מדרש ילמדנו פרשת וירא
אות מד
מד זה שאמר הכתוב אז יגלה אזן אנשים וגו' (איוב לג טז) זה אברהם שגלה לו הקדוש ברוך הוא שעבוד מלכיות וגלה לו את הקץ שנאמר קחה לי עגלה משולשת וגו' (בראשית טו ט) ובמוסרם יחתום (איוב לג טז) שחתם הקדוש ברוך הוא בבשרו ברית מילה דכתיב ואתנה בריתי ביני וביניך וגו' (בראשית יז ב) וקבל צוויו של הקדוש ברוך הוא והלך ומל עצמו שנאמר נימול אברהם (שם כו) רבן גמליאל אומר לא מלו אלא רפאל ולאחר שמלו בא הקדוש ברוך הוא לבקרו שנאמר וירא אליו יי וגו' (שם יח א):
אות מה
מה והנה שלשה אנשים והנה דמותם כבני מלכים וירא וירץ לקראתם למה רץ שראה רגליהם צלויות באש ורגלי מלאכי השרת ניכוות אלא להראות לאברהם כדי שידעו אם מסרב אם מהבהב מיד וירא וירץ לקראתם:
אות מו
מו וירא וירץ לקראתם אמר לו הקדוש ברוך הוא בשכר שלש ריצות שרצת אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה ואלו הן שלש ריצות וירא וירץ לקראתם ואל הבקר רץ אברהם וימהר לעשות אותו והיכן פרע לו בסיני דכתיב יי מסיני בא וגו' (דברים לג ב):
אות מז
מז יוקח נא מעט מים ורחצו כל מה שעשה אברהם למלאכים פרע לו הקדוש ברוך הוא לבניו אמר לו אתה אמרת יוקח נא אני אתן לבניך מצות פסח ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו' (שמות יב ג) נא אל תאכלו ממנו נא (שם ט) מעט אני מגרש שונאי בניך מעט מעט:
אות מח
מח ויי אמר המכסה אני וגו' אמר ר' לוי למה גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם מפני שהיה אברהם מהרהר על דור המבול ועל דור הפלגה אפשר שלא היה בהם עשרים צדיקים או עשרה צדיקים שיתלה להם זכותם לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא גולה אני לו שלא יהא אומר אף בסדום היו צדיקים ולא הספיק לומר מיד ויי אמר המכסה אני מאברהם כיון שאמר לו כל אותו ענין מה השיבו ויגש אברהם ויאמר:
אות מט
מט כי ידעתיו למען אשר יצוה מהיכן למד אברהם את התורה ר' שמעון בן יוחאי אומר נעשו כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה שנאמר אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז ז) ר' לוי אמר מעצמו למד את התורה שנאמר מדרכיו ישבע סוג לב וגו' (משלי יד יד) הדא הוא דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה:
אות נ
נ אמר ר' ברכיה בא וראה ענותנותו של הקדוש ברוך הוא בנוהג שבעולם שני בני אדם עומדין ומשיחין בקשו להפרד הקטן נוטל רשות מן הגדול והקדוש ברוך הוא כשדבר עם אברהם ובקש להפרד ממנו הוא נטל רשות מאברהם שנאמר וילך יי כאשר כלה לדבר עם אברהם וגו:
אות נא
נא וירא לוט וירץ לקראתם מתלא אמרי קרב לגבי דהנא ואדהן ולפי שנתחבר לוט עם אברהם למד הכנסת אורחים:
אות נב
נב עתה נרע לך מהם מה שאנו רוצים לעשות באותם אנשים נרע לך לשון מטונף הוא:
אות נג
נג את פני יי וישלחנו יי לשחתה יי יי שני פעמים למה אמר הקדוש ברוך הוא אני שפרעתי מעוברי עבירות ואני הוא שעתיד לשלם שכר טוב לגודר עצמו מן העבירה:
אות נד
נד אמר ר' שמעון בן לקיש המוליר הזה בקש אדם להוציא ממנו חמין מוציא צנון מוציא כך כשבקש הקדוש ברוך הוא להוציא מן השמים לחם הוציא הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכשבקש להחריב סדום ויי המטיר על סדום ועל עמורה אש וגו:
אות נה
נה אמר ר' לוי כשהתקופות נכנסות מתיבשות העשבים ומפריחות האילנות כך יבשו העשבים כי עצור עצר יי בעד כל רחם וגו' ופרחו האילנות זו שרה ויי פקד את שרה הדא הוא דכתיב (יחזקאל יז כד) הובשתי עץ לח זו אשתו של אבימלך והפרחתי עץ יבש זו שרה:
אות נו
נו כשקרא המלאך מן השמים לאברהם ואמר לו אל תשלח ידך אל הנער אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לחנם אמרת לי קח נא את בנך את יחידך אמר לו לאו אלא להודיעך בעולם שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (בראשית יח יט) אמר ר' שמעון אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני מעלה עליך כאלו אמרתי לך שתשחוט את נפשך לפני ולא עכבת הדא הוא דכתיב ולא חשכת את בנך את יחידך (שם כב טז) ואין יחידך אלא נפשך שנאמר מיד כלב יחידתי (תהלים כב כא) ילמדנו שלח לך:
אות נז
נז ויהיו חיי שרה זה שאמר הכתוב נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקרבו (זכריה יב א) נוטה שמים ויוסד ארץ מפני שיצר רוח אדם בקרבו ללמדך שאין העולם נברא אלא בעבור האדם וכשם ששם קץ לעמידת שמים וארץ שנאמר כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא ו) כך כשהוא יוצר רוח אדם בקרבו יוצר לו ימיו ושנותיו וכן אמר דוד גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו (תהלים קלט טז) מאי ימים יוצרו אמר דוד גלמי וצורתי טרם הבראו ראו עיניך ולא אני לבדי אלא כל בני אדם על ספרך כולם יכתבו שנבראו ושעתידין להבראות ימים יוצרו לאדם ולא ישלוט באחד מהם ולא יוכל להוסיף על אחד מהם שבשעה שהוא נותן רוח באדם אומר לו כך וכך יהיו מספר ימיך ואם תעשה הישר והטוב בעיני אוסיף על ימיך שנאמר יראת יי תוסיף ימים (משלי י כז) ואם תעשה הרע בעיני אקצר את ימיך שנאמר ושנות רשעים תקצורנה (שם) וכן מצינו שנמנו שנותיהם של צדיקים להודיען זמנן שקבע להם הקדוש ברוך הוא לימי חייהם וכן הוא אומר בשרה ויהיו חיי שרה וגו: