תשרי תרל"ט לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה וביראת ד' טהורה ותיק וחסיד כש"ת מוה' אורי הלוי נ"י מו"צ בק' ויזניצא יע"א
מכתבו הגיעני בימי החג ומהרתי היום לעיין בדבריו בשנים ששכרו רחיים בשותפות והי' להם ריוח תבואה שקבלו שכר טחינה ואח"כ השכירו הרחיים לאחר ונתן להם ריוח עוד שני מאות רייניש. ובאו לדין שאחד מן השותפין טוען כי הוא לא רצה להשכיר הרחיים עד שחבירו נתן לו תק"כ כי מוחל לו כל הריוח הן הריוח שהי' לו בקבלת התבואה וגם החלק מן השני מאות רייניש במזומן ולכן מגיע לו לבד כל הריוח. וחבירו מכחישו כי לא עשה עמו תק"כ ולא מחל לו הריוח. וע"ז כתב מעכ"ת שאף אם האמת כדבריו שמחל לו הריוח מ"מ לא מהני לשון מחילה לענין חלקו בהתבואה שזה הוי כמו חפץ בעין כיון שמגיע לחבירו חלק בגוף התבואה ובחפץ ידוע לא מהני לשון מחילה. ויפה כתב. ולפ"ז גם התק"כ שעשה אתו אינו מועיל מטעם קנין סטומתא דלא עדיף קנין סטומתא מן קנין גמור דלא מהני בזה שהרי הקנין לא נעשה רק לקיים המחילה וכיון דלשון מחילה לא מהני בחפץ ידוע כמ"ש מעכ"ת גם הקנין שנעשה על זה לא מהני. ועי' בסי' רמ"א סעיף א' בהג"ה ובסמ"ע שם ס"ק ה'. ואין אנו צריכין כלל למ"ש מעכ"ת שבשם המנהג שאין קנין סטומתא מועיל בלא כסף. וכמ"ש דכאן גם קנין גמור אינו מועיל.
אמנם מ"ש מעכ"ת שגם לענין הריוח בממון שהי' להם סך שני מאות רייניש אינו מועיל המחילה מטעם דבר שלא בא לעולם כמ"ש הרמ"א בסי' ר"ט סעי' ד' בשם הר"ן. נראה לפענ"ד דלא דמי דשם בשעת המחילה לא היה עדיין החוב כלל דשם מיירי דהחיוב נעשה אחר המחילה מה שא"כ בנ"ד שהרחיים וגם הזכות שלו על הרחיים ישנו בעולם שפיר תועיל מחילה על הריוח. וביאור הדברים נלפענ"ד. דהנה הסמ"ע בסי' ר"ט ס"ק כ"א הקשה אהא שלא מועיל מחילה בדבר שלא בא לעולם ממה שפסק הרמ"א שם סעיף ח' דמהני סלוק בדבר שלא בא לעולם ע"ש מזה יראה שענין מחילה דומה לסלוק. וכן כתב הר"ן סוף פ"ג דכתובות בשם הרמב"ן בהך דאיפליגו בירושלמי אם מועיל מחילה בקנס דאיכא מ"ד שקנס אינה יכולה למחול לפי שאינה זוכה עד שעת העמדה בדין והוי דבר שלא בא לעולם וכתב הרמב"ן דמסתברא כמ"ד שיכולה למחול הקנס אע"פ שלא זכתה בו עדיין דהוי ככותב לארוסתו דו"ד אין לי בנכסייך שאם מתה אינו יורשה וכו' ע"ש. הרי שגם הרמב"ן מדמה מחילה לסילוק. והנה בש"ע אהע"ז סי' צ"ב ובח"מ וב"ש שם בסעיף ג' מבואר ששלשה חלוקים יש בסלוק דקודם שנתארסה מאחר שאין לו לבעל שום זכות בנכסי' לא מהני סלוק ואחר הנשואין כיון שידו כידה לא מהני סלוק ובעי קנין גמור אבל בכותב לה ועודה ארוסה כיון שיש לו קצת זכות בנכסים מועיל סלוק שלו בלשון דו"ד ע"ש. ולפי מה שביארתי שמחילה דומה לסלוק גם במחילה איתנהו להני ג' חלוקים. שאם אין כאן עדיין התחלת חיוב כלל לא מהני לשון מחילה וכמ"ש הרמ"א בסי' ר"ט סעי' ד' בשם הר"ן. ומש"ה תנן ברפ"ד דכתובות לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה אף דהתם מיירי במפותה וא"כ כבר מחלה הקנס לדידן דקיי"ל כהך מ"ד בירושלמי דמהני מחילה בקנס כמ"ש בשם הרמב"ן ועי' בתוס' כתובות דף כ"ט ד"ה ועל. ולפי מ"ש ניחא דדוקא ביתומה בשעת הביאה מועיל מחילה בקנס דאף על גב דקנסא לא מיחייב רק בשעת העמדה בדין מ"מ התחלת החיוב הוא משעת הביאה וכמ"ש הר"ן שם בשם הרמב"ן ולפיכך מדמי לי' הרמב"ן לכותב לארוסתו דו"ד אין לי עמך שמועיל סלוק היכא דאיכא קצת זכות וכמו כן מועיל מחילה בכה"ג משא"כ אם היה לה אב שאז בשעת הביאה לא הי' לה שום התחלת זכות בהקנס כיון דקנסא לאביה הוא אף שמת האב אח"כ קודם שעמדה בדין הקנס של עצמה אף במפותה ואינו מועיל מחילתה בשעת הביאה מאחר שאז הי' ראוי להיות הקנס לאביה ולא הי' לה עדיין שום התחלת זכות מאחר שכל טעמו של הרמב"ן שמועיל מחילה בקנס הוא משום שמדמה לי' לכותב לארוסתו דו"ד אין לי עמך וגם בסלוק לא מהני קודם שנתארסה בעוד שלא הי"ל קצת זכות וכנז"ל ומש"ה גם מחילה לא מהני בכי ה"ג. וכן אם חפץ שלו ביד חבירו ג"כ אינו מועיל לשון מחילה כמבואר בש"ע סי' ע"ג סעי' י"ט ובסי' רמ"א סעי' ב' בהג"ה. מאחר שהחפץ הוא שלו אף שמונח ברשות אחר מ"מ כל היכא דאיתי' ברשותי' דמרי' איתא וכיון שהוא שלו לגמרי לא מהני לשון מחילה רק לשון מתנה כמו דל"מ סילוק לאחר הנשואין. ודוקא במעות שיש לו ביד חבירו ויש רשות לחבירו להוציאם וגוף המעות הוא של הלוה כדאמרי' מלוה להוצאה ניתנה ורק שיש להמלוה שעבוד על הלוה וכיון דבשיעבוד מועיל סלוק כמ"ש הרמ"א סי' ר"ט סעי' ח' ובסמ"ע שם ס"ק כ"א ולכן גם לשון מחילה מהני. ומש"ה מועיל מחילה בממון שיש לו ביד חבירו ולא בחפץ. ועי' בסמ"ע סי' רמ"א ס"ק ו'. והא דמועיל יאוש בגזל אף דיאוש אינו מטעם הפקר כמ"ש התוס' בב"ק דף ס"ו ד"ה כיון ויאוש אינו אלא כמו סילוק שמסלק עצמו מן החפץ ואפ"ה מהני בגזל משום דהנגזל ג"כ אין לו קנין גמור בהחפץ ולכך אינו יכול להקדישו וכיון דקליש קצת זכותו מש"ה מהני בי' סלוק ובזה מיושב קושית הסמ"ע והש"ך בסי' רמ"א סעי' ג' במוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו דהא מחילה לא מהני בחפץ רק במעות. ולפמ"ש י"ל דשם מיירי בגזל שאין הנגזל יכול להקדישו ומועיל בזה סלוק וכמ"ש ומשום כן גם לשון מחילה מהני. ודו"ק היטב:
ומעתה נראה בנ"ד כיון שיש לו זכות בהרחיים מועיל לשון מחילה לענין חלקו בהסך שני מאות רייניש. וכעין שכתב הסמ"ע סי' ר"ט ס"ק כ"א. כן נ"ל נכון לדינא ומחמת כי הקיפוני שאלות רבות לא יכלתי להאריך עוד בזה. דברי ידידו: