פרק יא
פסוק י
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה הרי זו נאמ' הפסה לישראל בשעה שיצאו ממצרים שהיו אומ' שמא לא נכנס לארץ יפה [כזו] לפי כך אמ' להן המקום כי הארץ אשר את' בא שמה לרש' לא כארץ מצ' מגיד שארץ כנען משובחת ממנה בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר:
וכן את מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (מ״ב י״ח ל״ב) אל ארץ יפה מארצכם אין כתיב כן אלא אל ארץ כארצכם והלא דברים קל וחומר אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל:
ר' שמעון בן יוחאי אומ' שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות משל לאדם הולך לישא אשה מה אומר לה אביך מלך ואני מלך אביך עשיר ואני עשיר אביך מאכילך בשר ואני מאכילך בשר אביך משקך יין ישן ואני משקך יין ישן אין זה פתוי כאיזה צד אומר לה אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן אביך מוליכך ברגלך למרחץ ואני מוליכך בגלגטיקה והלא דברים קל וחומר מה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל:
לא כארץ מצרים היא ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה ארץ ישראל גבוה ונמוך שותה ארץ מצרים נמוך שותה ואחר כך גבוה ארץ ישראל גבוה עם נמוך שותה כאחת ארץ מצ' גלוי שותה שאינו גלוי אינו שותה ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה ארץ מצ' שותה ואחר כך נזרעת ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ונז' בכל יום ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסיל ובקורדום ונותן שנת עינך עליה [מוטב] ואם לאו אין בידך כלום אבל ארץ ישראל אינו כן הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים משל למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו שוב ראה בן טובים אחר מועדן ומפונק מסר לו שני עבדים לשמשו שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו ואת אבותיו אמר גזירה שאני עושה בידי ומאכילו כך כל הארצות נותנין להן שמשין לשמשן מצרים שותה מן נילוס בבל שותה מן הנהרות אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמ' ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת המקום מדת בשר ודם קונה לו עבדים שהן זנין ומפרנסין אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא מפרנס אותן:
וכבר היה ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובין בבית משתה שלבנו שלרבן גמליאל מזג רבן גמליאל את הכוס לר' אליעזר ולא רצה ליטלו נטלו ר' יהושע אמ' לו ר' אליעזר מה זה יהושע בדין הוא שאנו מסובין ורבן גמליאל ביר' עומד ומשמשינו אמ' לו ר' יהושע הנח לו וישמש אברהם גדול העולם שימש מלאכי שרת וכסבור שהן ערביים עובדי ע״ז שנ' (בר' י״ח ב') וישא עיניו וירא והנה של' אנ' והלא דברים קל וחומר ומה אברהם גדול העולם שמש ערביים גמליאל ביר' לא ישמשינו אמר להן ר' צדוק הנחתם כבוד המקום ואתם עסיקין בכבוד בשר ודם מה אם מי שאמ' והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שלחן לכל אחד ואחד גמליאל ביר' לא ישמשינו:
אתה אומ' לכך בא הכתוב או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכת' לארץ ישראל ת״ל (בד י״ג י') כגן ה' כארץ מצרים כגן ה' באילנות כארץ מצ' בזרעים או אינו מקישה אלא למגונה שבה ת״ל אשר ישבתם בה מקום שישבתם בו במיטב הארץ בארץ רעמסס (בר' מ״ז י״א) או אינו מקישה אלא לשעת גנאתה ת״ל אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכין ברכה באת לרגלן שהרי כשירד יעקב למצרים אצל פרעה באת ברכה לרגלו שנ' (שם י') ויברך יעקב את פרעה במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעבון שנ' (בר' נ' כ״א) ועתה אל תיראו אנ' אכל' את' ואת טפ' מה כלכול האמור להלן (שמ' מ״ה י״א) בשני רעבון הכת' מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכת' מדבר:
אתה אומ' לכך בא הכת' [או אינו אלא] להקיש ביאתה שלזו לביאתה שלזו ארץ מצרים [לא] הייתם עליה מונין שנים שמטין ויובלין יכול אף בארץ כנען כן ת״ל לרשתה לרשתה אתם באין (לא) להיות מונין עליה שנים שמטים ויובלות אלא הפריש בין ביאתה של זו לבי' שלזו ביאת ארץ מצ' רשות ביאת ארץ ישראל חובה ארץ מצרים בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין הרי לכם ארץ מצרים ארץ ישראל אינו כן אם אתם עושין רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולין מעליה וה״א (ויק' י״ח כ״ח) ולא תקיא הא' את' בט' אתה:
פסוק יא
והארץ אש' אתם עב' שמ' לרש' ארץ הר' וב' או בגנות ארץ ישראל הכת' מדבר שמזכיר בה הרים ת״ל ובקעות מה בקעות לשבח אף הרים לשבח ועוד שנתן טעם בהר וטעם בבקעה פירות הר קלים ושל בקעה שמינים:
ר' שמעון בן יוחאי אומ' כשהיא בקעה הרי היא עושה בית כור כשהיא בהר הרי היא עושה בית כור מן הצפון ובית כור מן הדרום ובית כור ממזרח ובית כור ממערב ובית כור מלמעלה ונמצא חמשה מוכפלות שנ' (יח' ה' ה' עיי״ש) כה אמר ה' זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ובמקום אחר קורא אותה ארץ כיצד יתקיימו שני כתובים הללו שיש בה מיני ארצות הרבה בית האדמה ובית החולות בית העפר:
ד״א ארץ הרים ובקעות מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר ומנ' שלא שוו טעם פירות הר זה לטעם פירות הר אחר ולא טעם פירות בקעה זו לטעם פירות בקעה אחרת ת״ל ארץ הרים ובק' הרים הרים הרבה בקעות בקעות הרבה:
ר' שמעון בן יוחאי אומ' שנים עשר ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ואלו הן הארצות כי הארץ אשר אתה עב' שמה לרש':
והארץ אשר אתה עב' שמה לרש':
ארץ הר' ובק':
ארץ אשר ה' אלהיך דורש אתה:
כי ה' אלהיך מבי' אל ארץ טובה (ח' ז'):
ארץ נחלי מים (שם):
ארץ חטה וש' (שם ח'):
ארץ זית שמן וד' (שם):
ארץ אשר לא במ' (שם ט'):
ארץ אש' אב' ברזל (שם):
על הארץ הטובה אשר נתן לך (שם י'):
ארץ זבת חלב וד':
הרי שתים עשרה ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו [טעם] פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ומנ' לכל שבט ושבט ת״ל ארץ הרים ובק' הרים הרים הרבה בקעת בקעת הרבה:
ר' יוסי בן המשולם אומ' מנ' אתה אומר כשם שהיו מטעמים בארץ כך ניתן בים ת״ל (בר' א' י') ולמקוה המים קרא ימים והלא ים אחד הוא שנ' (שם ט) יקוו המים מת' השמים אל מקום אחד ומה ת״ל ולמק' המים קרא ימים (מקיש) [מגיד] שלא שוה טעם דג השולה מעכו לטעם דג השולה מצידן ולעולה מאספמיא:
[או] לפי שעפרו שלהר קל ושלבקעה שמן יכול יהיו מים גודשין את העפר (ממקום) [למקום] בקעה ותהא בקעה מחוסרת מים ת״ל ארץ הר' ובק' הר לפי מה שהוא ובקעה לפי מה שהיא וה״א (זכ' י' א') שאלו מה' מטר בעת מלקוש:
או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהא גלוי שותה ושאין גלוי אינו שותה ת״ל למטר השמים תש' מים גלוי ושאינו גלוי שותה וה״א (איוב ל״ז י״א) אף ברי יטריח עב ואומ' (שם י״ב) והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם שהיו עננים מקיפין אותה ומשקין אותה מכל רוח:
או לפי ששותה מי גשמים אבל אין שותה מי שלחין ת״ל למטר השמים תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי שילוחים ושלגים שותה וה״א (דב' ח' ז') כי ה'
אלהיך מבי' אל ארץ טו':
או לפי ששותה מי שלחים אבל אין שותה מי שלגים ת״ל למט' הש' תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי שלגים שותה וה״א (יש' נ״ה י') כי כאשר ירד הגשם והשלג ואומ' (איו' ל״ז ו') כי לשלג יאמר הוה ארץ:
או לפי ששותה מי שלגים אבל אין שותה מי טללים ת״ל למטר השמ' תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי טללים שותה:
ד״א מה גשמים לברכה אף טלל' לברכה וה״א (בר' כ״ז כ״ח) ויתן לך האלה' מטל השמ' ואומ' (דב' ל״ב ב') יערף כמ' לק' תזל כטל אמ' ואומ' (הוש' י״ד ו') אהיה כטל ליש' ואומ' (מיכה ה' ו') והיה שארית יעקב כטל מאת ה':
פסוק יב
ארץ אשר ה' אלה' דרש אותה וכי אותה בלבד הוא דורש [והלא כל הארצות הוא דורש] שנ' (איו' ל״ח כ״ו) להמטיר על ארץ לא איש ואומ' (שם כ״ז) להשביע שואה ומשואה ומה ת״ל ארץ אשר ה' אלה' דרש אותה כויכול שאינו דורש אלא אותה בשכר דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה:
כיוצא בו אתה אומ' (תה' קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא הוא שומר את הכל שנ' (איו' י״ב י') אשר בידו נפש כל חי מה ת״ל הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כויכול שאינו שומר אלא ישראל בשכר ששומרן שומר את הכל עמהן:
כיוצא בו אתה אומר (מ״א ט' ג') והיו עיני ולבי שם כל הימים והלא כבר נאמר (זכ' ד' י') עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ואומ' (מש' ט״ו ג') בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים ומה ת״ל והיו עיני ולבי שם כויכול שאין עיניו ולבו אלא שם:
כיוצא בו אתה אומר (תה' כ״ט ח') קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש מה ת״ל זה ביותר:
דורש אותה אותה ניתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות או אף שאר ארצות ניתנו לדרישה ת״ל אותה אותה ניתנה לדרישה ולא ניתנו שאר ארצות לדרישה:
ד״א דורש אותה מגיד שניתנה לישראל בשכר דרישה וה״א (דב' י״א י״ט) ולמדתם או' את בני' לד' בם ואומ' (שם כ״א) למען ירבו ימ' וימ' בנ' על האד' ואומ' (תה' ק״ה מ״ד - מ״ה עיי״ש) ויתן להם נחלת גויים בעבור ישמ' חקיו:
תמיד עיני ה' אלה' בה כת' אחד אומ' עיני ה' אלה' בה וכת' אחד אומ' (תה' ק״ד ל״ב) המביט לארץ ותרעד כיצד נתקיימו שני כתובים הללו כשהן עושין רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלה' בה ואין נזוקין וכשאין עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד:
לענין טובה הוא אומ' תמיד עיני ה' אלה' בה ולענין רעה הוא אומ' המביט לארץ ותרעד:
לענין הטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים [בראש השנה] וגזרו עליהן גשמים מועטים וחזרו בהן להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב״ה מורידן בזמן ומשלח בהן את הברכה ומורידן על הארץ כשהיא צריכה להן והן יורדין על הצמחים ועל האילנות ועל הזרעים:
ולענין רעה כיצד הרי שהיו צדיקים בראש השנה ופסקו להן גשמים מרובים וחזרו בהן לפחות מהן אי אפשר אלא הקב״ה מורידן על הארץ בזמן שאין צריכה להן והן הולכין ליערים ולמדברות ולימים ולנהרות וה״א (איו' כ״ד י״ט) ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו מעשים רעים שעשיתם עמי בימות החמה שלא הפרשתם תרומ' ומעשרות הן מנעו מכם את הגשמים:
מראשית השנה ועד אחרית השנה מראשיתה נידונה מה יהיה בסופה מגיד הכת' שמראש השנה נגזרו עליה כמה גשמים כמה טללים כמה חמה תזרח עליה וכמה רוחות נושבות עליה:
ד״א מרשית השנה חסר אלף לומר לך כל שנה שהיא רשה בתחילתה סופה להיות עשירה בסופה:
ד״א מרשית השנה מראש השנה אני אברך אתכם במשא ובמתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובכל מה שאתם שולחין בו את ידיכם אני אברך אתכם:
ד״א מראשית הש' ועד אח' שנה וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סופה אלא הן ברשותי ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה שנ' (דב' כ״ח ח') יצו ה' את הברכה באסמיך ואומ' (חגי ב' י״ט) העוד הזרע במגורה מנ' אף באוצר (דב' כ״ח ג') ברוך אתה בעיר וברוך את' בשדה:
מנ' אף בעיסה ברוך טנ' ומשארתך (שם ה):
ומנ' בכניסה וביציאה ברוך את' בב' וב' את' בצ' (שם ו') מנ' אף באכילה ובשבעון ת״ל (דב' י״א ט״ו) ואכלת ושבעת ומנ' אף כשירדו לתוך מעיך ת״ל (שמות כ״ג כ״ה) והסירתי מחלה מקר':
הן ברשותי ליתן בהן ברכה בבית כשם שאני נותן בהן ברכה בשדה לא כינה ורקבובית בפירות לא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש:
או לפי שמדת טובה מרובה ממדת פורענות אין יכול להיות ברשותי ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בהן מאירה בשדה ת״ל (חגי א' ט') והבאתם הבית ונפחתי בו ואומ' (דב' כ״ח כ') ישלח ה' את המארה את המ' ואת המג':
מנ' אף באוצר ת״ל (שם ט״ז) ארור את' בע' וא' את' בש' מנ' אף בעיסה ת״ל (שם י״ז) ארור טנ' ומש' ומנ' בכניסה וביציאה ת״ל (שם י״ט) ארור את' בב' וא' את' בצ' מנ' אף באכילה ובשבעון ת״ל (ויק' כ״ו כ״ו) ואכלתם ולא תשבעו:
ומנ' אף כשירדו לתוך מעיך ת״ל (דב' כ״ח נ״ט) וחליים רעים ונאמנים הן ברשותי ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בהן מארה בשדה כינה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש:
ר' שמעון בן יוחאי אומ' מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה והי' ניזונין ומתפרנסין מתחת ידו ומפתחות של אוצר בידו כשהן עושין רצונו הוא פותח את האוצר והן אוכלין ושביעין וכשאין עושין רצונו (נוטל) [נועל] את האוצר והן מתים ברעב כך ישראל כשאין עושין רצונו של מקום מהוא אומ' (דב' י״א י״ז) וחרה אף ה' בכם ועצ' את הש':
וכשהן עושין רצונו מהוא אומ' (שם כ״ח י״ב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים:
ר' שמעון בן יוחאי אומ' ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים אמ' להם אם עשיתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו היכן הוא פירושו של דבר (יש' א' י״ט - כ') אם תאבו ושמ' טוב הארץ תא':
ואם תמ' ומ' חרב תא':
ר' אליעזר המודעי אומ' ספר וסיף ירדו כרוכים מן השמים אמר להן אם עשיתם מה שכת' בזה הרי אתם מוצלין מזה ואם לאו הרי אתם לוקין בו והיכן פירושו של דבר ויגרש את האדם ויש' מק' לגן עדן את הכר' [וגו'] (בר' ג' כ״ד):
פסוק יג
והיה אם שמוע תש' אל מצ' למה נאמר לפי שנ' (דב' ה' א') ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום מגיד שמיד נתחייבו בתלמוד ואין לי אלא מצות עד שלא נכנסו לארץ כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה מצות שנתחייבו משנכנסו לארץ כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנ' ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו וישבו משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה ומעשרות ותרומה שמטין ויובלות מנ' ת״ל אל מצותי להוסיף עליהם מצות אחרות לכך נאמר ולמ' או' ושמ' לע' מגיד שמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה וכן מצינו שענש על התלמוד יתר מן המעשה שנ' (הושע ד' א') שמעו דבר ה' (בית) [בני] ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת אין דברי תורה נאמרין שנ' (מש' כ״ג כ״ג) אמת קנה ואל תמכור:
ואין חסד אין דברי חסד נאמרין שנ' (תה' קי״ט ס״ד) חסדך ה' מלאה הארץ:
ואין דעת אין דברי דעת נאמרין שנ' (הושע ד' ו') נדמו עמי מבלי הדעת ואומ' (יש' ה' כ״ד) כאכול קש לשון אש מפני מה כי מאסו את תורת ה' צב' ואומ' (יר' ט' י״א) מי האיש החכם ויבן את זאת ויאמ' ה' על עזבם את תורתי ואומ' (עמ' ב' ד') כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל אר' לא אשי' מפני מה על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו:
וכבר היה ר' טרפון ור' עקיבה ור' יוסי הגלילי מסובין בבית תריס בלוד ונשאלה שאלה זו לפניהן מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול מעשה ר' עקיבה אומר גדול תלמוד ענו כולם ואמ' גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה:
ר' יוסי הגלילי אומ' גדול תלמוד שקדם לחלה בארבעים שנה ולמעשרות בחמשים וארבע ולשמטים בששים ואחת וליובלות במאה ושלש וכשם שענש על התלמוד יתר מן המעשה כך נותן שכר על התלמוד יתר מן המעשה שנ' (דב' י״א י״ט) ולמ' או' את בני' לד' בם מהוא אומ' (שם כ״א) למען ירבו ימ' וימי בנ' ואומ' (תה' ק״ה מ״ד) ויתן להם ארצות גוים למה בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:
והיה אם שמ' תש' מכן אמ' רצה אדם לשמוע בשעתו משמיעין אותו לאחר זמן לשכח בשעתו משכחין אותו לאחר זמן שנ' (דב' ח' י״ט) אם שכח תשכח רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין אותו שלא בטובתו לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו:
כיוצא בו (שמות כ״ב כ״ה) אם חבל תחבל אם חבלת חבילה אחת סוף שחובלין בך חבילות הרבה:
אשר אני מצ' את' הי' מנין אתה אומ' שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהי בעיניו כשומיע מפי חכם שנ' אש' אנ' מצ' את' הי' ולא כשומיע מפי חכם אלא כשומיע מפי חכמים שנ' (קהל' י״ב י״א) דברי חכמים כדרבונות מה דרבן הזה מכוין את הפרה לתלמה להביא חיים לעולם כך דברי תורה ודברי חכמים מכוונים דעתו של אדם לדעת המקום:
ולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרין שנ' (שם) בעלי אספות ואין אספות אלא סנהדרין שנ' (במ' י״א ט״ז) אספה לי שב' איש ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה שנ' (קהל' שם) כולם נתנו מרועה אחד ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הגבורה שנ' (שם) כולם נתנו מרועה אחד ואו' (תה' פ' ב') רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה:
ואומ' (דב' ו' ד') שמע ישראל ה' אלהי' ה' אחד:
הרי הוא אומ' (שה״ש ז' ה') עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים:
עיניך אלו זקנים המתמנין על הצבור וה״א (יש' כ״ט י') כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם:
ברכות מה הבריכה אין אדם יודע מה בתוכה כך אין אדם עומד על דברי חכמים:
בחשבון חשבונות שנגמרין בעצה ובחשבון היכן נגמרין בבית מדרשות על שער בת רבים וה״א (שה״ש ז' ה') אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק אם עשיתם את התורה קוו לאליהו שנ' בו (מ״א י״ט ט״ו) לך שוב לדרכך מדברה דמשק ואומ' (מלא' ג' כ״ב - כג) זכרו תורת משה עבדי:
הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים:
לאהבה את ה' אלה' שמא תאמ' הריני למד תורה בשביל שאעשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעולם הבא ת״ל לאהבה כל שאתם עושין לא תהו עושין אלא מאהבה:
ולעבדו זה תלמוד אתה אומ' זה תלמוד או אינו אלא עבודה הרי הוא אומ' (בר' ב' ט״ו) ויקח ה' אלה' את האדם וינ' בגן עדן לעב' ולש' וכי יש עבודה לשעבר ויש שמירה לשעבר הא למדת לעבדה זה תלמוד ולשמ' אלו מצות וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תלמוד קרוי עבודה:
ד״א ולעבדו זו תפלה אתה אומ' זו תפלה או אינו אלא עבודה ת״ל בכל לבבכם וב' נפ' וכי יש עבודה בלב הא מה ת״ל ולעבדו זו תפלה וכן דוד אומ' (תה' קמ״א ב') תכון תפלתי קטרת לפניך ואומ' (דני' ו' י״א) כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה ואומ' (שם כ״א) וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשיזבותך וכי יש פלחן בבבל הא מה ת״ל ולעבדו זו תפלה כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה:
ד״א ולעבדו בכל לב' ר' אליעזר בן יעקב אומ' אומ' ולעבדו בכל לב' הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהא ליבם חולק בשעת עבודה:
ד״א מה ת״ל בכל לב' וב' נפ' והלא כבר נאמ' (דב' ו' ה') בכל לבבך וב' נפ' להלן ליחיד וכאן לצבור להלן לתלמוד וכאן למעשה הואיל ושמעתה עשה:
פסוק יד
ונתתי מטר ארצכם אמ' הקב״ה אתם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי ונתתי מטר ארצכם:
ונתתי אני לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח:
מטר ארצ' ולא כמטר כל הארצות וה״א (איוב ה' י') הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:
בעתו איזה הוא עתו מלילי שבת ללילי שבת כדרך שירדו בימי שלמינו המלכה וכל כך למה רבי אומ' כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר הרי שכר כל המצות אלא אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם (ויק' כ״ו ד') והיה אם שמ' תש' אל מצ' ונתתי מטר אר' בע':
ומנ' שניתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה שנ' (קהל' ה' ט') אוהב כסף לא ישבע כסף כמלך הזה ששולט באוצרות של כסף וזהב ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה שנ' (שם ח') מלך לשדה נעבד הא למדת שניתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולין בה:
יורה ומלקוש יורה שיורד ומורה את הבריות להכניס פירותיהן ולהטיח גגותיהן ולעשות כל צרכיהן:
ד״א יורה שיורד ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום וה״א (תה' ס״ה י״א) תלמיה רוה נחת גדודיה:
יורה במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומ' יורה לברכה או יורה משיר פירות שוטף זרעים שוטף גורנות ת״ל מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה או מה מלקוש מפיל בתים ועוקר אילנות ומעלה סקין ת״ל יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה וה״א (יואל ב כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלה' כי נתן לכם את המורה לצדקה:
ואספת דגנך ותירש' ויצ' דגנך מלא ותירשך מלא ויצהרך מלא אתה אומ' דגנך מלא ותירשך ויצהרך מלא או ואספת דג' ותי' ויצ' מפני מיעוט פירות ת״ל (ויק' כ״ו ה') והשיג לכם דיש את בציר מקיש דיש לבציר מה בציר משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו:
ד״א שיהא חורש בשעת בציר ובוצר בשעת חריש וכן איוב אומ' (איוב כ״ט י״ט) וטל ילין בקצירי:
ד״א ואספת דג' ות' ויצ' למה נאמ' לפי שנאמ' (יהוש' א' ח') לא ימוש ספר התו' הז' מפ' וה' בו יומם ול' שומיע אני דברים ככתבן ת״ל ואספת דג' ותי' ויצ' נהוג בהם מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל:
ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם כן שאדם זורע בשעת זריעה וחורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת שרב וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא כל זמן שישראל עסיקין בתורה מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנ' (יש' סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עסיקין בתורה מלאכתן נעשית ע״י עצמן שנ' ואספת דג' ותי' ויצ' ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנ' (דב' כ״ח מ״ח) ועבד את אויביו:
ד״א ואספת דג' ותי' ויצ' שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב כענין שנ' (בר' מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף ואומ' (דב' לג כה) וכימיך דבאיך דיהוא כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל:
ד״א ואספת דג' ותי' ויצ'. דגנך כמשמעו:
ותיר' זה היין שנ' (ישע' סה ח) כי כאשר ימצא התירוש באשכול:
ויצהריך זה השמן שנ' (יואל ב כד) והשיקו היקבים תירוש ויצהר:
ד״א ואספת דג' ותי' ויצ' דגנך לך ותירשך לך ויצהרך לך לא כענין שנ' (שופ' ו ג) והיה אם זרע יש' ועלה מדין ועמלק ובני קדם עלו עליו אלא כענין שנ' (ישע' סב ח) נשבע ה' בימ' ובז' עזו אם אתן את דגנך עוד מא' לאי' ואומ' (שם ט) כי מאספיו יאכל':
פסוק טו
ונתתי עשב בש' לב' שלא תצטער למדברות אתה אומ' שלא תהא מצטער למדברות או ונתתי עשב בש' כשמועו ת״ל ואכלת ושבעת הא מה אני מקיים ונתתי עשב בש' לב' שלא תהא מצטער למדברות:
ר' יהודה בן אבא אומ' ונתתי עשב בש' לב' בין התחומין:
ר' שמעון בן יוחאי אומ' ונתתי עשב בש' לב' שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואת מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה:
ר' אומר ונתתי עשב בש' לב' זה פשתן וה״א (תה' קד יד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם:
ואכלת ושבעת סימן טוב לאדם כשתהא בהמתו אוכלת ושביעה וה״א (מש' יב י) יודע צדיק נפש בהמתו:
ד״א כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת אדמה בכוח שנ' (שם יד ד) ורב תבואות בכוח שור:
ד״א ואכלת ושבעת מן הולדות אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמ' לא יא) ובאו ורננו במ' ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תי' ועל יצהר וכו':
פסוק טז
ואכלת ושבעת הש' לכ' פן יפ' לב' אמ' להן הזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע שנ' (דב' ח יב) פן תאכל ושב' ובק' וצא' ירביון מהוא אומ' ורם לבבך ושכ' את ה' אלהיך:
כיוצא בו אתה אומ' (שם לא כ) כי אביאנו אל האד' אשר נשב' לאב' ואכל ושבע וד' ופ' אל אלה' אח':
כיוצא בו אתה אומ' (שמות לב ו) וישב העם לאכול וש' מהוא אומ' (שם ח) עשו להם עגל מסכה וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהן (איו' כא ט) בתיהם שלום מפחד:
ישלחו כצאן עויליהם ואומ' (שם י״ג) יבלו בטוב ימיהם והיא גרמה להן ויאמר לאל סור ממנו (שם יד) מה שדי כי נעבדנו (שם טו) אמרו טיפה אחת של גשמים היא ואין אנו צריכין לה (בר' ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשק' את כל פני האד' אמר להן המקום בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתגאין לפני בה אפרע מכם ויהי הגשם על הארץ ארב' יום וארב' לילה (שם ז יב):
ר' יוסי בן דורמסקית אומ' הן נתנו את עינם העליונה על עינם התחתונה בשביל לעשות תאותן אף המקום פתח להן מעינות עליונים ותחתונים כדי לאבדן מן העולם שנ' (שם יא) ביום הזה נבק' כל מע' תה' רבה ואר' השמ' נפ':
וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא מרדו אלא מתוך שבע שנ' (שם יא א) ויהי כל הארץ שפה אח':
ויהי בנסע' מק' וימ' בק' בא' שנ' וישבו שם ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה שנ' (שמות לב ו) וישב העם לאכל וש' והיא גרמה להן שיאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל ואומ' ויפץ ה' אותם משם:
וכן את מוצא באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך שבע מה נאמר בהן (איו' כח ה) ארץ ממנה יצא לחם:
מקום ספיר אבניה אמ' אנשי סדום מזון אצלינו וכסף וזהב אצלינו אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו נעמוד ונשכח תורת רגל מארצנו אמר להן המקום בטובה שהשפעתי לכם אתם מבקשין לשכח תורת הרגל מביניכם אני משכח אתכם מדירתכם מן העולם מה נאמ' בהן (שם ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל ואומ' (שם יב ו) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל:
היא גרמה להן עד אשר הביא אלוה בידו וה״א (יחז' טז מח) חי אני נאם ה' אלהים אם עשת סדום אחותך כחצי חטאתך הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וכל כך יד עני ואביון לא החזיקה ואומ' ותגבהינה ותעשינה תועבה:
כיוצא בו הוא אומ' (בר' יג י) כי כלה משקה מהוא אומ' (שם יט לג) ותשקין את אביהן יין ומאין היה להן יין במערה אלא נזדמן להן לשעה כמעין דוגמא של עולם הבא וה״א (יואל ד יח) והיה ביום ההוא והטיפו ההרים עסיס אם כן נותן למכעיסין קל וחומר לעושי רצונו:
ר' מאיר אומ' חור כרפס ותכלת (אסת' א ו) וכי מה בא הכת' ללמדינו עשרו של אחשורוש אם כן נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו:
וכבר היו רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה נכנסין לרומי ושמעו קול המייה של מדינה מפטיוליס עד מאה ועשרים מיל התחילו הן בוכין ור' עקיבה מצחק אמ' לו (ר') עקיבה מפני מה אנו בוכין ואתה מצחק אמ' להן ואתם למה בכיתם אמ' לו ולא נבכה שהגוים עובדי ע״ז זובחין לאלהיהם ומשתחוין לעצביהם ויושבין בטח ושאנן ושלוה ובית הדום רגלי אלהינו נעשה שריפת אש ומדור לחית השדה אמ' להן אף אני לכך צחקתי אם כן נתן למכעיסיו לעושי רצונו על אחת כמה וכמה:
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים קרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הן בוכין ור' עקיבה מצחק אמ' לו עקיבה לעולם את מתמיה שאנו בוכים ואתה מצחק אמר להם ואתם למה בכיתם אמרו בואו וראו מה אמ' עקיבה למה בכיתם לא נבכה המקום שכתוב בו (במ' א נא) והזר הקרב יומת הרי שועל יוצא מתוכו עלינו נתקיים הכתוב הזה (איכה ה יז) על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אמר להם לכך צחקתי הרי הוא אומר (ישע' ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריהו אוריה במקדש ראשון זכריה במקדש שני אלא תלה הכת' נבואתו של אוריה בנבואתו של זכריה מה אמר אוריה (מיכה ג יב, ע' ירמ' כו כ) ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ועוד אמר זכריה (זכ' ח ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה אמ' המקום הרי לי שני עדים הללו אם קיימין דברי אוריה סוף דברי זכריהו קיימין ואם בטילים דברי אוריה יבטלו דברי זכריה אני שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף דברי זכריה עתידין לבוא בלשון הזה אמ' לו עקיבה ניחמתנו תתנחם לרגל מבשר:
ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם אמר להם הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה שכיון שאדם פורש מדברי התורה הולך ומידבק בע״ז שנ' (הושע ד יח) סר סבאם ואומר (שמות לב ח) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם מסכה ואומ' (ש״א כו יט) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי תעלה על דעתך שדוד מלך ישראל עובד ע״ז היה אלא כיון שפסק מדברי תורה הולך ומידבק בע״ז:
וסרתם מן דרך חיים לדרך מות:
ועבדתם אלהים אחרים וכי אלהים הוא והלא כבר נאמר (ישע' לז יט) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה ולמה נקרא שמם אלהים אחרים שהן מאחרין את הטובה מלבוא לעולם:
ד״א אחרים שאחרים הן לעובדיהן וכן הוא אומ' (ישע' מ״ו ז' עיי״ש) גם כי יזעק אליו ולא ישמע:
ר' יצחק אומ' אלו נפטר שמה של ע״ז לא סיפקו להם כל עירות שבעולם:
ר' חנניה בן אנטיגנוס אומ' צא וראה לשון שתפסה תורה מולך כל שתמליכהו עליהם ואפילו שעה אחת:
רבי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שהן אחרים לאחרון שבמעשים קראתן אלהות:
והשתחויתם להם [להם] אתם משתחוים לי אין אתם משתחוים וכן הוא אומר (שמות לב ח) וישתחו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל:
אחרים אומרים אלולי שתפו ישראל שמו של מקום בע״ז כלין היו מן העולם:
ר' שמעון בן אלעזר אומר כל המשתף שמו של מקום בע״ז סוף חייב כלייה שנ' (שם כב יט) זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו מה ת״ל אלהים מלמד שעשו להם עגלים הרבה וה״א (דהי״ב כט ז) גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנירות וקטרת לא הקטירו מקטירים היו לדבר אחר ועולות לא העלו מעלין היו לדבר אחר בקדש לא העלו בחול היו מעלין לאלהי ישראל לא היו מעלין לדבר אחר היו מעלין:
פסוק יז
וחרה אף ה' בכם משל לה״ד למלך בשר ודם ששיגר בנו לבית המשתה והיה יושב ומצוהו ואמר לו בני אל תאכל יתר מצרכך ואל תשתה יתר מצרכך כדי שתבוא נקי לביתך לא הקפיד הבן ההוא אכל יתר מצרכו ושתה יתר מצרכו והקיא וטינף לבני מסיבה נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטורין כך אמר הקב״ה לישראל הכנסתי אתכם אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש לאכל מפריה ולשבע מטובה ולברך שמי עליה לא הייתם בטובה היו בפורענות וחרה אף ה' בכם:
וחרה אף ה' בכם שומע אני [שהם] כלין מן העולם ת״ל ועצר את השמים מה חרי אף האמור להלן חרב אף חרי אף האמור כאן חרב:
מה חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה אף חרי אף האמור להלן דבר וחיה ורעב:
מה חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות נמצינו למידים שכל מקום שנ' חרון אף חמשה מיני פורענות הן דבר וחרב וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות:
ד״א וחרה אף ה' בכם ולא באומות העולם שיהיו אומות העולם שרויין בטובה והן שרויין בפורענות אומות העולם אין קוברין בניהם ובנותיהם והן קוברין בניהם ובנותיהם:
ועצר את השמים שיהוא עננים טעונין ועומדין ואין מורידין אפלו טפה גשמים:
מנ' אפלו טללים ורוחות ת״ל (ויק' כו יט) ונתתי את שמ' כברזל או בית השלחין יהו עושין פירות ת״ל ואת ארצכם כנחושה:
והאדמה לא תתן את יבולה אפלו לא ניפלה:
והאדמה לא תתן את יבולה אף לא שאתה מביא לה או יהא אילן עושה פירות ת״ל (שם כ) ועץ השדה לא יתן פריו או יהוא עושין עצים להסיק בהן את התנור ואת הכירים ת״ל ועץ השדה לא יתן פריו או ילך לו לחוצה לארץ ויהיה שרוי בטובה ת״ל (דב' כ״ח כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת בכל מקום:
ואבדתם מה' מעל הא' אחר כל יסורין שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם:
קשה גלות שהיא שקולה כנגד הכל שנ' (דב' כט כז) ויתשם ה' מעל אדמ' ואומ' (ירמ' טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנא נצא ואמרת אליהם אשר למות למות ואומ' (עמ' ז יז) כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ואומ' (ירמ' כב י) אל תבכו למת זה יהויקים מלך יהודה ומה נאמ' בו (שם יט) קבורת חמור יקבר בכו בכה להולך זה כניה מלך יהודה (שם נב לג) ושנא את בגדי כלאו ונתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל נמצינו למדין שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יכניה מלך יהודה שהיה כסאו מעל כסא המל' ואוכל ושותה בטרקליני מלכים:
ואבדתם מהרה מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארכא אם תאמרו אנשי מבול ניתן להם ארכא מאה ועשרים שנה אנשי מבול לא היה להם ממי ילמדו אתם יש לכם ממי תלמודו:
ד״א ואבדתם מהרה גולה אחר גולה וכן את מוצא בשבט יהודה ובנימין גולה אחר גולה אחר גולה גלו בשנת שבע לנבוכדנצר ובשנת שמונה עשרה ובשנת עשרים ושלש ר' יהושע בן קרחה מושלו משל לה״ד ללסטיס שנכנס לשדה של בעל הבית קצר (קופתו) [קמתו] ולא הקפיד בעל הבית קצר בשבלים ולא הקפיד בעל הבית עד שתפש בקופתו ויצא וה״א (ישע' ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי:
ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם מי שנ' בהן מהרה לא גלו אלא לאחר זמן קל וחומר למי שלא נאמר בהן מהרה:
ד״א ואבדתם מהרה אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצוינים במצות שכשתחזורו לארץ לא יהו עליכם חדשים:
משלו מלה״ד למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה ואמ' לה הוי מתקשטת בתכשיטין שכשתחזורי לא יהו עליך חדשים כך אמר הקב״ה בני היו מצוינים במצות כשתחזורו לא יהו עליכם חדשים הוא שירמיה אומ' (יר' לא כ) הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים:
הצי' לך צי' אלו מצות שישראל מצוינין בהן:
שימי לך תמ' זה חרבן בית המקדש וה״א (תה' קלז ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני:
שיתי לבך למסלה דרך הלכת אמר להן הקב״ה לישראל ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה מיד אמר להם אתם חוזרים לעריכם שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה:
ד״א ואבד' מה' מ' האר' מעל הארץ הטובה אתם גולים ואין אתם גולים לארץ טובה כיוצא בה:
שלשה דברים ניתנו על תנאי ושלשה שלא על תנאי:
אלו שניתנו על תנאי ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד:
ארץ ישראל מנ' שנ' (דב' יא יג) והיה אם שמע תשמעו אל מצ' ונתתי מטר אר' בע':
וסרתם וע' אלה' אח' וחרה אף ה' בכם וע' את הש' ואבד' מהרה מ' הא' הטו':
בית המקדש מנ' ת״ל (מ״א ו יב) הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחק' ושכנ' בתוך בני ישראל:
ואם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמעו מצותי וחקתי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבד' אלה' אח' והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום וישרק (שם ט ח):
ומלכות בית דוד מנין אם ישמ' בניך בריתי (תה' קלב יב):