מדרש לקח טוב על קהלת· רבנו טוביה ב"ר אליעזר
פרק יב · פסוק ב
עד שלא תחשך השמש והירח והכוכבים. עד שלא יחשך קלסתר פנים והעינים שהם כשמש והאור זה החוטם ששואב החיות לגוף כמו המאור לעולם והירח זו הפדחת. והכוכבים אלו ראשי הלסתות בזמן שהבשר בפנים וראשי הלסתות מלאים בשר הם נאים לפנים. ושבו העבים אחר הגשם. בא להטיל מים למוציא גללים.