אור ברסלב
מדרש זוטא מדרש זוטא שיר השירים פרשה ו

מדרש זוטא

מדרש זוטא שיר השירים פרשה ו

מדרש זוטא שיר השירים פרשה ה

[א] אנה הלך דודך. ביום שנאמר ויבן מזבח תחת ההר (שמות כ"ד ד'). שהיו ישראל סבורים [שהר] סיני קדושת עולם ולא היה אלא קדושת שעה:

[ב] דודי ירד לגנו. ביום שירדה האש לקרבנו של הבל ולקרבנו של נח. וכן בנדב ואביהוא. וכן בקרבן מנוח ושלמה ואליהו. לכך נאמר דודי ירד לגנו. עוד אחת הוא עתיד לירד. כמה שנאמר כן ירד ה' צבאות לצבא על הר ציון ועל גבעתה (ישעיה ל"א ד'). מכאן הם אומרים בעליה שברא הקדוש ברוך הוא כשברא את העולם. כן ירד על הר סיני. וכן הוא לעתיד לבא. לקיים מה שנאמר כן ירד ה' צבאות לצבא על הר ציון:

[ג] אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים. כביכול אין הקב"ה מקרבן באהבה. אמר אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים. כבני אדם שלא טעמו טעם עבירה מימיהם:

[ד] יפה את רעיתי כתרצה. כשאדם משבח את אשתו אומר לה נאה קומתך כתרצה:

[ה] שערך כעדר העזים. כבר אמרנו:

[ו] שניך כעדר הרחלים. מה הרחל הזו שכלה קדושה כך ישראל כלם קדושים. עדר הרחלים לאהל מועד. הצמר לפעמונים. הקרנים לשופרות. והרשעים נמשלו לכלבים שאין הנאה מהם. שנאמר כלם כלבים אלמים (ישעיה נ"ו י'). מה הכלב הזה שהוא [נושך] את האדם. בקש ממנו אדם נדמה להיטיב אינו יכול. לכך נמשלו לכלבים שאין בידם לא מעשה טוב [ולא מצוה]:

[ה] ששים המה מלכות. זה אברהם ויוצאי ירכו:

ושמונים פילגשים. אלו יוצאי התיבה. ועלמות אין מספר. אלו המשפחות שאין להם מספר:

[ט] אחת היא יונתי תמתי וגו'. אימתי כששלח משה מרגלים. מה ראו בשעה שהגיעו לחמת. אמר משה אל תכנסו כגנבים. אלא והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ (במדבר י"ג כ'). התחילו האמורים אומרים (אין כאן) לא באו אלו אלא לקצץ את האילנות ולשרוף את הערים. יצאו השליחים אחריהם ונכנסו האמוריים אליהם. היו אחימן ששי ותלמי רודפים אחריהם עד שהגיעו למישור של חמת שביהודה וכלב נפל לו אחורי הגדר. כיון שמצאן שהגיען בישראל עמד וצוח צוחה אחת ונפלו כלם לפניו וטפח לפניהם. אמר להם מפני מה באתם בשביל חמשה רמונים ואשכול אחת. אמרו לו לא באנו אלא מפני שאמרתם הערים אנו שורפין. כשבאו לפני משה הוציאו דבת הארץ רעה. אמרו ושם ראינו את הנפילים בני ענק (שם שם ל"ג). אמר להם כלב כנסת ישראל שנים עשר. לכך נאמר ראוה בנות [ויאשרוה מלכות ופילגשים] ויהללוה:

[י] מי זאת הנשקפה כמו שחר. זו גאולת משיח. כדרך שהשחר יוצא ואפלה בורחת מפניו כך האפלה בורחת על המלכיות כשיבא משיח. ד"א מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה. מה גלגל חמה והלבנה שהם באים בפרהסיא. כך כשתגלה מלכות המשיח תגלה בפרהסיא לעולם:

ד"א מי זאת הנשקפה כמו שחר. כשהקדוש ברוך הוא מביא טובה לעולם בהשקפה הוא מביאה. שנאמר וישקף ה' אל מחנה מצרים (שמות י"ד כ"ד):

ד"א מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה. מה השחר הלבנה והחמה לא מאורו של זה דומה לזה. ולא הליכתו של זה כהליכתו של זה. כך אין הצדיקים שוים לעתיד לבא. אלא אדם מקבל לפי מעשיו. מה החמה והלבנה שהן מבררין את הפירות כך המקום מברר את הצדיקים:

[יא] אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל. זה אברהם:

לראות הפרחה הגפן. זה יצחק. הנצו הרמונים. זה יעקב ושבטיו. שנכרתה ברית לאבות. כמה שנאמר שבועות מטות אומר סלה (חבקוק ג' ט'):

ד"א אל גנת אגוז ירדתי. אלה ישראל שנתקדשו לפני הר סיני שנמשלו לאגוז. מה האגוז הזה אם הקשתו כלו מפעפע כך ישראל נוחים כאגוז. א"ר יוסי ב"ר יהודה מי שלא ראה אגוז ואינו יודע מהו סבור שמא (כלין) [כלו] הוא עצים. פעפע הרי [הוא מוצא] אותו אגודות של אוכלין. כך ישראל האומות שאין מכירין אותן אומרים בעונותיהם הם לוקים. בדקו אותם והם מוצאים אותם אגודות אגודות של מצות:

[יב] לא ידעתי נפשי שמתני. יעקב שהלך לחרן. שנאמר וישא יעקב רגליו (בראשית כ"ט א'). א"ר יהודה בן בבא מנין אתה אומר שהראה לו הקב"ה מלכיות שהן עתידות לשעבד את בניו. שנאמר וירא והנה באר בשדה (שם שם ב'). זו כנסת ישראל. והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה (שם). זו מלכות בבל מדי ויון. ונאספו שמה כל העדרים (שם שם ג'). זו מלכות הרשעה שהיתה מכתבת טרוניא בכל לשון:

ד"א לא ידעתי נפשי שמתני. אלו ישראל שהיו במצרים שהיו מצפים לגאולה. וכשגאלם המקום הושיבם בענני הכבוד. אמרו ישראל הרי אנו יושבים עם המלך ברכב שלו. לכך נאמר מרכבות עמי נדיב:

ד"א לא ידעתי נפשי שמתני. אלו ישראל בימי ברק ודבורה שבאה גאולה על ידיהן:

ד"א עמי נדיב. זה היום שהתנדבו ישראל למשכן ואף לעתיד לבא אוהבם נדבה:

תוכן העניינים

מדרש זוטא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה