פרק א
א
מנין שהימים והגבעות אומרים שירה בסדרי בראשית לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם יי (תהלים קיג ג):
ב
מנין שאומרים הגדול הגבור והנורא שנאמר האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית וגו' (נחמיה ט לב):
ג
ומנין שמזכירים שלשה אבות שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו' (שמות לב יג) וכן הוא אומר באליהו יי אלקי אברהם יצחק וישראל (מלכים א יח לו):
ד
ומנין שחתימה ברכה ראשונה מגן אברהם שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית טו א):
ה
ומנין שתחיית המתים קרויה תפלה דכתיב באליהו ויקרא אל י' ויאמר יי אלקי וגו' ויקרא אל יי ויאמר וגו' וישמע יי בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי (מלכים א יז כ כב) וכן הוא אומר באלישע ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יי (מלכים ב ד לג):
ו
ומנין שהקדושה נקראת תפלה שנאמר את י' צבאות אותו תקדישו והוא מוראכם והוא מעריצכם (ישעיה ח יג):
ז
ומנין שצריכים להיות שלש ברכות הראשונות שבחו של הקדוש ברוך הוא שנאמר אשירה ליי כי גאה גאה וגו' עזי וזמרת י' וגו' י' איש מלחמה וגו' ואחר כך צרכם שנאמר מרכבת פרעה וחילו ירה בים (שמות טו ד):
ח
ומנין ששאלת הדעת קרויה תפלה דכתיב אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע וכתיב ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא וגו' וכתיב לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה וגו' הודעתני די בעינא מנך (דניאל ב יז כג):
ט
ומנין ששאלת התשובה קרויה תפלה דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו (דברי הימים ב לג יג) וכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל י' (הושע יד ג):
י
ומנין ששאלת הסליחה קרויה תפלה דכתיב סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך (במדבר יד יט) ואין נא אלא לשון תפלה שנאמר ואתחנן אל י' וגו' אעברה נא (דברים ג כג כה):
יא
ומנין ששאלת הגאולה וההצלה קרויה תפלה שנאמר כה אמר י' בעת רצון עניתיך (ישעיה מט ח) כד"א ואני תפלתי לך יי עת רצון (תהלים סט יד) וכתיב בתריה (ישעיה שם ט) לאמר לאסורים צאו שהיא הגאולה:
יב
ומנין ששאלת הרפואה נקראת תפלה דכתיב ויתפלל אברהם אל האלקים וגו' וירפא אלקים וגו' (בראשית כ יז):
יג
ומנין ששאלת ברכת השנים קרויה תפלה שנאמר ויעלה אחאב לאכל ולשתות ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וגו' (מלכים א יח מב):
יד
ומנין ששואלין הגשמים בעונתן שנאמר שאלו מיי מטר בעת מלקוש (זכריה י א):
טו
ומנין ששואלין להעביר כל מיני פורעניות שנאמר רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר לו אויבו בארץ שעריו כל נגע כל מחלה כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה ואתה תשמע השמים מכון שבתך וגו' (מלכים א ח לז לט):
טז
ומנין ששאלת קבוץ גליות קרויה תפלה שנאמר תעו במדבר בישימון דרך וגו' וידריכם בדרך ישרה וגו' ויצעקו אל יי (תהלים קז ד ו) ונקראו הגליות תועים שנאמר צאן אובדות היו עמי וגו' (ירמיה נ ו) ונקראו אסורים שנאמר לאמר לאסורים צאו (ישעיה מט ט):
יז
ומנין ששאלת המשפט קרויה תפלה שכן אמר שלמה בתפלתו אשר יחטא איש לרעהו וגו' ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך (מלכים א ח לא לב):
יח
ומנין ששאלת הכנעת אויבים קרויה תפלה שנאמר אולי ישמע י' אלקיך את כל דברי רבשקה אשר שלחו מלך אשור אדוניו לחרף אלקים חי והוכיח בדברים אשר שמע י' אלקיך ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה (מלכים ב יט ד):
יט
ומנין שהבטחת הצדיקים קרויה תפלה שנאמר ותפלת צדיקים ישמע (משלי טו כט) ומנין שכוללין עמם את גרי הצדק שכן שלמה אמר בתפלתו (מלכים א ח מא מג) וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה אתה תשמע השמים מכון שבתך:
כ
ומנין ששאלת בנין ירושלם קרויה תפלה שכן דניאל אמר בתפלתו והאר פניך על מקדשך השמם (דניאל ט יז) אף לראותה קרויה תפלה שנאמר ואתחנן אל י' וגו' יי אלקים וגו' אעברה נא ואראה וגו' (דברים ג כג כה):
כא
ומנין ששאלת ביאת המשיח קרויה תפלה שכן אמרה חנה בתפלתה (שמואל א ב י) ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו:
כב
ומנין ששואלין לשמוע תפלתן ולעשות בקשתן שנאמר שמעה תפלתי י' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש (תהלים לט יג):
כג
ומעין ששאלת העבודה קרויה תפלה שנאמר ויבן שם דוד מזבח לי' ויעל עולות ושלמים ויעתר י' לארץ וגו' (שמואל ב כד כה):
כד
ומנין שההודאה על הטובה נקראת תפלה שנאמר כי אתה י' צבאות א' ישראל גליתה את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך את התפלה הזאת ועתה י' אלקים אתה הוא האלקים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת (שמואל ב ז כז כח):
כה
ומנין ששאלת ברכה נקראת תפלה שנאמר ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה י' אלקים דברת ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם (שם כט) ברכתו של הקדוש ברוך הוא קרויה שלום שנאמר י' עוז לעמו יתן י' יברך את עמו בשלום (תהלים כט יא) הא למדת איך ברכות שמונה עשרה נקראות תפלה:
כו
מנין שאסור להתקנאות זה בזה שנאמר לאויל יהרג כעש ופותה תמית קנאה (איוב ה ב) על הקנאה הרג שאול את נוב עיר הכהנים על הקנאה הלשינו הכשדים את חנניה מישאל ועזריה ונהפכה עליהם דכתיב גובריא אלך די הסקו לשדרך משך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא (דניאל ג כב) על הקנאה הלשינו הכשדים את דניאל ועליהם נהפכה דכתיב ואמר מלכא והיתיו גובריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו וגו' ולא מטו לארעית גובא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו (שם ו כה):