מדרש לקח טוב על שיר השירים· רבנו טוביה ב"ר אליעזר
פרק ד · פסוק טז
עורי צפון ובואי תימן. אלו בני הגלות שהם כמו נרדמים והקב"ה מכשרן שהם עתידין להתעורר משנתם שנ' הקיצו ורננו שוכני עפר. ואו' אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי.
הפיחי גני יזלו בשמיו. זו ארץ ישראל שנ' והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. ואו' ואתם הרי ישראל ענפיכם [תתנו] ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא.
יבוא דודי לגנו. זה הקב"ה שישרה שכינתו ביניהם שנ' ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים. ויאכל פרי מגדיו. אלו הקרבנות.