מדרש זוטא שיר השירים פרשה ח
[א] מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי. זה רוח הקודש של משה:
[ב] אנהגך אביאך אל בית אמי. אלו שבעה דברים שהמשיח עומד ומראה לישראל. בראשון מראה להם גן עדן. בשני מראה להם כסא הכבוד. בשלישי מראה להם קרח וכל עדתו. ברביעי מראה להם גיהנם. בחמישי מראה להם רשעים. בששי מראה להם צדיקים. בשביעי מראה להם צדיק עתיד לחיות:
[ה] מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה. משל למה הדבר דומה. למי שנשא אשה ואמר לה צאי והתקדשי לי במדבר. כיון שיצאה למדבר אמרה לו שאני על גבך. מי האשה הזאת זו כנסת ישראל. ומי הוא המלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה. כיון שיצאה למדבר. אמרה לו ישאהו על אברתו (דברים ל"ב י"א):
תחת התפוח עוררתיך. רבי חנינא היה אומר צוה לנו משה לטעון לסוכות והיה הענן מתקרב אצל ישראל והם טוענים עליו נשיהם ובניהם עבדיהם ואמהותיהם וכלותיהם. אף סוסים פרשים ופרדים. והיה הענן מקיף את ארץ מצרים שהוא מהלך ארבעים יום כהרף עין. לכך נאמר שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך. שהיתה הארץ מתחבלת כחבלי יולדה:
[ו] שימני כחותם על לבך. בשעה שנאמר ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם (בראשית כ"ב י"א):
כחותם על זרועך. כדרך התפלין הללו שנותנים על זרועותיהם של בני אדם ואין בהם מום. כך אין ביצחק מום. כי עזה כמות אהבה. עזה היתה האהבה שהקדוש ברוך הוא אהב את ישראל בימי סנחריב. שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים וגו' (ישעיה ל"א י"א). (אלו) [אמרו] עשר מכות הביא הקב"ה עליהם כדרך שהביא על פרעה ועל מצרים. שנאמר ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים (ישעיה י' כ"ו). רבי נתן אומר הרים במטה יד על (השירים) [אשורים]. שנאמר הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (שם שם ה'):
קשה כשאול קנאה. קשה היתה הקנאה שהכניס אליהו כנגד ישראל. שנאמר קנא קנאתי לה' אלקי צבאות כי עזבו בריתך וגו' (מ"א י"ט י'). היה לו לאליהו לילך למקום שעמדו אבותיו ויבקש רחמים על ישראל ולא עשה כן. אמר לו הקדוש ברוך הוא צרכך בקשת לך שוב לדמשק. וכן הוא אומר בחזקיהו כי יהיה שלום ואמת בימי (ישעיה ל"ט ח'). א"ל הקב"ה צרכך בקשת. נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם (שם מ' א') ואין אתם צריכים לתפלתו של אליהו:
רשפיה רשפי אש שלהבתיה. עתיד (זמן) [זיון] של ישראל להיות יוצא כאש מתחת כסא הכבוד. שנאמר והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה וגו' (ישעיה י' י"ז). א"ר חנינא בן אחיו של רבי יהושע יש נהרות של אש שהם עוברים לפני השכינה כנהרות של מים מעורבים באש וכשנתנה רשות לגבריאל לשרוף את כל חיל סנחריב. נתנה רשות ללויתן לחבל את כל הנהרות. לכך נאמר רשפיה רשפי אש שלהבת יה:
[ז] מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. עבירה מכבה את המצוה ואין העבירה מכבה את התורה. ד"א מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. איזו היא אהבה. זו האש שהיא מגדלת על גבי האשים. שנאמר ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט' כ"ד). ד"א מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אלו בני אדם הבוטחים בעשרם ובממונם. שנאמר בוטח בעשרו הוא יפול (משלי י"א כ"ח):
אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה. שאהבתי אתכם אי אפשר את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. שנאמר בית אל מים והעי מקדם (בראשית י"ב ח'). שעתידים כהנים מבני בניו של אברהם להיות עומדים ונושאים כפיהם על הקהל ומברכים אותם בשם המפורש:
[ח] אחות לנו קטנה. זו סדום ובנותיה שהיו לה שדים ואינה נותנת צדקה לעניים ואינה מפרנסת את האביונים:
מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. לפורענות. ואלו הן חמשה כרכים. ויהי גבול הכנעני מצידון וגו' (בראשית י' ט'):
ד"א אחות לנו קטנה וגו'. זה דורו של חזקיהו שהיו דומים לאשה נאה שאין לה שדים. שהיו נאים ולא היו מעשיהם טובים:
מה נעשה לאחותינו ביום שידבר בה. לפורענות. זה דורי של [גדליהו בן] אחיקם:
[ט] אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף וגו'. משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לחברו על מה ימחול לך המקום. על ע"ז שבידך או על גלוי עריות. אבא אלעזר בן גיני איש ברק אומר למה הדבר דומה לאחד שהיו אומרים עליו איש פלוני חכם ואין ענוה בידו. איש פלוני עניו ואין חכמה בידו. א"ל הכתוב הרני נותן חכמה וענוה:
[י] אני חומה ושדי כמגדלות. אמרה כנסת ישראל אני איני כדורות הראשונים. לא כדור המבול ולא כדור הפלגה ולא כאנשי סדום. כי חכמים יש בי. צדיקים יש בי. מכלכלים ומפרנסים יש בי. שנאמר אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום:
[יא] כרם היה לשלמה בבעל המון. אלו עשרת השבטים שבאו עליהם גוים המונים. שנאמר הוי המון עמים רבים וגו' (ישעיה י"ז י"ב). נתן את הכרם לנוטרים. זה נבוכדנצר שעמד והחריב את ירושלים ושרף את בית המקדש באש והגלה את ישראל לבבל שנקראו כרם. שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל וגו' (שם ה' ו'):
איש יביא בפריו אלף כסף. [זה ירבעם בן נבט שאמרו לו ישראל מלוך עלינו. אמר להם עני אנכי. אמרו לו הרי כסף וזהב. שנאמר ברעתם ישמח מלך (הושע ז' ג')]:
[יג] היושבת בגנים. זו כנסת ישראל שהיא דומה לגנה בין גנות אחרות. לפיכך אין הקדוש ברוך הוא מוסר את גנתו ביד אחרים:
חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. אלו חכמים ותלמידיהם שהם מפרישים מקרא בפני עצמו ומשנה בפני עצמה והלכות בפני עצמן ואגדות בפני עצמן. אמר להם הקב"ה חברים מקשיבים לקולך השמיעיני:
[יד] ברח דודי. [ברח] כבוד מישראל. רבי חנניה היה אומר ברח דודי. ברח כבוד מישראל אימתי. יום ששכר בלק את בלעם וילך לקלל את ישראל. שנאמר ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה (ישעיה ט' י"א). [ארם מקדם זה בלעם. ופלשתים מאחור] זה עמלק. ויאכלו את ישראל בכל פה. אלו החמסנים והגזלנים. (א"ר) [אמר רבינו] הגדול באותה שעה שלח עמלק ולקח את כל אלופי אדום ונתן להם אלף אלפים דינרים לכל אחד ואחד מאותם החילים שהיו מאלופי עשו. לפיכך היה יושב ודורש את כל התיבה למפרע:
ד"א האלף לך שלמה. למלך מלכי המלכים שהשלום שלו. ומאתים לנוטרים את פריו. אימתי יום שעמדו עליו עמון ומואב נתן להם מאתים דינרין. ואמר להם שמרו לי שלא למרוד עלי. לפיכך נהגו המלוכה שכיון שהרג אחד מהם את חברו ובא וישב על כסאו היה בוחן (דינסטם) [דינסטים]:
ד"א ברח דודי. ברח כבוד מישראל. אימתי. ביום שאמר בלעם לבלק בנה לי בזה שבעה מזבחות וגו' (במדבר כ"ג א') כשם שבנה שלמה בטהרה והעלה בטהרה. כדי שתהא תפלתו נשמעת:
ד"א ברח דודי. אימתי. יום שכריתי ברית עם ארחומו והעלו שני טלאים. אחד לצפון המזבח לשם ארחומו ואחד לדרום המזבח לשם ירושלים:
ד"א ברח דודי. אימתי. בימי אחז בן יותם שלא קיים את התורה וגזר על ישראל שלא יעסקו בתורה. שנאמר צור תעודה חתום תורה בלמודי (ישעיה ח' ט"ז). ד"א ברח דודי. אימתי. בימי מנחם והלל שנפלה מחלוקת ביניהם ויצא מנחם הוא ושמונה מאות תלמידים מלובשים סריקונין של זהב. ובא חנן בן מטרון ובעינן בן יהודה אחיו של מנחם והרגו. ועלה אלעזר והתלמידים עמו וחתכו מנויות מנויות. באותה שעה שלחו אנשי אורחמו והושיבו קסטרא על ירושלים והיו מטמאים כל הנשים שהיו בתוכה. ועלה אלעזר והתלמידים עמו והכו כל אנשי קסטרא. באותה שעה נפלה מחלוקת בירושלים. על אותה שעה אמרו ברח דודי ודמה לך לצבי או לעפר האילים:
סליק מדרש שיר השירים
סוף הספר