מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן פג
ב"ה יום ב' ב' סיון תרל"ח לפ"ק. יחי צלח שלו ושמח כבוד ידידי הרב החריף השנון זית רענן המופלג בתורה ויראה יקר רוח איש תבונה כש"ת מוה' יצחק הכהן נ"י.
מכתבו הגיעני בדבר שאלתו באשה שלותה מעות עבור בעלה מאת אשה אחרת שיש לה בעל ברבית קצוצה ולא עשו שום היתר עיסקא ובזמן הפירעון שלמה את הקרן ואחר איזה ימים נתנה גם סך הרבית ואז נודע לבעלה ושואל בעל האשה שהלותה אם חייב הוא להחזיר את הרבית או לא:
הנה אם היינו דנין בזה תורת שליחות ולומר שעל האשה שלותה אין עליה דין לוה רק שליח מאחר שלותה עבור הבעל הי' מקום להתיר ולומר שאין כאן איסור רבית ע"פ דברי הרמ"א בסי' ק"ס סעי' ט"ז שמתיר ברבית ע"י שליח ומשום שלא אסרה תורה אלא ברבית הבא מלוה למלוה. אמנם הט"ז שם שדא נרגא בהך דינא וכתב דשני איסורין יש כאן דהמשלח עם השליח הם כמלוה ולוה דהשליח הוא בע"ד שלו והשליח יש לו דין לוה ומלוה שלוה מן המלוה והלוה ללוה. ומעתה י"ל בנ"ד דודאי אין שום חיוב על המלוה להחזיר לבעל האשה שלותה ממנ"פ. שאם נאמר שהבעל הוא עיקר הלוה והאשה שליחותא דידיה קא עבדא אין בזה איסור רבית כלל וכשיטת המרדכי בשם רש"י שהבאתי. ואם באנו לחוש לדברי הט"ז שזה הבעל לוה מאשתו מה שלותה היא מאחר א"כ אין לו להמלוה שום דו"ד עם הבעל הלוה ולאו בע"ד דידי' הוא ואין הלוה יכול לתבוע הרבית מן המלוה מאחר שהוא לא לוה ממנו ולא נתן לו רבית מעולם רק הוא לוה מן האשה והאשה לותה מאחר. ואין כאן מקום להסתפק רק אם מחויב המלוה להחזיר הרבית להאשה מאחר שלדברי הט"ז האשה היא הלוה שלו וקיבל ממנה רבית. והנה אם נאמר שמחויב המלוה להחזיר לה הרבית גם היא צריכה להחזיר הרבית לבעלה. שמלבד דשייך בהא נמי לומר מה שקנתה אשה קנה בעלה. בלאו ה"נ צריכה היא ליתן הרבית לבעלה שהרי לדברי הט"ז הבעל הוא לוה שלה ולקחה ממנו רבית קצוצה. וא"כ נראה לפי מ"ש הט"ז בחו"מ סי' ט' שברבית קצוצה לא שייך שעבודא דר"נ כיון שעיקר המצוה היא משום וחי אחיך עמך אהדר לי' דניחי וכאן לא מטי הרבית ללוה שיוכל להחיות את עצמו ע"ש וממילא גם בנ"ד כיון שאם יחזיר המלוה הרבית קצוצה שלקח להאשה לא יהי' שלה כ"א של בעלה וכמ"ש א"כ תו אינו מחויב להחזיר לה מאחר מה שרב"ק יוצאה בדיינין הוא כי היכי דניחי וכאן סוף סוף לא לה יהי' המעות רק לבעלה ודמיא שפיר למ"ש הט"ז שאין הרבית משועבד למלוה של הלוה מה"ט וכנז"ל. ועד כאן לא כתב הט"ז בסי' ק"ס אלא לענין איסורא דלא מיקרי רבית ע"י שליח כיון שהשליח הוא הבע"ד והוא הוי לוה וגם מלוה אבל לענין החזרת הרבית אפשר שגם שם אינו יוצא בדיינין שאם המלוה יחזיר הרבית לשליח גם השליח מחויב להחזיר הרבית להמשלח שהוא מלוה שלו ומאחר שע"כ לא ישאר הרבית אצלו אין בזה משום וחי אחיך עמך וכעין שכ' הט"ז בסי' ט'. ולאשר אנכי יושב כעת בכפר ואין בידי ספרים לעיין בהם קצרתי. דברי: