מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן עט
ב"ה יום ג' י"ב טבת תרמ"א לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי החריף השנון זית רענן. אשר חציו שנונים מימיו נאמנים כ"ש מוה' מאיר מערזאהן נ"י מק' סטאווישטש במדינת רוסיא.
מכתבו הגיעני את אשר דרש ממני במ"ש הב"ח ביו"ד סי' רל"ד באמרה קונם תשמישי על כל העולם שחל הנדר אף שמשועבדת לו דמיגו דחל על האחרים חל גם כן על הבעל. וע"ז הקשה מע"כ שהרי התוס' בנדרים דף צ' ע"ב בהא דנטולה אני מן היהודים הקשו היאך חל הנדר על אחרים הא בלא"ה אסורה עליהם מחמת א"א ואין אחע"א. ותירצו דמיגו דחל על הבעל חל נמי על אחרים ע"ש. ואיך יתכן לומר שהנדר חל על אחרים מכח מיגו דחל על הבעל והנדר חל על הבעל מטעם מיגו דחל על אחרים. זהו תורף קושיתו:
והנראה לפי ענ"ד בזה דלכאורה צריך להבין מה שהקשו התוס' דאין איסור חע"א דהא בש"ס יבמות דף ל"ב ע"א אמרי' דאף דאין איסור חע"א מ"מ מיתלי תלי וקאי יעו"ש א"כ גם במשנתינו נוכל לומר שהנדר על אחרים מיתלי תלי ואינו חל רק אח"כ כשפקע איסור א"א לכשתתגרש. ואין לומר שדוקא באיסור הבא ממילא כגון איסור אחות אשה אפשר לומר דחייל אח"כ בזמן שנפקע איסור אשת אח משא"כ באיסור התלוי באמירת פה כיון דלא מצי חייל האידנא בשעה שאמר הנדר גם אח"כ אינו חל משום דאז ליתי' לדיבורא. שהרי מצינו בנדרים דף י"ח ע"א אם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו. וגם אין לחלק ולומר דדוקא בשאלה לחכם שנעקרה השבועה הראשונה למפרע ואגלאי מילתא שחלה שבוע' השני' בשעה שנשבע משא"כ בהך דנטולה אני מן היהודים שהנדר אינו חל כלל בשעת נדרו רק אח"כ ואז ליתי' לדיבורי'. דא"א לומר כן להמעיין במשנה למלך פ"ח מנדרים הל"ב מ"ש בשם הראנ"ח והריב"ש. וא"כ הדרא קושי' לדוכתא מה הקשו בתוס' דאין אחע"א דלמא הנדר מתלי תלי וחל אח"כ כשפקע איסורא דא"א. אמנם באמת דברי התוס' נכונים דבגמ' מוכח בהדיא שבנטולה אני מה"י חל איסור הנדר על אחרים מיד. דבגמ' שם דף פ"ב מוכיח ממשנה זו דתשמיש המיטה לא הוי רק בינו לבינה ולא נדר עינוי נפש מדתנן יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים ואי אמרת נדר עינוי נפש הוא אמאי תהא נטולה מה"י וכו' ע"ש. ואי נימא שהנדר אינו חל על אחרים רק לאחר שתתגרש א"כ קשי' דלמא לעולם תשמיש הוי ענוי נפש והא שאינו יכול להפר לאחרים משום שכיון שעדיין לא חל הנדר אינו יכול להפר שאין מפירין את הנדר עד שיחול ועי' בש"ך סי' רל"ד ס"ק מ"ה. ואע"ג שהנדר מתלא תלי מ"מ א"י להתיר קודם שיחול כמ"ש הלח"מ פ"ו מה' שבועות הי"ז. ומוכח מהסוגי' שם שהנדר על אחרים חל תיכף ושפיר הקשו התוס' דאין איסור חע"א והוצרכו לתרץ שחל ע"י כולל הואיל וחל על הבעל. ומעתה מיושב קושי' מע"כ על הב"ח. שמה שהנדר חל על אחרים אחר שנפקע איסור א"א בזה אין אנו צריכין כלל לטעם כולל דבלא"ה שפיר חייל משום דמיתלא תלי וקאי וכמ"ש. ולזה יפה כתב הב"ח דהואיל שחל הנדר על אחרים אח"כ חייל ג"כ על הבעל אף שמשועבדת לו ומאחר שחל על הבעל ממילא חל הנדר על אחרים מיד אף על פי שאסורה להם מחמת א"א מ"מ חל עליהם מטעם כולל הואיל דאסורה מחמת הנדר על הבעל. וזה כפתור ופרח בס"ד:
ומ"מ דברי הב"ח אינם מובנים מצד הסברא. לפי מ"ש הר"ן בנדרים דף ט"ו ע"ב הטעם שאין הנדר חל היכא שמשועבד לה מטעם דהוי לי' כאוסר נכסי חברו על חברו ע"ש ואם כן מה מועיל בזה לאסור מחמת כולל וכי אדם יכול לאסור נכסי חברו בכולל. וגם קשה ע"ז ממ"ש רש"י בריש המדיר דמש"ה לא נאסרה בתשמיש משום דמשועבד לה ע"ש. וכוונתו שאם היתה נאסרת בתשמיש לא הי' לנו לומר עד שלשים יום יעמיד פרנס רק יוציא ויתן כתובה לב"ש בשתי שבתות ולב"ה בשבת אחת כמ"ש התוס' שם ולזה מתרץ רש"י דאין הנדר חל על התשמיש משום דמשועבד לה. ולסברת הב"ח עדיין קשה כיון שהנדר חל עכ"פ על מזונות וכדמתרץ בגמ' שם שינוי' טובא א"כ גם בתשמיש נאסרת אף דמשועבד לה מטעם כולל ואכתי קשיא דיוציא בשבת אחת. והיא קושיא חמורה מאוד על הב"ח ז"ל:
ולולא דברי רבותינו גדולי האחרונים ע"ה לא ידעתי מה קול החרדה הגדולה הזאת שתמהו כולם על רבינו הטור ס"ס רל"ד במ"ש שאם אמרה קונם תשמישי על כל העולם חל הנדר ותמהו כולם דהא משועבדת לו. ולדעתי העני' דברי הטור נכונים בפשיטות. דהרי בש"ס כתובות דף נ"ט ע"ב אמרינן שקונמות קדושת הגוף הוא ומפקיע מידי שיעבוד. ובתוס' שם הקשו שא"כ כל אדם יפקיע ממונו מבע"ח ע"י קונם ותירצו דכי היכא דאמרי' אלמוה רבנן לשעבודי' דבעל ה"נ אלמוה רבנן לשעבודי' דבע"ח ע"ש שסיימו דהיכא שנאסר על כל העולם בהא לא אלמוה. שלא הוצרכו בזה לאלם כח הבע"ח דבלא"ה לא יאסר הלוה נכסיו על כל העולם ע"ש וברא"ש פ"ה דכתובות שם. ולפ"ז הא דאמרו בש"ס נדרים דט"ו ע"ב תשמישי עליך לא חל הנדר הוא משום דאלמוה לשעבוד הבעל דאל"כ כל אשה תפקיע עצמה מבעלה ע"י קונם. ועי' בר"ן שם. משא"כ הטור דאיירי שאסרה תשמישה על כל העולם שבזה לא הוצרכו לאלם כח הבעל שבלא"ה לא תאבה האשה לאסור עצמה על כל העולם כמ"ש התוס' והרא"ש ושפיר חל הנדר משום דקונמות מפקיע מידי שיעבוד'. וזה ברור מאוד ולגודל טרדותי לא אוכל להאריך עוד. דברי ידידו: