מדרש לקח טוב על שיר השירים· רבנו טוביה ב"ר אליעזר
פרק ג · פסוק ד
כמעט שעברתי מהם. בזמן שהשם יושיע את שארית עמו מן האומות היו בעיניהם כל הצרות שעברו עליהם כאין כענין שנ' בשוב י"י שבת ציון היינו כחולמים. ואו' כי נישכחו הצרות הראשונות כי נסתרו מעיני.
עד שמצאתי את שאהבה נפשי. אז אהיה לעם לאלהים.
אחזתיו ולא ארפנו. שלא יהיה גלות עוד שנ' ולא יוסיפו לדאבה עוד.
עד שהבאתיו אל בית אמי. זו היא ארץ ישראל בית אומי.
אל חדר הורתי. זה בית המקדש כענין שנ' בחדר המטות.