אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן נט

סימן נח

ב"ה יום ה' ח' תמוז תרכ"ז לפ"ק לבוב שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב המופלג החריף השנון יגע ומצא כדי מדתו לפי מעט שניו הרבה מקנתו וותיק וחסיד כש"ת מוה'

אברהם דימאנד נ"י:

מכתב שאלתו הגיעני והנני להשיבו בל"נ כאשר הבטחתיו ומע"כ פתח פיו בחכמה להקשות אהא שמבואר בש"ע סי' מ"ח דמחט שנמצא בקיבה או בכרס דינו כדין מחט שנמצא בביהכ"ס משמע שלכל דבר דמי להדדי מחט שנמצא בקיבה לביהכ"ס גם לענין נקוב משני צדדים שאם לא נמצא קורט דם כשר גם כל האחרונים סתמו בזה מבלי חולק. והרי לפי מה שהכריע הרמ"א לקמן בסי' ע"ה כדעת ר"ת והרשב"א דבכרס מחזיקין בו דם ולא הוי בכלל בני מעיים והביאו ראיה מהא שאם לא נמצא בו קורט דם כשר משום דאם איתא דמחיים ניקב הו"ל לאשכוחי קורט דם הרי דבביהכ"ס וכרס מצוי בו דם משמע שבבני מעיים שאין מחזיקין בהם דם אם נמצא מחט תחוב טרפה אף בלא נמצא קו"ד. וא"כ למה לא חלק הרמ"א גם בסי' מ"ח אדינא דקיבה שאם נמצא שם מחט תחוב משני צדדים טרפ' אף בלא קורט דם משום שאין מחזיקין בו דם. ויפה הקשה. אמנם מה דפשיטא לי' דגם לדעת ר"ת וסיעתו שבכרס מחזיקין בו דם מ"מ בקיבה מודו שאין בו דם אין זה מוכרח כל כך ואפשר דלר"ת וסיעתו גם בקיבה מחזיקין דם. וכן משמע מלשון הראב"ן שהביא הב"י בסי' ע"ה שכתב דלא הוציא רב משרשיא מחזקת דם אלא מעיים והם הדקין הכחושין אבל הכרס וכו' ע"ש וקיבה אינה בכלל הדקין הכחושין. וגם בתה"א שער ג' בית ג' אחר שהביא דעת ר"ת דבכרס מחזיקין בו דם והראי' מן מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות ועוד שהרי תרגומא הדרא דכנתא ומעייא וכרכשא אלמא כל שאר בני מעיים מחזיקין בהם דם עכ"ל הרשב"א ומטעם זה גופא יש להוכיח שגם בקיבה מחזיקין דם. וכן יש להוכיח גם כן מדברי הה"מ פ"ז ממ"א ה' ט"ו ע"ש. ולכאור' יש להביא ראי' מדברי התוס' בע"ז דף ל"ה ע"א שגם בקיבה אין מחזיקין דם שהקשו אהא דאמרי' התם שאסרו גבינות הנכרים משום שמעמידין אותן בעור קיבת נבלה והקשו התוס' למה לי' להש"ס למימר בעור קיבת נבלה אפי' בעור שחוטה ג"כ אסור משום בב"ח. ותירצו דבעור קיבת נבלה איכא איסורא דאורייתא אבל בשחוטה משים בב"ח אינו אסור רק מדרבנן משום דלא הוי דרך בישול ע"ש. ואם איתא שמחזיקין דם בקיבה א"כ גם בעור שחוטה איכא איסור תורה משום דם. ואפשר שהתוס' שם אזלי לשיטת רש"י וסיעתו שגם בכרס אין מחזיקין דם וה"ה בקיבה ולכך ליכא איסור בעור כשרה רק משום בב"ח דאינו רק מדרבנן משום דלא הוי דרך בישול. ובזה יש מקום להבין דברי הב"ח בסי' פ"ז שכתב שיש להחמיר בצלול ונקרש דנקטינן להחמיר באיסורא דאורייתא. והש"ך שם בס"ק ל"ב תמה עליו דמה איסור תורה יש כאן הא לא הוי דרך בישול. ולפמ"ש י"ל דהב"ח שם אזיל לשיטת הר"ת והרשב"א שמחזיקין דם בכרס והכי קי"ל וכבר כתבתי דלשיטתם גם בקיבה מחזיקין דם וא"כ אם העמיד בחלב הצלול יש איסור משום דם עור הקיבה הנבלע בחלב בשעת כבישה והוא איסור תורה משא"כ בקרוש דהוא פירשא בעלמא א"כ גם הדם הנבלע בו נעשה פירשא ועי' בש"ך שם ס"ק ל"א. וא"כ יפה כתב הב"ח שבצלול ונקרש דאיכא מחלוקת הפוסקים אם דינו כקרוש או כצלול יש להחמיר באיסור תורה ולא משום בב"ח רק משום דם. ועי' במנחת יעקב שכתב להדיא שגם בדם הנבלע בפרש אמרי' דהבליעה ג"כ נעשית פירשא. ודוקא בדם צלול בעין מחמיר המנ"י שם משא"כ בדם פליטה ע"ש. וא"כ הכא דם הנפלט מעור הקיבה לא הוי רק דם פליטה ואם החלב שבקיבה נדון כפרש גם החלב הנבלע בו דינו כפרש. ובצלול ונקרש דאיכא ספק אם דינו כקרוש או כצלול הוי ספקא דאורייתא ומיושבים היטב דברי הב"ח ומוכח דס"ל להב"ח שלדידן דקיי"ל כר"ת ורשב"א גם בקיבה מחזיקין דם ודו"ק:

אמנם עדיין יש לעיין בזה במה שכתבו הב"י והט"ז והש"ך בהך דחלב שנמלח בקיבתה אסור להעמיד בו וכתבו דהיינו דוקא לאחר ששהה שיעור מליחה שאז דינו כרותח וכתב הש"ך בסי' פ"ז ס"ק כ"ז דאף לדידן דקי"ל במליחה לאסור מיד מ"מ כיון שרוב הפוסקים ס"ל דהחלב לעולם פירשא אף בצלול סמכינן מיהו עכ"פ לענין זה דלא נאסר רק אם שהה שיעור מליחה. והנה כבר נודע מ"ש הש"ך בסי' צ"א ס"ק י"א והט"ז סוף סי' ס"ט שיש לחלק שאם לא עשה המלח שום פעולה להפליט דם דאז הוי לאחר שיעור מליחה כרותח לדברי הכל אבל אם עשה המלח פעולתו להפליט דם דאז נקלש כח המלח ולא הוי כרותח לאחר שיעור מליחה לדעת כל הפוסקים זולת לדעת רש"י דס"ל דאף בכה"ג הוי כרותח ע"ש. ומעתה בשלמא אם נאמר שאין מחזיקין דם בקיבה וא"כ לא עשה המלח שום פעולה להפליט דם ודמי לכותח שלדברי הכל הוי כרותח לאחר ששהה שיעור מליחה ומש"ה קודם ששהה שיעור מליחה שיש לנו עכ"פ דעת יחיד שהוא דעת הר"ן שסובר דבתוך שע"מ לא מיחשב כרותח. עי' בש"ך סי' צ"א שם מש"ה מותר. אבל לאחר שיעור מליחה שלד"ה דינו כרותח אסור אבל אם נאמר שיש דם בקיבה א"כ אמאי אסרינן החלב שנמלח בקיבתה לאחר ששהה שע"מ דהשתא אם לא שהה שע"מ שרוב הפוסקי' סוברים דהוי כרותח סמכינן כאן על דעת הר"ן להתיר מכ"ש לאחר ששהה שע"מ דלרוב הפוסקים אין דינו כרותח מאחר שנקלש כח המלח פשיטא שיש להתיר וע"כ שאין מחזיקין דם בקיבה. וזו ראי' נפלאה ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ:

שוב ראיתי בהגהות הגאון מהור"ר שלמה קלוגער ז"ל שכתב להדיא בפשיטות שלדעת הסוברים שמחזיקין דם בכרס גם בקיבה מחזיקינן דם ודמי להמסס וביהכ"ס וא"כ לק"מ קושיתו. גם יש אתי ליישב קושיתו בפנים שונים ולא רציתי להאריך. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה