אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן מ

סימן לט

ב"ה יום ה' ט"ו אדר ראשון תרמ"ג לפ"ק לבוב. ברכת שמים מעל לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול שבח עוז ומגדול החריף ובקי משנתו קב ונקי ידין ויורה כדת של תורה כש"ת מוה' יחיאל הלוי רוזינפעלד נ"י האבד"ק וויניק יע"א:

מכתב שאלתו הגיעני והתענגתי להתבשר מטוב שלומו ויען כי לא הייתי איזה ימים בביתי לכן נתאחר דברי עד כה ותורף שאלתו באחד שקנה מנכרי פרה מעוברת שלא ביכרה עדיין והמוכר התנה שבאם יהי' באפשרי להוציא הולד חי מהפרה בשעת שחיטה יהא שייך להמוכר ואח"כ קודם שחיטת הפרה ילדה זכר ונסתפק מעכת"ה אם יש על הולד קדושת בכורה. ואף שמבואר ביו"ד סי' ש"ך סעי' ו' שאם הישראל מקנה הולד לנכרי לא נפקע בזה קדושת בכורה משום דהוי דבר שלא בא לעולם מ"מ בנ"ד אפשר שמועיל מטעם דהוי שיור דמהני גם בדבר שלא בא לעולם היכא ששייר לעצמו אלא דאפשר שזה דוקא בישראל שיודע דהשיור לא מועיל בדבר שלא בא לעולם אם לא שישייר בעין יפה מה שא"כ בנכרי שבדיניהם מועיל השיור גם בדבר שלא בא לעולם אם כן י"ל דלא שייר רק לאחר שיולד והוי דבר שלא בא לעולם. זהו תורף דבריו. והנה גוף הדבר שכתב המחבר ביו"ד שם בפשיטות שאם מוכר העובר הוי דבר שלא בא לעולם כבר הקשו ע"ז הח"מ והב"ש דבאהע"ז סו"ס מ' הביא המחבר שני דעות בזה ודעת הרמב"ם דבהוכר עוברה נא הוי דבר שלא בא לעולם. מיהו נלע"ד שגם לדעת הסוברין דעובר הוי דבר שלא בא לעולם זה דוקא לענין קדושי אשה דגם אם נאמר דעובר ירך אמו והוא כאחד מאבריה מ"מ אין קדושין תופסין באחד מאברי האשה. ועי' בקדושין ד"ז ע"א. וא"א שיחולו הקדושין רק לכשתלד ומ"ה הוי דבר שלא בא לעולם. וכן מה שכתבו התוס' והרא"ש פ"ה דע"ז ובש"ע יו"ד סי' ש"ך ס"ו ובחו"מ סי' ר"ט סעי' ד' שאם מכר ולד פרתו בעודה מעוברת הוי דשלב"ל מיירי גם כן בכה"ג שלא מכר כי אם לאחר שיולד הולד אבל אם מוכר עובר פרתו לחברו ומקנהו עכשיו במעי אמו לא ידעתי אמאי הוי דבר שלא בא לעולם למ"ד עובר ירך אמו כיון דהוי כאחד מאברי' אם כן הוי כמוכר רגל הבהמה או אבר אחר. וראי' לזה שהרי הפוסקים כתבו בטעמו של הרמב"ם דבהוכר עובר' הוי דבר שבא לעולם משום דפוסק כראב"י בקדושין דף ס"ב ע"ב דס"ל דפירות ערוגה זו מחוברין יהי' תרומה על פירות ערוגה זו תלושין דבריו קיימין היינו בשחת דבי כבשא והוכר עוברה דמי לשחת דבי כבשא כמבואר בסוגי' שם ע"ש. ולענ"ד לא יחלוק שום אדם ע"ז שאדם יכול למכור השחת שלו לאחר מעכשיו. ודוקא בתרומה דא"א שתחול קדושת תרומה כ"א לאחר שנתלשו מיקרי דבר שלא בא לעולם. וכן במוכר השחת לאחר שתגמר ותהי' דגן הוי גם כן דבר שלא בא לעולם. וה"ה במוכר עובר פרתו דאם מכר לכשיולד הוי דבר שלא בא לעולם אבל אם מכר הולד עכשיו בעודו במעי אמו כיון דהוי כא' מאברי' לא הוי דבר שלא בא לעולם וכמש"ל. וא"כ בנ"ד כיון שנכרי המוכר שייר הולד לעצמו והולד לא הוי בכלל המכירה א"כ ממילא הוא שלו מעכשיו ובכה"ג לא הוי דשלב"ל כלל. א"כ גם אם נאמר כסברת מעכ"ת דבנכרי לא אמרינן ששייר בעין יפה מ"מ כיון דעכ"פ הוי שיור והוא שלו מעכשיו גם אם לא שייר חלק בהאם מ"מ הוא של המוכר משום דלא הוי דבר שלא בא לעולם וכמש"ל ודוקא בשייר הפירות לעצמו ומכר האילן בזה בעינן דוקא שישייר בעין יפה דהפירות הם דבר שלא בא לעולם לגמרי ומש"ה בעינן דוקא ששייר לעצמו זכות באילן לפירותיו. ועי' ב"ב דף קמ"ח ע"א. משא"כ בעובר היכא דהוי שיור לא הוי דבר שלא בא לעולם כלל דהוי כמוכר חצי בהמתו ולא בעי' כלל שישייר שע"י כן נלענ"ד נכון בס"ד:

שוב ראיתי להקצה"ח בסי' ר"ט ס"ק ב' שכתב שגם במוכר העובר מעכשיו לא מהני והוי דבר שלא בא לעולם והביא ראי' ממ"ש התוס' והרא"ש בריש בכורות שצריך דוקא למכור הפרה לעוברה כדי להפקיע הולד מבכורה ואם הי' יכול למכור העובר עכשיו אף שהעובר גדל והולך במעי אמו מ"מ הוי שותפות נכרי בולד ופטור מבכורה ע"ש. ויען כי לענ"ד לא מסתבר כלל לומר כן דהעובר הנמצא במעי האם הוי עכשיו דבר שלא בא לעולם וגם נראה לענ"ד להוכיח מדברי התוס' הנ"ל להיפך לכן מוכרח אני להאריך קצת. דבהא דאמרי' בבכורות דף ג' ע"ב רב מרי מקני לאודניי' לעכו"ם להפקיע מן הבכורה ונענש וכתבו התוס' שם מה שאין נזהדין עכשיו בזה משום דאם מקנה אוזן העובר הוי דשלב"ל וע"כ דרב מרי הקנה האם לאוזן העובר כמו דקל לפירותיו וכולי עלמא טעי ומקני אוזן עובר ואתי לידי תקלה ומש"ה נענש מה שא"כ אנו שמוכרין אוזן הבהמה שרי דלא אתי למטעי ולפי' הקונט' לא יתכן לפרש כן שפי' דרב מרי ידע דבעכו"ם מעות קונות ונטל מעות מן העכו"ם וכ"ע טעי ואין נוטלין מעות עכ"ל התוס'. ודבריהם צריכין ביאור דאמאי לא יתכן לפרש לשיטת רש"י כסברת ר"ת. דנהי דרש"י מפרש דטעות' הוי אם נכרי קונה בכסף או במשיכה מ"מ אפשר לפרש גם לשיטת רש"י שהעולם טעו ומכרו אוזן העובר והוי דשלב"ל. ולכן נראה לענ"ד להוכיח מדבריהם כמ"ש שאם מוכר העובר מעכשיו לא הוי דשלב"ל. רק דלדעת ר"ת דבנכרי משיכה קונה וכיון דאינו יכול למשוך את העובר ומשיכת הבהמה לא מהני להעובר כמ"ש התה"ד סי' ע"ר וע"כ הי' צריך להקנות לנכרי כשיולד ובכה"ג הוי דשלב"ל ומש"ה הקנה רב מרי האם לאוזן העובר ( והתוס' אפשר דלא ס"ל כשיטת [הרמב"ן] פ"ד דב"מ דהיכא דא"א משיכה לכ"ע מעות קונות ועי' באס"ז שם שהרבה פוסקים חולקים על זה) מה שא"כ לשיטת רש"י דבנכרי מעות קונות לא יתכן לפרש כן דבקנין מעות שפיר יכול להקנות אוזן העובר מעכשיו ותו לא הוי דשלב"ל וכמ"ש לעיל. ועי' בנתיבות המשפט סי' ר"ט שם שגם הוא חולק על הקצה"ח בזה וסובר דאם מקנה העובר מעכשיו לא הוי דשלב"ל. וכן כתב הגאון בעל הפלאה בק"א בסי' מ' ע"ש. וראי' גדולה לזה דבש"ס ב"ב דף קמ"ח ע"א בעי דקל לאחד ופירותיו לעצמו או חוץ מפירותיו מהו אי משייר לעצמו בעין יפה או לא ע"ש בתוס' ורא"ש. והרי הרי"ף והרא"ש פ"ה דב"ב הביאו תוספתא שאם אמר שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד ע"ש ועי' בחו"מ סי' ר"י סעיף י'. ואם נאמר כסברת הקצה"ח דבעובר במעי אמו הוי דשלב"ל ואם שייר המוכר הולד לעצמו הוי דשלב"ל א"כ ל"ל להתוספתא לאשמועינן דבאומר שפחה או פרה מעוברת גם הולד בכלל תיפוק לי' דגם אם שייר המוכר בפירוש הולד לעצמו לא מהני משום דהוי דשלב"ל. ואמאי לא פשיט בתלמודא דף קמ"ח דמשייר לעצמו בעין יפה מתוספתא זו. אלא ע"כ דבמשייר הולד כיון דקונה העובר מעכשיו לא הוי דשלב"ל ובזה לא בעינן כלל שישייר המוכר בע"י ועיקר בעיית הגמר' הוא דוקא בפירות דקל דהפירות לא באו לעולם כלל ובעי' שישייר לו חלק בגוף הדקל ובזה שפיר בעי הגמ' אם משייר לעצמו בע"י. ומעתה בנ"ד אף אם לא שייר בעין יפה כיון דעכ"פ הוי שיור והעובר הוא של המוכר מעכשיו לא הוי דשלב"ל. והא שמבואר בסי' ש"כ שאם הישראל מוכר העובר הוי דשלב"ל הוא משום דהש"ע סובר דבעי' בעכו"ם גם קנין משיכה כדי לחוש לדעת הר"ת וא"א למשוך את העובר כמ"ש התה"ד סי' ע"ר ואם יקנה את העובר לכשיולד שאז תועיל המשיכה א"כ תו הוי דשלב"ל כמ"ש. מה שא"כ בנ"ד דנכרי המוכר שייר הולד לעצמו ולא בעי' קנין והולד הוא שלו במעי אמו בכה"ג נראה לע"ד דלא הוי דבר שלא בא לעולם:

מיהו כל זה לסברת מעכ"ת דבנ"ד הוי שיור אבל לדידי מבעי' לי טובא בהא. דודאי אם הי' אומר הנכרי שמוכר לו הפרה והולד שלי או חוץ מן הולד בזה הוי שיורא מה שא"כ בנ"ד אמר הנכרי שבאם יהי' באפשרי להוציא הולד חי יהי' שייך לו ודברים אלו משמען שמכר לו הכל רק שהתנה עם הלוקח שיהא מחויב ליתן לו הולד כשיולד. ונהי שאין בזה משום דשלב"ל כמבואר בחו"מ סי' ס' סעי' ו' ועי' ברא"ש ב"ב דף ס"ג ע"א שאדם יכול לחייב עצמו או להתנות כל דשלב"ל ואם כן מחויב ישראל הלוקח מדינא ליתן הולד להנכרי מ"מ יש חשש בכור על הולד מטעם דכיון דבשעת לידה חלין כאחת קנין הנכרי וקדושת בכורה אמרי' דברי הרב ודברי התלמיד מי שומעין כדאמר בגמ' תמורה דף כ"ה ע"א ע"ש. וכבר העיר בכעין זה בקצה"ח סי' ר"ט ס"ק י' ונ"ד נראה דגרע טפי מהתם דכאן באמת אין להנכרי שום קנין בהולד רק שיש חיוב על הלוקח אקרקפתא דגברא ליתן לו הולד ואיך יכול ליתן מה שיש עליו קדושת הגוף. ומ"מ נראה לענ"ד למצוא צד היתר בזה. כיון שעכ"פ מכר הנכרי באופן זה שיתחייב הלוקח ליתן לו הולד ואע"ג שלא התנה משפטי התנאים מ"מ מלבד שדעת הרבה מקדמונים דבממון לא בעינן משפטי תנאים אלא גם לפי המבואר בח"מ סי' רמ"א סעי' ט' וסעי' י"ב דגם בממון בעי' משפטי התנאים. מ"מ זה דוקא היכא שהתנה בדרך תנאי דכיון שהתנה ולא התנה כהלכתו הוי פטומי מילי אבל היכא שיש גלוי דעת שמכר על אופן זה הרי זה כמו שהתנה וכפל התנאי כמ"ש הר"ן בקדושין פ"ב בסוגי' דזבין אדעתא למיסק לא"י ע"ש. ואם כן אם נאמר שהולד יהא קדוש בבכורה ולא יתן הלוקח הולד למוכר ודאי דאדעתא דהכי לא מכר לו ונתבטלה המכירה וממילא ליכא קדושת בכורה כלל. וכל זה אין ענין למה שפלפלו הפוסקים ביו"ד סי' ס"א בע"מ אי הוי שיורא או תנאה. דבנ"ד לא אמר הנכרי ע"מ וליכא רק חיוב על הישראל וכמ"ש. ועוד דכיון שעכ"פ יש חיוב על הישראל ליתן לו הולד א"כ גם אם נאמר שהלוקח יפייסו במעות וכדומה כדי להשאיר הולד בקדושתו מ"מ אי לא משכח נכרי זוזי יקח הולד בכי האי גוונא מיקרי יד נכרי באמצע ופטור מבכורה כדאמרי' בב"מ דף ע' ע"ב ועי' בסי' ש"כ ס"ה וסעי' ז'. ואף שבפסקי מהרא"י סי' ק"ל הביא בשם התוס' לחלק בין אם היתה הבהמה מעיקרא של נכרי או של ישראל כבר כתבתי בתשובה שדברי התה"ד תמוהים דהתוס' לא כתבו כן רק לל"ק דרבא בפ"ק דפסחים אבל לפי מאי דקי"ל כלישנא בתרא דבהמת ארנונא פטורה מבכורה אע"ג דמצי מסלק לי' בזוזי מוכח להדיא דגם אם היתה מקודם של ישראל ואף דמצי מסלק לי' בזוזי אפ"ה פטור מבכורה משום דאי לא משכח נכרי זוזי שקיל ולד. והיינו ממש נ"ד והנה הרמ"א ביו"ד ס"ס ש"כ והט"ז והש"ך הביאו בשם מהרי"א דגם בסתמא אם מכר העובר לא הוי דבר שלא בא לעולם דנעשה כאומר לו קנה בהמה לולדותיה כדאמרי' בריש המפקיד. והמהרי"א סי' ק"ל שם הביא ראי' לזה מהא דקנה יעקב הולדות מלבן ע"ש. ולפמ"ש אין ראי' כלל דהתם נשתעבד לבן ליתן ליעקב הולדות עבור שכר טרחתו וחיוב ושעבוד מועיל אפי' בדבר שלא בא לעולם. מיהו עכ"פ יש להביא ראי' מדברי מהרי"א דכמו דהתם שהבטיח הישראל ליתן הולדות לנכרי עבור שכר טיפולו פטור מבכורה ה"ה נמי בנ"ד שהבטיח הישראל ליתן לנכרי הולד עבור מה שמכר לו הפרה. וכאן א"ל כסברת מעכ"ת דדוקא בישראל שיודע הדין אמרי' דמסתמא עשה באופן המועיל מה שא"כ בנכרי שהרי המהרי"א כתב כן גם גבי יעקב ולבן והתם הי' לבן המוכר נכרי אפ"ה אמרי' נעשה כאומר לו קנה פרה לולדותי'. ואף שכתבו הפוסקים שהמהרי"א לא סמך על זה רק בצרוף קולות אחרות, גם בנדון שלפנינו יש עוד טעמים להתיר וכמו שכתבתי למעלה. ומ"מ מאחר שהנו"ב מהד"ת סי' קצ"א והח"ס סי' שי"ב הורו בכעין זה לעשות בו מום קבוע ע"י נכרי גם בנ"ד נראה להתיר ע"י הטלת מום ע"י נכרי באופן אם גם מעכת"ה יסכים לזה כי ירא אני לסמוך על דעתי העני' לבדי. דברי ידידו ואוהבו באמת ובתמים דו"ש ושלום תורתו כל הימים:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה