מדרש לקח טוב על קהלת· רבנו טוביה ב"ר אליעזר
פרק ב · פסוק יח
ושנאתי את כל עמלי שאני עומל תחת השמש. הם משא ומתן של בני אדם. שאניחנו לאדם שיחיה אחרי. שאין אדם צריך לעשות להניח לבניו שאם בניו צדיקים הרי הם נזונים בזכותם שנ' לא ראיתי צדיק נעזב. ואם רשעים אסור לו לאדם להניח ירושה לשונאי ה'.