מדרש לקח טוב על קהלת· רבנו טוביה ב"ר אליעזר
פרק ג · פסוק ה
עת להשליך אבנים. שנ' ערו ערו עד היסוד בה. ועת כנוס אבנים שנ' הנני יוסד בציון אבן יקרי. ס"א עת להשליך אבנים שנ' אבן מאסו הבונים. עת לחבק שנ' וימינו תחבקני. ואו' כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי את ישראל ועת לרחוק מחבק ש' ורחק י"י את האדם.