פרשת פקודי · פט
(א ב) כל קרבן חסר וא"ו ולמה שהוא קרבן של ישראל כענין שנאמר (זכריה יד ג) כיום הלחמו וקרבן שהיו ישראל מקריבין הוא היה מלחמה של ישראל וכן מצינו שכל זמן שהיו ישראל מקריבין קרבנות היו ישראל יוצאין למלחמה ונוצחין וכן הוא אומר (שמואל א ז ט) ויקח שמואל טלה חלב אחד וגו' ויענהו יי וכתיב (שם י) ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו וגו' וינגפו לפני ישראל וכשהיו נמנעין מלהקריב קרבן היו נופלין בחרב לפני אויביהם וכן הוא אומר (דברי הימים ב כט ז) גם סגרו דלתות האולם מה כתיב (שם שם ט) בתריה והנה נפלו אבותינו בחרב דבר אחר קרבן למה חסר ו' שהוא קרב בכל זמן לעולם שנאמר (תהלים לד טו) קרוב יי לנשברי לב וכתיב כי קרוב יום ה':
דבר אחר למה חסר ו' לפי שקרבן מקרב ישראל לפני השכינה וכן מצינו בנח שלא נתקרב להקדוש ברוך הוא עד שהקריב קרבן שנאמר (בראשית ח כ) ויבן נח מזבח וגו' וירח יי את ריח הניחוח וכן אברהם ויבן שם אברהם את המזבח (שם כב ט) וכן יצחק ויבן שם מזבח ויקרא בשם יי וכן יעקב ויזבח יעקב זבח בהר (שם לא נד) וכן הבל וכן דוד (דברי הימים א כא יח) ומלאך יי אמר אל גד וגו' להקים מזבח ליי וכן אליהו ושאר הנביאים וכל ישראל:
(ה ח) כל ראשונה שבמקרא חסר חוץ מן שלשה שהם מלאים והביא אותם אל הכהן והקריב אשר לחטאת ראשונה מלא למה אלא להדר קרבנו של עני מפני חלישת דעתו של עני:
ושלמתי ראשונה משנה עונם (ירמיה טז יח) מלא למה על חללם את ארצי (שם) שכשם שברכתי אותם בארץ וקראתי אותם ארץ חפץ (מלאכי ג יב) כן אכם ואקללם בארץ וכשם שאמר (דברים יא יב) תמיד עיני יי אלהיך בה מראשית השנה כן אקללם בראשית בשביל כך ושלמתי ראשונה משנה עונם ראשונה של ברכה וראשונה של קללה:
כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה (עזרא ט ב) מלא שאם לא יחטאו וימעלו השרים אין הקטנים עושים ולפי שמעלו ראשונה השרים והגדולים לפיכך הוא מלא: