מדרש זוטא שיר השירים פרשה א
[א] שיר השירים. רבי נתן אומר מלאכי השרת אמרו אותה שנאמר שיר השירים המשוררים לפני הקב"ה מלך מלכי המלכים ואומרים קדוש קדוש קדוש. רבן גמליאל אומר הקדוש ברוך הוא אמרה שנאמר שיר השירים השיר הנבחר מכל השירים ואמרוה האבות והצדיקים והנביאים ומלאכי השרת מי אמרה מי שהשלום שלו (בנוהג) [ונוהג] שלום (על) [עם] כל בריות החמה זורחת על הצדיקים ועל הרשעים ועושה שלום בין מלאכיו שכן הוא אומר עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה ג') הברקים שטחין מתוך המים והמים אינם מכבין אישן של ברקים והברקים אין שורפים את המים הרקיע של מים החמה והלבנה והכוכבים והמזלות של אש רצים ומהלכים ואינם מזיקים זה את זה ואתה מוצא (במרכבות) [במכותיו של] פרעה [ברד] ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט' כ"ד) שהיו מעורבים שניהם כאחד ולא היו מזיקים זה לזה וכן בהר סיני ברד וגחלי אש (תהלים י"ח י"ג). בארץ אי אפשר לשור לראות את הארי שהרי שונא לשור אבל במרום השור והארי שניהם במרכבה ושלום ביניהם ואוהבים זה לזה שנאמר ופניהם איש אל אחיו (שמות כ"ה כ') שהיו נוהגים אהבה ורעות שנאמר עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה ג'). רבי אומר מי שהשלים לבנים מה שקיים לאבות שאומר כי גר יהיה זרעך וגו' [וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי] (בראשית ט"ז י"ג י"ד) בשתי אותיות קיים לו שהוא גואלם ובשבעים [אותיות] גאלם שנאמר במסות באותות ובמפותים ובמלחמה וגו' (דברים ד' ל"ד) כנגד שבעים שירדו עם יעקב למצרים ובשבעים שנתנו לו כנגד שבעים לשונות שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (שם ל"ב ח') כנגדן נקראו לישראל שבעים שמות ולירושלים שבעים ולתורה שבעים כנגד שבעים שמות שנקראו להקב"ה:
ד"א שיר השירים אשר לשלמה. ללמדך שחכמתו של שלמה היא שקולה כנגד התורה רבי עקיבא אומר אלו לא נתנה שיר השירים בתורה כדאי היתה לנהוג את העולם. ומניין שחכמה שקולה כתורה שנאמר חכמה ומוסר אוילים בזו (משלי א' ז') ומוסר זו תורה שנאמר שמע בני מוסר אביך (שם שם ח') ולא עוד אלא שהקדים חכמה לתורה שנאמר ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קי"א י'). ר' אלעזר בן עזריה אומר אם אין חכמה אין תורה אם אין בידך יראת חטא אין בידך תורה לפי שקדמה חכמתו של שלמה שאמר עליו הכתוב ויאהב שלמה את ה' (מ"א ג' ג') שהיתה החכמה מתנה לשלמה. אחד משלשה שאמר להם הקדוש ברוך הוא שאלו אברהם משיח שלמה אע"פ שכתיב שאמר המקום לאברהם אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית ט"ו א') אמר אברהם כל בקשותי נתת חוץ מאחד הן לי לא נתת זרע (שם שם ג') א"ל הקב"ה הבט נא השמימה וגו' (שם שם ה') למה אמר לו הקדוש ברוך הוא כה יהיה זרעך (שם שם) אלא שהראה לו מזלו של יצחק מן הכוכבים ששמו מזל כה שנאמר שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה (שם כ"ב ב') והלא אני רואה מזלו של יצחק בין הכוכבים שהיה אברהם אסטרולוגים במזלות ולמה אמר להם ונשתחוה ונשובה אליכם (שם שם) אלא שנתנבא אברהם שהם חוזרים הוא ויצחק בשלום מן המזבח. ד"א למה אמר נלכה עד כה אלא שנתנבא אברהם על אותו מקום שעקד עליו יצחק בנו שעתידים הכהנים לברך ולעמוד ופורשים את כפיהם לברך את ישראל בכה שנאמר כה תברכו את בני ישראל (במדבר ו' כ"ג):
ד"א למה אמר להם שבו לכם פה עם החמור שנתנבא על אותו מקום בית הבחירה שנאמר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב וגו' (תהלים קל"ב י"ד). משיח שהוא בא לגאולת ישראל מהרה א"ל הקב"ה שאל שנאמר ה' אמר אלי בני אתה וגו' שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וגו' (תהלים ב' ז' ח') אמר משיח מה הנאה לי במלכות הואיל ומשוח מלחמה הכני שכן נתנבא עליו זכריהו ויספדו עליו כמספד על היחיד (זכריה י"ב י') מה הנאה יש לי במלכות ובעשר אם עתיד שישלטו בי איני שואל אלא שתתן לי חיים אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר נתון לך מה ששאלת עד שלא עמדת נתנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתת לו וגו' (תהלים כ"א ה') ולא חיים בלבד אלא גם עשר ונכסים וכבוד. כשיבא המשיח אז המלכיות פוסקות מן העולם וטועמין את המות שנאמר והיה יום אחד [הוא יודע] לה' לא יום ולא לילה (זכריה י"ד ז') יום שהוא מפסיק בין שני עולמות. אמר לשלמה שאל אמר שלמה ונתת לעבדך לב (יודע) [שומע לשפוט את עמך] להבין בין טוב לרע וגו' (מ"א ג' ט') להודיע מתנותיו של שלמה כמה הן גדולות נאמר בשלמה וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף (שם ה' י"ב) ושיר השירים משובחת מכלם. ר' נחמיה אומר אין דבר שלא אמר עליו שלמה שיר שנאמר שיר השירים הרי שלשה שירים האיך היא שלשה שירים שלשה שירים לשבעים (דבר) [שמות] שבתורה (שלשה) ושבעים לישראל ושבעים לירושלם ושבעים להקב"ה שלשה שירים אמר כנגד שלשה ימים שנשתמש העולם לאור הטוב עד שלא נבראה החמה וכנגד שלשה דברים שהיו קודם בראשית המים הרוח והחשך שלשה ספרים כתב שיר השירים ומשלי וקהלת שיר השירים כתב בקטנותו משלי בילדותו וקהלת משהזקין שלשה שירים אמר כנגד שלש מעלות שעלה בראשונה כתיב ויתן (שלמה) [המלך] את הכסף בירושלים כאבנים (מ"א י' כ"ו) וכתיב אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה (שם שם כ"א דה"י ב' ט' כ') המעלה השנית ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מ"א ה' י') וה' נתן חכמה לשלמה (שם שם כ"ו) המעלה השלישית כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה (שם שם ד') והלא תפסח ועזה נתונות זו בצד זו אלא כמה שיצא מתפסח וילך ויקיף את כל העולם כולו עד שיבא לעזה כך היה שלמה שולט בכל העולם כלו וישב שלמה על כסא ה' למלך (דה"א כ"ט כ"ג) וכי אפשר לישב על כסא ה' אלא כמו שהקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו כך היה שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו. ד"א שלשה שירים אמר כנגד שלש ירידות שירד ראשונה שהיה מלך מסוף העולם ועד סופו ונתמעטה מלכותו וחזר להיות מלך על ישראל בלבד שכן הוא אומר משלי שלמה בן דוד מלך ישראל (משלי א' א') ירידה שניה שחזר להיות מלך בירושלם בלבד שכן הוא אומר דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם (קהלת א' א') הירידה השלישית שמרדו בו בני ישראל ולא היה מלך אלא על מטתו בלבד ולא היה יכול אותו המלך הגדול שהיה אדם מזכיר שמו על הרוחות שהן זועות ומרתיחות מפניו חזר להיות מתירא מהן וגבורי ישראל עומדים עליו ושומרים את מטתו מן הרוחות:
[ד"א] שלשה שירים אמר כנגד שלשה עולמות השיר הראשון על שירו של העולם הזה שהוא על שבע מינים שנאמר שבע ביום הללתיך (תהלים קי"ט קס"ד) שני על שירו של משיח שהוא על שמונה מינים שנאמר למנצח על השמינית (תהלים י"ב א') השלישי על שירו של העולם הבא שהוא על עשר מינים שנאמר בנבל עשור זמרו לו (שם ל"ג ב'):
שיר השירים שהוא שבח על כל השירים:
שבעים שמות קרא לישראל ואלו הן:
[ישראל] ישרון בכור נער רך יחיד [ילד אח רע אהוב בן עבד עם גוי לאם בת רעיה] כלה אשת נעורים יהודים עברים אריה אפרתים נחש אליה זאב שור ראם כרם נטע שעשועים גן נעול פרדס מעין חתום ידיד גאולים קדושים ממלכת כהנים צבאות משרתים [אלקים] אדונים עליונים אגודה אישים עדה קהל אילי הצדק תמר [אגוז] ענבים תאנה רמון נחלה סגולה (קנה) [יונה] צבור בני אל חי אישון עגלה פרה תולעת אם חכמים גבורים צדיקים חסידים ישרים קרובים ענוים תמימים. הרי שבעים שמות ונתפשרו שמות ישראל על שם היסורין ישרון על שם שאמרו שירה על הים. נקרא בכור שנאמר בני בכורי ישראל (שמות די כ"ב). נקרא נער שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו (הושע י"א א'). נקרא רך שכן הוא אומר כי בן הייתי לאבי רך ויחיד [לפני אמי] (משלי ד' ג'). נקרא יחיד שהם יחידים בעולם. נקרא ילד שנאמר ילד שעשועים (ירמיה ל"א כ'). נקרא אח ורע שנאמר למען אחי ורעי (תהלים קכ"ב ח'). נקרא אהוב שנאמר אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א' ב'). נקרא בן שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם (דברים י"ד א'). נקרא עבד שנאמר כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כ"ה נ"ה). נקרא עם שנאמר עם ה' (אלקי) [אל ישראל] (מ"ב ט' ו'). נקרא גוי שנאמר כי מי גוי גדול (דברים ד' ז'). נקרא לאם שנאמר ולאמי אלי האזינו (ישעיה נ"א ד'). נקרא בת שנאמר הבת השובבה (ירמיה ל"א כ"ב). נקרא רעיה שנאמר אחותי רעיתי (שה"ש ה' ב'). נקרא כלה שנאמר לבבתיני אחותי כלה (שם ד' ט'). נקרא יהודים על שהם מודים להקב"ה. נקרא עברים (שעשו) [שקבלו] את התורה שנכתבה בעבר הירדן נקרא אריה שנאמר הן עם כלביא וגו' (במדבר כ"ג כ"ד). נקרא נחש שנאמר יהי דן נחש (בראשית מ"ט י"ז). נקרא אילה שנאמר נפתלי אילה שלוחה (שם שם כ"א). נקרא זאב שנאמר בנימין זאב יטרף (שם שם כ"ז). נקרא שור שנאמר בכור שורו (דברים ל"ג י"ז). נקרא ראם שנאמר וקרני ראם קרניו (שם). נקרא כרם שנאמר כי כרם ה' [צבאות בית] ישראל (ישעיה ה' ז'). נקרא פרדס שנאמר שלחיך פרדס (שה"ש ד' י"ג). נקרא מעין שנאמר גן נעול מעין חתום (שם שם י"ב). נקרא ידידים שנאמר מה לידידי בביתי (ירמיה י"א ט"ו). נקרא קדושים שנאמר קדושים תהיו (ויקרא י"ט ב'). נקרא ממלכת כהנים שנא' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות י"ט ו'). נקרא משרתים שנאמר (משרתי עליון) [משרתי אלקינו (ישעיה ס"א ו')]. נקרא צבאות שנאמר יצאו כל צבאות ה' (שמות י"ב מ"א). נקרא אלקים שנאמר אמרתי אלקים אתם (תהלים פ"ב ו'). נקרא עליונים (ואדונים) שנאמר ולקדושי עליונים (דניאל ז' כ"ה). נקרא אגודה שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט' ו'). נקרא אישים שנאמר אליכם אישים אקרא (משלי ח' ד'). נקרא עדה שנאמר ויאמרו כל העדה (במדבר י"ד י'). נקרא אילי הצדק שנאמר וקרא להם אילי הצדק (ישעיה ס"א ג'). נקרא תמר שנאמר צדיק כתמר יפרח (תהלים צ"ב י"ג). נקרא אגוז שנאמר אל גנת אגוז ירדתי (שה"ש ו' י"א). נקראו ענבים שנאמר כענבים במדבר (הושע ט' י'). נקרא תאנה שנאמר כתאנה בראשיתה (שם). נקרא רמון שנאמר כפלח הרמון רקתך (שה"ש ד' ג') נקרא נחלה שנאמר ונחלתי ישראל (ישעיה י"ט ה"ה). נקרא סגולה שנאמר והייתם לי סגולה (שמות י"ט ה'). נקרא יונה שנאמר יונתי בחגוי הסלע (שה"ש ב' י"ד). נקראו בני אל חי שנאמר יאמר להם בני אל חי (הושע ב' א'). נקרא אישון שנאמר יצרנהו כאישון (דברים ל"ב י'). נקרא פרה שנאמר כי כפרה סוררה [סרר ישראל] (הושע ד' ט"ז). נקרא תולעת שנאמר אל תיראי תולעת יעקב (ישעיה מ"א י"ד). נקרא עגלה שנאמר אפרים עגלה (משולשת) [מלמדה] (ישעיה י' י"א). נקרא אם שנאמר בעטרה שעטרה לו אמו (שה"ש ג' י"א). נקרא חכם שנאמר רק עם חכם (דברים ד' ו'). נקראו גבורים שנאמר גבורי כח עושה דברו (תהלים ק"ג כ'). נקראו צדיקים על שם הצדקה שהם עושים. נקראו ישרים שהולכים בישרת לבם בדרכי המקום. נקראו קרובים שנאמר לבני ישראל עם קרובו (תהלים קמ"ח י"ד). נקראו ענוים שנאמר וענוים ירשו ארץ (שם ל"ז י"א). נקראו תמימים שכן הוא אומר ותמימים יותרו בה (משלי ב' כ"א):
כז שבעים שמות קרא לירושלים. ירושלים שלום יראה יבוס גלעד לבנון ציון (מרומים) [מרום ים] כסא ה' עיר (ישראל) [דוד] יפה נוף [הר ציון] ירכתי צפון [קרית מלך רב] משוש כל הארץ בעולה חפצי בה אבן מעמסה אפרתה שדה יער מנוחה אריאל הר מועד יפה (על) בתולה כלה אשת נעורים רבתי עם רבתי בגוים שרתי במדינות עיר שחברה לה בית תפלה מגדל עדר מצודה ידידות (ירושה) [דרושה] עיר לא נעזבה גילה (גן עדן ה') [עדן גן ה'] הר מרום ה' קדושים עקרה מוריה הר גבוה עיר היונה קריה נאמנה עיר הצדק גיא חזיון דלתות העמים במות נחלה הר הקדש הר חמד גבעת הלבונה עיר דוד עיר הנגב הר מרום ישראל שם חדש אשר פי ה' יקבנו (עיר דוד הנגב הר מרום ישראל). נקראה שלם שנאמר ומלכי צדק מלך שלם (בראשית י"ד י"ח). נקראה יראה שנאמר ה' יראה (שם כ"ד י"ד) שמתוכה הוא רואה (עם) [עניי עמי] ומרחם עליהם [ומתוכה] ברא את העולם. [נקראה] לבנון שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג' כ"ה). נקראה מרום שנאמר נשגב ה' כי שוכן מרום (ישעיה ל"ג ה'). נקראה כסא שכן הוא אומר בעת ההיא יקראו לירושלם [כסא] ה' (ירמיה ג' י"ז) שמתוכה יקשב על כסא [דין] ומחייב אויבי עמו. [נקראה ים] שנאמר ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' לירושלם (שם) [ונאמר] יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד (בראשית א' ט') וכמו שקבל ים כל מי בראשית כך היא עתידה לקבל את כל בניה. נקראה עיר דוד שנאמר וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד (ש"ב ה' ז') ומפני מה נקראת על שם בשר ודם אלא שהיה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שבשר ודם בונה אותה ובשר ודם מחריבה אבל (לעולם הבא) [לעתיד לבא] היא נקראת על שמו של הקב"ה שנאמר עיר [ה'] ציון קדוש ישראל (ישעיה ס' י"ד). נקראה יפה נוף שנאמר יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מ"ח ג'). נקראה הר ציון כשם שמעמידין ציון לקברות להודיע בין טמא לטהור כך הודעתי לכל באי עולם שהיא ואני זווגם. נקראה ירכתי צפון שעתידין כל נכסי צפון להכנס לתוכה. נקראה קרית מלך רב שהיא עירו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. נקראה כלילת יופי שנאמר כלילת יופי משוש לכל הארץ (איכה ב' ט"ו). נקראה בעולה שהיא בעולה שאין לה פרנס אלא הקב"ה. נקראה חפצי בה שנאמר כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה (ישעיה ס"ב ד') (שכן [הוא] אומר ציון דורש אין לה (ירמיה ל ז')). [ד"א] חפצי בה שאני רוצה בה מכל המדינות שנאמר אוהב ה' את שערי ציון (תהלים פ"ז ב'). נקראה עיר לא נעזבה [שנאמר ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה (ישעיה ס"ב י"ב)] העיר שאינה נעזבת מפני לעולם [שנאמר לא יאמר לך עוד עזובה וגו' (שם שם ד')]. נקראה גילה שנאמר הנני (בונה) [בורא את] ירושלים גילה ועמה משוש (שם ס"ה י"ח). נקראה בשן שנאמר הר גבנונים הר בשן (תהלים ס"ה ט"ז) נקראה חדרך שנאמר בארץ חדרך (זכריה ט' א') שהיא מחרדת למלך שבמרום. נקראה רמה שנאמר קול ברמה נשמע (ירמיה ל"א ט"ו). נקראה עדן שבניה עתידים להכנס ולהתעדן בתוכה:
שבעים שמות קרא שלמה לתורה. ראשית קנין חכמה מוסר בינה צדק משפט מישרים ערמה דעת מזמה לקח ירושה תחבלות משל מליצה חידה תורה יראה ספר הברית מלחמות תמימה טהורה נאמנה מחכימה משיבת נפש מאירת עינים עדות נוצר משמחי לב עומדת לעד חמודה זהב כסף גזית כלי פז טובה פנינים לוית חן ענקים אשורית דבש נפת צופים שמן תורק מגדים שעשועים מועצות אמרי אמת נעימים נחלה מתוקה עמוקה רחבה עטרת אשת נעורים אילת אהבים יעלת חן דודים חכמים חלב עץ חיים יקרה חרוץ תבואה:
ובשבעים שמות נקרא הקדוש ברוך הוא. עליון רם נשא [נשגב] נפלא גדול גבור עזוז הוד הדר נורא ישר אדיר צור תמים נאמן טוב חסיד צדיק קדוש טהור קנא נוקם נוטר בעל חימה גאה צח אדום [אח] רחוק קרוב איש שומר ראשון אחרון אריה נשר רועה תפוח מור אשכול הכופר (יער) [עיר] מגדל שופט מלך מסתתר יוצר בורא גומל בונה קורא רוגע ה' אלקים אהיה אשר אהיה צבי עופר האילים חנון רחום. נקרא עליון עליון במרומים. אלקים שבדין ברא את העולם ה' מרי ארעא ומרי שמיא. אדון שהוא אדון כל הארץ. אלוה שהוא אלוה כל בריותיו. שהוא תקיף על כל. אהיה אשר אהיה שהוא יחידי ואין חוץ ממנו. שדי שאין העולם כדאי שברא אותו. רם ונשא [שכן הוא אומר] כה אמר רם ונשא (ישעיה נ"ז ט"ו). [נשגב] נשגב ה' כי שוכן מרום (שם ל"ג ה'). נפלא לעושה נפלאות גדולות לבדו (תהלים קל"ו ד'). גדול גדול אדונינו ורב כח (שם קמ"ז ה'). עזוז וגבור ה' עזוז וגבור (שם כ"ד ח'). הוד והדר הוד והדר לפניו (שם צ"ו ו'). נורא נורא אלקים ממקדשיך (שם ס"ח ל"ו). אדיר אדיר במרום ה' (שם צ"ג ד'). צור ה' צורי ולא עולתה בו (שם צ"ב ט"ז). נאמן האל הנאמן (דברים ז' ט'). טוב טוב ה' לכל (תהלים קמ"ה ט'). חסיד כי חסיד אני נאם ה' (ירמיה ג' י"ב). טהור טהור עינים מראות רע (חבקוק א' י"ג). אש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא (דברים ד' כ"ד). קנא כי אל קנא (הוא) [ה' אלקים] (שם ו' ט"ו). נוקם ה' ובעל חמה (נחום א' ב'). גאה כי גאה גאה (שמות ט"ו א'). אח מי יתנך כאח לי (שה"ש ח' א'). רחוק רחוק ה' מרשעים (משלי ט"ו כ"ד). קרוב קרוב ה' לכל קוראיו (תהלים קמ"ה ח'). איש והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי (לי) אישי (הושע ב' י"ח). שומר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכ"א ד'). ראשון ואחרון אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מ"א ד'). אב הלא אב אחד לכלנו (מלאכי ב' י'). אריה אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג' ח'). נשר כנשר יעיר קנו (דברים ל"ב י"א) תפוח כתפוח בעצי היער (שה"ש ב' ג'). מור צרור המור דודי לי (שם א' י"ג). אשכול אשכול הכפר (שם שם י"ד). עיר עיר וקדיש (דניאל ד' י'). מגדל מגדל עז שם ה' (משלי י"ח י'). שופט (כי) אלקים שופט צדיק (תהלים ז' י"ב). מלך כה אמר [ה'] מלך ישראל (ישעיה מ"ד ו'). מסתתר אכן אתה אל מסתתר (ישעיה מ"ה ט"ו). יוצר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח (עמוס ד' י"ג). מושיע אלקי ישראל מושיע (ישעיה מ"ה ט"ו). גואל גואלם חזק (ירמיה ג' ל"ד). ישר ישר יחזו פנימו (תהלים י"א ז'). חנון ורחום חנון ורחום ה' (תהלים קי"א ד'). צח ואדום דודי צח ואדום (שה"ש ה' י') נקרא הקב"ה (שבעה) [בשבעים] שמות ובחר בישראל שנקראו בשבעים שמות ונתן להם את התורה שנקראת שבעים שמות והוא עתיד לנחם בירושלים שנקראת שבעים שמות:
דבר אחר שיר השירים אשר לשלמה. עשר שירות הן:
שירת אדם שירת אברהם שירת הים שירת הבאר שירת משה שירת יהושע שירת דבורה שירת דוד שירת שלמה דשיר השירים ושירת לעולם הבא [שנאמר] שירו לה' שיר חדש (ישעיה מ"ב י') ושיר השירים משובחת מכולם שכל השירים יש מהם שתחלתו שבח וסופו גנאי ויש מהם תחלתו גנאי וסופו שבח השיר שאמרו ישראל על הבאר תחלתו שבח וסופו גנאי האזינו השמים (דברים ל"ב א') תחלתו גנאי וסופו שבח [אשירה נא לידידי(ישעיה ה' א') תחלתו שבח וסופו גנאי] שיר השירים שבח שבחים שכל השירים שנאמרו אמרום נביאים בני הדיוטות אבל שיר השירים אמרו מלך [בן מלך] נביא בן נביא נשיא בן נשיא:
וחכמים אומרים מהר סיני נתנה. ד"א שיר השירים אשר לשלמה. אמר רבי אלעזר בן עזריה משל למה הדבר דומה למלך שנתן לנחתום כור חטים ואמר לו הוצא לי משם עשר סאין סולת חזר ואמר לו [הוציא לי] מתוך עשר שש מתוך שש ארבע כך הקדוש ברוך הוא סולת את הנביאים מתוך התורה ואת הכתובים מתוך הנביאים ושיר השירים נסלתה מכולם:
ד"א שיר השירים אשר לשלמה. כל השירים שנאמרו לשעבר היו אומרים את השירה שעל ידיהן היתה הגאולה לפיכך היו אומרים שירה לפני הקב"ה עומד לעשות נצחון לבניו הוא עתיד לומר שירה לבניו מנין אתה אומר ששתי שירות אמרו מלאכי השרת אחת בעקדת יצחק ואחת על הים. ביצחק היו משוררים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ואומרים ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהלים ח' ב') ולמה הם אומרים מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו' ג') אלא שאמרו מלך מלכי המלכים אם אין לו כבוד בארץ אין שמו בארץ ואין שמו במרום אם אין עמו ממליכין אותו בארץ כביכול אין לו מלכות בשמי המרום הרי ישראל אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו' ד') והם נותנים רשות למלאכי השרת שמקבלים מהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הרי לנו שירה אחת בעקדת יצחק ואחת על הים כמה שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עז (תהלים ח' ג) לכך נאמר שיר השירים מלמד ששתי השירות האלו אמרו מלאכי המרום מפי עוללים ויונקים יסדת עז ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ:
[ב] ישקני מנשיקות פיהו. זו עמידתו לפני הר סיני שאמר להם משה כך אמר המקום ואמרו לו מפיו אנו רוצים לשמוע ואמר לפני המקום מן התשובה אתה למד הנה אנכי בא אליך בעב הענן (שמות י"א ט') רוצים אנו לראותו אמר להם הקב"ה רוצים אתם לראותי ואני מתאוה לראותכם שנאמר הראיני את מראיך (שה"ש ב' י"ד):
ד"א ישקני מנשיקות פיהו. אלו הדברות שקבל משה בראשונה או יכול כל התורה כלה קבל מתחלה חזר הקדוש ברוך הוא ואמר למשה עלה אלי ההרה והיה שם (שמות כ"ד י"ב) מלמד ששתי פעמים קבל את התורה:
ד"א ישקני מנשיקות פיהו. לפי שמצינו מלכי מזרח ומערב נושקים על היד אבל להודיע חבתן של ישראל שאין נשיקותיו אלא על פה:
ד"א ישקני מנשיקות פיהו. באדם שהוא מכובד על המלך והוא מבקש לנשקו על ידו ועל רגלו אבל בצדיקים ישקני מנשיקות פיהו. אבא שמעון אומר העברת ישראל בנחלי ארנון שהשיק ראשי ההרים ורצץ ראש שונאיהם. ד"א עברו ישראל את הירדן:
ד"א ישקני מנשיקות פיהו. שתי נשיקות הן אחת בעולם הזה ואחת בעולם הבא נשיקה בעולם הזה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב' ז') נשיקה לעולם הבא שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחזקאל ל"ז י"ד):
כי טובים דודיך מיין. אלו דברי תורה שנתן לישראל מה היין תנחומין אף דברי תורה תנחומין שנאמר תנחומיך ישעשעו נפשי (תהלים צ"ד י"ט) מה היין כל זמן שמתישן הוא משתבח אף דברי תורה כל זמן שמתישנים בגוף משתבחים הם. ד"א כי טובים דודיך מיין. זה הלומד תורה בילדותו כיון שנגמל מדדי אמו לתוך התורה גמולי מחלב לזה נאה לדברי תורה עתיקי משדים למי שעבדו את העתיקים מדדי אמותן שנאמר ועתיק יומין יתיב (דניאל ז' ט'):
ד"א זה היין אין כונסין אותו אלא בכלי חרס ואין כונסין אותו לא בכלי כסף ולא בכלי זהב למה שאינו מתקיים בהן כך דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שרוחו דכא:
שאל רבי יהושע את רבי ישמעאל האיך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך אמר לו רבי ישמעאל לא קראתי כן אלא לשום לשון זכר כי טובים דודיך. ד"א כי טובים דודיך מיין. אי מה היין כל מה שנתישן הוא חסר יכול כך דברי תורה ת"ל לריח שמניך טובים כשם שאין השמן חסר כך אין דברי תורה חסרים:
[ג] לריח שמניך טובים. מה שמן אפרסמון ריחו יוצא חוץ ממנו כך דברי תורה שמם הולך בכל מקום:
ד"א למה נמשלו דברי תורה לשמן מה שמן רפואה לאדם ומצחין את פניו כך דברי תורה רפואה לאדם שכן הוא אומר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך (משלי ג' ח'):
ד"א למה נמשלו דברי תורה לשמן אם יתן אדם קורטוב של שמן לתוך חבית של מים קורטוב שמן יוצא כנגדו כך מי שהוא מלא חכמה [הכניס] דברי הבטלה דברי חכמה יוצאים מלפניו לפי מה שהוא. ד"א לריח שמניך טובים זה חזקיהו ודורו שנמשלו לשמן שנאמר וחבל עול מפני שמן (ישעיה י' כ"ז) עולו של סנחריב. רבי דוסתאי ב"ר ינאי משום רבי ינאי אומר למה שלח הקב"ה שחין בחזקיה המלך מפני ששלט בזהבו של בית המקדש וקלפו לתת אותו למלך אשור לכך נאמר לריח שמניך טובים:
ד"א לריח שמניך טובים היה רבי חדקא אומר הרי אתה למד שריח הצדיקים יפה ונכר משל רשעים שכן מצינו שהכיר משה את עצמות יוסף. שהיה ריחו הולך ואל תתמה שאף בעוה"ז יש שמבדילים בין עצמות אדם לעצמות בהמה בין עצמות ישראל לעצמות גוים וכן אתה מוצא ביצחק כשנשק ליעקב הוא אומר וירח [את] ריח בגדיו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה (בראשית כ"ז כ"ז) מלמד שהיה ריח יעקב נכר מריחו של עשו:
ד"א לריח שמניך. יש שמן (שאין) [שיש] לו ריח ואין לו מראה יכול כך דברי תורה יש להם טעם ואין להם מראה ת"ל שמן תורק שמך כשמן שמריקים אותו מכלי אל כלי וריחו הולך ומראהו נאה כך דברי תורה. ד"א שמן תורק שמך אם עשית את התורה שנמשלה לשמן הטוב שמך הולך עד סוף העולם האומות אוהבין אותך על כן עלמות אהבוך. ד"א שמן תורק שמך על כל השמנים והברכות שאמרתי לתן לכם לעתיד לבא בשביל (שהוא) שהמלכיות מרחקים אתכם ומבקשים להרוג אתכם ולהחטיאכם לפני ואתם מורדים עליהם ומבקשים תורתי ומקיימים אותה. ומנין שנמשלו המלכיות כשאול וכמות שנאמר מיד שאול אפדם ממות אגאלם (הושע י"ג י"ד) ומנין אף ברוחות רעות שנאמר אהי דברך מות אהי קטבך שאול (שם שם) ומנין אף בגובאי שנאמר והנה יוצר (גובאי) [גובי] בתחלת עלות הלקש (עמוס ג' א'):
ד"א שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך אלו המלכיות שנקראו עלמות לישראל שנאמר ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר (שה"ש ו' ח'). ד"א על כן עלמות אהבוך העוה"ז והעוה"ב עשה מצות בעוה"ז יתן לך שני עולמות:
[ד] משכני אחריך נרוצה. כנסת ישראל אומרת למי שברא העולם משכני אחריך נרוצה [משכני בגלות על מנת אחריך נרוצה לעתיד לבא] אמר לה אף אני הכתבתי לך ע"י נביא על כן משכתיך חסד (ירמיה ל"א ג') אלא להודיע שכל הימים שהייתם מסורים ביד המלכיות והיו משעבדים אתכם הייתי מקצר ימי השעבוד ומקרב ימי הגאולה שגלוי לפני שאתם חוזרים לשעבוד אחר אבל עכשיו משכתי לכם בחסד את הגאולה ומיד שתגאלו בפעם הזאת שוב אין אתם חוזרים לשעבוד מעתה:
ד"א משכני אחריך נרוצה. מסכינין שבישראל הן עתידין לרצות בין אב לבנים לכך נאמר משכני אחריך נרוצה:
ד"א משכני אחריך נרוצה. מי שמשכונו נתון ביד חברו הוא רץ אחריו שלא בטובתו כך נעשו ישראל משכון למי שברא העולם:
הביאני המלך חדריו. מלמד שעתיד הקדוש ברוך הוא להראות את ישראל גנזי המרום החרדים שברקיע. א"ר יעקב הרי אתה למד מיעקב שאמר לו קום עלה בית אל ושב שם (בראשית ל"ה א') מלמד שהראה הקב"ה עליה למעלה מעליה והראה אותו חדרים שבמרום:
ד"א הביאני המלך חדריו אלו חדרי גן עדן מכאן (הן אלו) [אמרו] כמעשה הרקיע כך מעשה גן עדן מעשה הרקיע עשוי שורות שורות של יריעות ומאירים ככוכבים מכאן הם אומרים כשם שגלגל חמה נתון באמצע הרקיע כך עץ החיים נתון באמצע גן עדן כשם שהקיטונית נתונה באמצע הטרקלין כך עץ החיים מכוון כנגד גלגל החמה אחרים אומרים עץ החיים מכון כנגד גלגל חמה מהלך שנה. רבי מאיר אומר מה גלגל החמה ת"ק שנה אף עץ החיים ת"ק שנה וכל פלוגתא דמי בראשית יוצאים מתחתיו שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים (תהלים א' ג') מה מצינו מי בראשית יוצאים מתחתיו של עץ החיים אף בעליות של מים שבמרום סמוכות לגלגל חמה לכך נאמר הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא כך אנו שמחים מכל המתנות. משל (לבן מלך) [למלך] שאמר למטרונה אי אפשי בך טלי כל מה שתרצי כל כלי טוב שאת יודעת צאי לבית אביך מה עשתה השקתהו והאכילתהו וקראה לעבדי בית אביה ואמרה להם טלוהו במטתו והוליכוהו לבית אבא כיון שנעור משנתו אמר מי הביאני כאן אמר לו אני [אמר לה] ומה ראית אמרה לו אתה אמרת לי ברי לך כלי יפה שבכאן וטלי ולכי לבית אביך נסתכלתי בכל קניניך ולא מצאתי כלי חמדה יותר ממך כך אמרו ישראל להקב"ה טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (תהלים קי"ט ע"ב). וכן מצינו כשנגלה הקדוש ברוך הוא בהר סיני ומלאכי השרת עמו בררוה מכל מלאכי השרת שנאמר (ואתא) [ואתה] מרבבות קדש (דברים ל"ג ב') רבבות שאין להם מספר. א"כ למה נאמר שנים ועשרים אלף (במדבר ג' ל"ט) אלא לתן כבוד לשבטו של לוי שהוא מקודש מכל השבטים כשנגלה מרוח אחת ועמו עשרים ושנים אלף מלאכי השרת ובידם עשרים ושנים אלף כתרים ונותנים בראש כל אחד ואחד משבטו של לוי שהם שנים ועשרים אלף. ומרוח השניה ששים רבוא ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים מלאכים ובידם כתרי אש ונותנים בראש כל אחד ואחד מישראל. נגלה מרוח השלישית כפלים שני מלאכים לכל אחד ואחד מישראל שנאמר מלאכי צבאות ידודון ידודון (תהלים ס"ח י"ג). נגלה מרוח מערבית ועמו מלאכי השרת שאין להם חקר ומנין שנגלה מארבע רוחות שנאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים ל"ג ב') הרי שלש רוחות יכול הרביעית [פנויה] חבקוק מפרשה אלוה מתימן יבא (חבקוק ג' ג') יכול האמצע פנוי ת"ל ותהלתו מלאה הארץ (שם שם) ולא כמנהג הארץ כמלך שהוא יוצא ממדינה זו למדינה זו כשהוא יוצא ממנה מתרוקנת וכשהוא נכנס מתמלאת יכול כך היה ביום מתן תורה כשנגלה מהר סיני נתמלא כל העולם כלו מהדרו יכול השמים היו פנוים ת"ל כסה שמים הודו (שם שם) יכול הארץ פנויה ת"ל ותהלתו מלאה הארץ (שם שם). ממלאכי השרת לא בררו להם ישראל אלא הקב"ה שנאמר כי יעקב בחר לו יה (תהלים קל"ה ד') ואומר ה' מנת חלקי וכוסי (שם ט"ז ה') לכך נגילה ונשמחה בך אימתי אנו גילים ושמחים כשיעמדו רגלי השכינה על הר הזיתים:
ד"א נגילה ונשמחה בך אימתי היא השמחה כשיעשו האומות כגלים של קש. ד"א נגילה ונשמחה בך. א"ר נחמיה כשיראה הקדוש ברוך הוא קברו של גוג ומגוג לישראל הרי רגלי השכינה על הר הזיתים וקברו של גוג ומגוג נפתח מימין לנחל קדרון עד גרגרשתא של מזרח הים של טבריא ובא עד נכנסה שנאמר גיא העוברים קדמת הים (יחזקאל ל"ט י"א):
נזכירה דודיך מיין. אלו האבות שהיו מן המבול נח ובניו (ואלו הן מישרים אהבוך) [ד"א] זה אברהם יצחק ויעקב כשאנו נכנסים לצרה אנו מזכירים לפניך מעשי אבות וזכרונם בא לפניך יותר מנסוך שנתנסך על גבי המזבח:
מישרים אהבוך. ביושר לבם אהבוך ולא הרהרו בלבם ולא (דנו) [רננו] אחר דבריך אמרת לאברהם לתן לו את הארץ שנאמר כי [את] כל הארץ אשר אתה רואה וגו' קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה (בראשית י"ג ט"ו וי"ז). אמרת לו קח בית קבורה ולא (דן) [רנן] אחריך. יהושע בן יהונתן היה אומר על מי שהרגו טורנוסרופוס הרשע הרבה אהבו אותך יותר מן הצדיקים הראשונים. ד"א נזכירה דודיך מיין זה משה מה הדד הזה מושך חלב כך היה משה מושך חכמה שהוא אומר עליו לשלשה לילות מיום שעלה משה להר נבו השמיע כל המדרש וכל ההלכות ויש אומרים לשלש שעות אור ליום שמת בו. ד"א נזכירה דודיך מיין זה שמואל בשנה שנאמר עליו ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שופטים לישראל ולא הלכו בניו בדרכיו (ש"א ח' א' וג'). א"ר הגדול מעלים אנו על שמואל אדם שהיה שני למשה ויודע שאין בניו כשרים והוא ממנה בניו שופטים לישראל מוצל הוא אלא כשרים היו מתחלתם ומשמנה אותם דיינים חזרו לקלקול אבל היו זוכים במשפט כשמואל לכך נאמר נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך אלו שמואל ובניו. ד"א נזכירה דודיך מיין. זהו רבי עקיבא וכי אפשר לדד הזה להוציא יין אלא מה הדד הזה נובע חלב כך עמד רבי עקיבא ופלש את התורה. מישרים אהבוך. זה בן עואי וחבריו:
[ה] שחורה אני ונאוה. וכי אפשר לשחור להיות נאה משל למה הדבר דומה לתינוקת בת מלכים שקלקלה בבית אביה ונזפה ויוצאת והיתה מלקטת בשבלים והשחירה התחילו חברותיה (מחסרות) [מחסדות] אותה מה היא אומרת להן אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש ואינו דומה אדם שיצא כעור ממעי אמו לאדם שיצא נאה ונתנול כי נוח לו במהרה לחזור ולהיות נאה כך אמרה כנסת ישראל לאומות העולם שחורה אני ונאוה. שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן. ד"א שחורה אני ונאוה שחורים היו ישראל במצרים כשהיו עושים בטיט בחמר ובלבנים אבל נאים היו על הים כשהיו טוענים ביזתם של מצרים. שהיה רבי אלעזר בן פילה אומר לא היה סוס שלא היה במעוטה יותר מבעשר רבוא זהב לקיים מה שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים ס"ח י"ד). ד"א שחורה אני ונאוה כנסת ישראל אומרת למי שברא את העולם שחורים אנו במעשינו כאהלי קדר אלא מה אתה רואה אהלי קדר מבחוץ נכנס אדם לתוכו הרי הוא מלא כל ברכה כך ישראל האומות מבזין עליהם ואינן יודעות שהם מלאים מצות. ד"א כאהלי קדר. כדרך שמותחים את האהל הזה אין אדם אחד יכול למתחו לעצמו אל רבים מותחים אותו יכול כך הוא עושה הקב"ה ת"ל הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ' כ"ב) הוא עצמו מתח את הרקיעים ולא סיעו בריה לכך נאמר כאהלי קדר:
כיריעות שלמה המלך שהשלום שלו ברא ששת ימי בראשית וברא את האדם ביום הששי שלא יהיה מתגאה ומה עכשיו שאין יוצא מן המעינות שלו אלא מים סרוחים הוא מתגאה אלו היו יוצאים ממנו מעינות של דבש ושל חלב על אחת כמה וכמה שהיה מתגאה:
[ו] בני אמי נחרו בי. אלה המלכים (והנגידים) [והנביאים] של שקר ומנין אתה אומר כשישראל חוטאים לפני המקום לא היה נפרע אלא מן הגדול שכן המקום אמר קח את [כל] ראשי העם והוקע אותם לה' (במדבר כ"ה ד'). משל למלך שמרד עליו הלגיון אמר המלך מה יש לי חשבון עם (האיסרטיניות) [האיסטרטיוטות] שהיו (אפסיותיו) [אפסניותיו] כלין אלא דבר אלא אני הורג את הגדול שהוא נוטל ששים דינריו בכל יום:
שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. לא היה נפשכם להיות כתובים לימי בראשית ולא לבנין בית המקדש ולא ליציאת מצרים (נאות) והיו כתובים לשני הקברות חזרו ישראל להיות כתובים לחמשים למלכותו של (אגוסטות) [אוגוסטוס] לעשרים וחמש שנה למלכות של אדרינוס וכן לשמונה עשרה שנה למלכות של אסוירוס לא היה נפשכם שומרים לבית המקדש כגאן והיו שמורים כבורגני הגולה:
[ז] הגידה לי שאהבה נפשי. זה משה שאמר למקום הגידה לי האיך אני רועה את העם הזה האיך אני מנהיגם והאיך אני מרביצם והאיך אני מפרנסם והאיך הם עומדים במלכיות שנמשלו לשרב ולצהרים ומה המקום משיבו [ח] אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן. היציאה אתה יודע מה אני עתיד לעשות להם בעקב. א'מ'ל' ארבעים יום חררה קיימת בידם במדבר ויש אומרים ארבעים שנה לקיים מה שנאמר ובני ישראל אכלו [את המן] ארבעים שנה (שמות ט"ז ל"ה) שהיתה חררה שיוצאת בידם ממצרים קיימת עד בואם אל ארץ נושבת (שם) ואף לעתיד לבא המקום עושה להם נסים לקיים מה שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים (הושע ב' י"ז). א"ר ישמעאל לא נגלה המקום אלא לאחר שלשה ימים הסיך עליהם הענן על משכנות הרועים:
[ט] לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. זו המריה שהמרו ישראל על הים ואיזה המריה שנסה אותם המקום ייבש המים והטיט לא ייבש התחילו ישראל אומרים המים הוא יכול ליבש אבל הטיט אינו יכול ליבש אמר להם המקום נסיתי אתכם ולא עמדתם כמו שאבדו סוסי פרעה ורכבו כך הייתם חייבים לאבד אבל אעשה בשביל שמי הגדול שלא יחלל לכך נאמר וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו (הגדול) להודיע את גבורתו (תהלים ק"ו ז' ח') ומנין שיבש המקום את המים והטיט לא יבש שנאמר דרכת בים סוסיך חמר מים רבים (חבקוק ג' ט"ו):
ד"א לסוסתי ברכבי פרעה [דמיתיך רעיתי]. מכאן היה רבי מאיר אומר אף על פי שיצא פרעה בסוסיא נקבה אף הקדוש ברוך הוא הראה אותו בכסא הכבוד בדמות סוסיא נקבה לקיים מה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה ולמה יצא פרעה בסוסיא נקבה אלא אמר פרעה מי בכל הבהמות שלי קל לרדוף אחרי ישראל אמרו לו סוסיא שלך מפני שהיתה צבעונין ולא היה כיוצא בה בעולם לפיכך היו כל הסוסים זכרים רצים אחריה מיד נטלה פרעה ורכב עליה לכך נאמר כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים (שמות ט"ו י"ט) וכמו שאמר פרעה לחילותיו כך אמר המקום למלאכי השרת מי בכל הבריות המשמשין לפני קל אמרו לו הכל גלוי לפניך שאין קל אלא הרוח היוצא מתחת כנפי הכרובים מיד נגלה עליו הקב"ה שנאמר וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח (תהלים י"ח י"א):
ד"א לסוסתי ברכבי פרעה לססתי כתיב מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא שש ושמח לאבד את [שונאיהם של] ישראל עמו:
ד"א לסוסתי ברכבי פרעה. מלמד שנתן הקב"ה אימתם של ישראל על המצרים והיו מכים את הפרדות שיחזירו אותם למצרים והיו הגלגלים מושכים אותם בים לכך נאמר לסוסתי ברכבי פרעה רבי יהודה ב"ר שמעון אומר לפי שיצאו המצרים בסוסים לפיכך התמיד עליהם המקום סוסים בים לכך נאמר לסוסתי ברכבי פרעה:
דמיתיך רעיתי. אין דמיתיך אלא דמיות מלמד שבדמיון נגלה המקום על ישראל כאדם שמראה את חברו ואומר זה פלוני כך היו ישראל מסתכלים בהקדוש ברוך הוא ומדמים אותו לכך נאמר דמיתיך רעיתי:
[יא] תורי זהב. זו עמידתם לפני הר סיני. אימתי כמה שנאמר וישלח את נערי בני ישראל (שמות כ"ד ה') ואומר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח (שם שם ו') שהיה דם הברית [זכרון] למי שברא העולם שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם (שם שם ה'). רבי חייא היה אומר תורי זהב נעשה לך זו הליכתו של משה למצרים כמה שנאמר אלכה [נא] ואשובה אל אחי וגו' (שם ד' י"ח) עם נקודות הכסף כמה שנאמר ויעש האותות לעיני העם (שם שם ל'):
[יב] עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. עד שהשכינה במקום קבלו עליהם ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שם כ"ד ו'). ד"א עד שהשכינה בשמי מרום נתנה רשות להפרע מן האומות:
[יג] צרור המור דודי לי בין שדי ילין. רבי יודא אומר הוא הלילה שלקו הבכורות. בין שדי ילין זו השכינה שהיתה נתונה בין שני הכרובים. ד"א צרור המור זו הפסקה שהמקום מפסיק בין מלחמת גוג ומגוג לתחית המתים מנין אתה אומר שהשכינה חוזרת למקומה שכן מצינו שהיה המקום מדבר עם משה מבין שני הכרובים שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו [וגו'] מבין שני הכרובים (במדבר ז' פ"ט). וכשעלתה למרום עלתה על כרוב אחד שנאמר וירכב על כרוב (תהלים י"ח י"א) משל למלך שסרחה עליו אשתו והוציאה והיה לו ממנה שני בנים לפי שהיה בלבו של מלך להחזירה ונהג אחת מן התינוקות והניח אחד אצלה כך עשה הקב"ה לפי שהיה גלוי לפניו שהשכינה עתידה להחזירה למקום לא עלתה אלא על גבי אחד כמה שנאמר וירכב על כרוב ויעף (שם):
[יד] אשכול הכפר דודי לי בכרמי עין גדי זו עמידתם של ישראל בנחלי ארנון חילפא היה אומר אשכול הכפר דודי לי בשעה שחנו ישראל בנחל זרד תשע עשרה שנה עשו בנחל זרד ותשע עשרה שנה [עשו] בקדש ברנע הרי שלשים ושמונה שנה. רבי ישמעאל אומר אשכול הכופר דודי לי בשעה שקברו את אהרן הכהן הגדול. ד"א אשכול הכפר דודי לי זה בית המקדש. בכרמי עין גדי מה כרמי עין גדי עושים (ארבעים) [ארבע] וחמש פעמים בשנה כך הצדיקים עומדים להיות מולידים (ארבעים) [ארבע] וחמש פעמים בשנה ויש אומרים על כל בעילה ובעילה:
[טו] הנך יפה. חביבה כנסת ישראל בכ"מ שישראל משבחים להקדוש ברוך הוא בשני (מקומות) [ולשונות] הרי ישראל אומרים מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש אמר להם הקב"ה לישראל אתם אמרתם מי כמוכה אף אני הכתבתי לכם אשריך ישראל מי כמוך (דברים ל"ג כ"ט) אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד (שמות ט"ו י"ח) אמר להם הקדוש ברוך הוא אף אני הכתבתי לכם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י"ט ו') אמרו ישראל אין כאל ישרון (דברים ל"ג כ"ו) אמר הקב"ה מי כעמך ישראל (דה"א י"ז כ"א). רבי שלמיא היה אומר אין כאל ישרון משל לבני אדם שהיו משבחים את המלך נענה אחד מהם ואמר אף המקום פלוני כיוצא בו כך המקום אמר לישראל אין אתה כיוצא בו ואין כאל ישרון כנסת ישראל אומרת דודי צח ואדום והמקום אומר לישראל מי יפו פעמיך (בנעימים) [בנעלים] בת נדיב:
ד"א הנך יפה רעיתי במתן צדקה ובגמילות חסדים. רעיתי שאתם הולכים בדרכי אתם אוהבי ורעי מה המקום רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד מאריך אפו עם כל הבריות גומל חסדים ונותן צדקה לכל באי עולם שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב (תהלים י"א ז') צדקה לא נאמר אלא צדקות הרבה מאכיל ומשקה רעבים וצמאים מלביש ערומים פודה שבוים משיא יתומים גומל חסדים שתהיו דומים להקדוש ברוך הוא שהיה נותן צדקה וגומל חסד אבל איני יודע מתן שכר לנותני צדקה הצדקה ישר יחזו פנימו (שם) הישר הוא הקב"ה שכן הוא אומר אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא (דברים ל"ב ד') ונאמר על ידי ירמיהו כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו (ירמיה ט' כ"ב) אם אין מכיר מי שבראו האיך הוא חכם ואף ברשעים יש חכמים בעיניהם. בני אדם שהכירו חמה ולבנה והמזלות מה חמה יתרה על הלבנה וחלקו אותה על החדשים והתקינו החדשים על תקופת החמה נוהגות כמו שהתקינו לא חסר ולא יותר חכמים הם להתקין תקנה הגדולה הזאת לידע מעשה האלקים ברקיע ולא ידעו להכיר מי שבראם וגם את העולם כלו חכמים הם לבנות מדינות ופלכים ובתים לעשות כלי זיין ולכבוש את המים בלפדנים לא דרך ולא שביל מהלכים כרוח על פני המים ולא חכמו מי עשה אותו ומי משיב את הרוח חכמים המה לתקן לאחרים ולא מתחכמים לתקן עצמם ונפשם חכמים הם בכל ובדבר אחד הם טפשים ובאחת הם מאבדים חכמתם שלא הכירו את האלקים ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא (ירמיה י' ח'):
אל יתהלל הגבור בגבורתו (שם ט' כ"ב) אף הרשעים נקראים גבורים שנאמר הוי גבורים לשתות יין (ישעיה ה' כ"ב) ולהגביה ולעשות מלחמה ומי הם גבורים אלו הצדיקים שכבשו את יצרם שנאמר ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי ט"ז ל"ב) שהם מושלים ביצרם לעשות רצון קוניהם וכן הוא אומר לא בגבורת הסוס יחפץ (תהלים קמ"ז י') אלא במה רצונו רוצה ה' את יראיו (שם שם י"א). אל יתהלל עשיר בעשרו (ירמיה ט' כ"ב). אם אינו נותן צדקה וגומל חסד מנכסיו אז אין לו אלא לתקלה וכן הוא אומר עשר שמור לבעליו לרעתו ואבד העשר ההוא בענין רע (קהלת ה' י"ב) שעינו רעה כנגד גבאי צדקה ולעניים או לשבוים להברות אבלים ולקבור מתים והוא מנזיף בהם ומקללם ואומר להם אין לכם מלאכה לעשות לעמול ולאכול לפיכך אין עשרו מתקיים בענין רע שהוא עונה את הגבאי צדקה וכמה הוא שבחו של אדם השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד (ומשפט) [משפט] וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' (ירמיה ט' כ"ג). עשית כל המעשים האלה הרי אתה כיוצא בי רצונך עשות צדקה שהיא חביבה לפני מן הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח (משלי כ"א ג') חטא אדם ישוב ויתן צדקה וימחול לו שנאמר בחסד ואמת יכפר עון (שם ט"ז ו') אם [יש] לאדם אלף רבוא אין עומדים לו בשעת צרכו בצרתו שכן הוא אומר לא יועיל הון ביום עברה (שם י"א ד') ומי עומד לו איסר אחד שהוא נותן שנאמר וצדקה תציל ממות (שם י' ב'). כל הנותן צדקה אע"פ שהוא חטא ונתן הקדוש ברוך הוא רשות למלאך לשלוט בו שכר אותה צדקה שנתן מקדים למלאך ואינו מניחו לשלוט בו ולא עוד אלא שדוחפו וכופתו על פניו ומפייס עליו ואומר אף על פי שחטא ונתנה רשות למלאך לשלוט בו אני קדמתי רשותי קדמה לרשותו כדאיה היא הצדקה שנתן לרעבים ואלולי שהאכילן היו מתים הוא כסה ערומים ואלולי שכסן היו מתים כדאיה היא הצדקה שקיים נפשות להציל ממות וכה"א מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חמה עזה (משלי כ"א י"ד). איסר אחד או לחם שאדם נותן אל יאמר בעצמו מנין הוא יודע הסומא הזה מי נתן לו אמר המקום את האיכרים אני משלם על ידיו. רבי עקיבא אומר משל אם יהי דניסכום לבעל הזמות הרי לבו גס הלוה להגמון כמה יהיה לבו גס ומשתבח ואם הלוה למושל הגדול על אחת כמה וכמה אלולי שהדבר כתוב כל האומרן חייב מיתה. אמר הקב"ה נפשך תהא דניקנום ויהא שמח בחיים טובים. תן לעני שכך הוא אומר מלוה ה' חונן דל (משלי י"ט י"ז) או יכול שהוא משלם לו כדרך בשר ודם הרי אנו מוצאים בבועז כמה נתן לרות מלא קמצו קמח קלי מה מצינו ששלם [לו הקדוש ברוך הוא] מה אומר בשלמה שלשים כור סולת וששים כור קמח (מ"א ה' ב') בשכר הקומץ ההוא הפועל הזה עושה מלאכה כל היום ובא לבית הכנסת ונתן משכר פעלו המקום מעלה עליו כאלו נתן נפשו לעניים שאין שכר הפועל אלא נפשו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו (דברים כ"ד ט"ו). הגוזל שכר הפועל מעלים עליו כאלו גוזל [את] נפשו הא למדנו משכרו של בועז שאין סוף למתן הצדקה. ארבעה דברים שאתה אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. כבוד אב ואם וגמילות חסדים והצדקה והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלם. ומה שכרו לעולם הבא חלקו עם אביהם יצחק ויעקב שנאמר האדם הגדול בענקים (יהושע י"ד ט"ו) כן אמרו לאברהם אבינו נשיא אלקים אתה בתוכנו (בראשית כ"ג ו') שהיה גדול כאלקים ומה שכר נטלו על כך שכבדו את אברהם נותרה מהם פלטה רחב וכל ביתה מהם הלכו לאפריקי אף פלטו במלחמה הכל בזכות אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה (יהושע י"א כ"ג) מה ענין זה אצל זה אלא מלמד שלא שקטה ממלחמה אלא בזכותו של אברהם שנהגו בו כבוד ומה אם הכנענים על שכבדו אותו עמדה זכותו להם על אחת כמה וכמה לבניו שהם מכבדים [אותו] עכשיו כאלו היה חי ביניהם ומה זה שלא עשו כי אם מעט ולא עשו כמעשיו עמדה זכותו להם בניו שהם הולכים בדרכיו על אחת כמה וכמה ואוהבים את המקום ועושים צדקות וגמילות חסדים אם לרשעים עמדה זכותו לצדיקים לא כל שכן. ולמה נקרא שם חברון קרית ארבע קריה של ארבעה גבורים ענר אשכול וממרא ואברהם יצחק ויעקב שנאמר האדם הגדול בענקים האדם זה אדם הראשון הגדול זה אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים באברהם כתיב וה' ברך את אדני מאד ויגדל (בראשית כ"ד ל"ד). ביצחק כתיב ויגדל האיש וילך הלוך וגדול (שם כ"ו י"ג) ביעקב כתיב ויגדלו הנערים (שם כ"ה כ"ז) הרי יעקב ועשו כשם שחל השם על יעקב כך היה ראוי שיחול על עשו עשו היה ראוי שיקרא יעקב ויעקב היה ראוי שיקרא עשו עשו היה ראוי להעמיד מלכים ויעקב היה ראוי להעמיד כהנים הברכות הראשונות ראויות לעשו והאחרונות ליעקב לאה וזלפה ראויות לעשו ורחל ובלהה ראויות ליעקב ונטלו ממנו כל המתנות האלו. מכר בכורתו ליעקב מיד נאמר עליו הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד (עובדיה א' ב') עשו פרק ממנו עול שמים אף אלקים שנאו שנאמר ואת עשו שנאתי (מלאכי א' ג') נטל את השם וחל על יעקב פעמים פעמים אלקי יעקב ופעמים אלקי ישראל נטלה ממנו הבכורה ונתנה ליעקב זכה במלכות וזכה בכהונה נטלה ממנו לאה וזלפה וזכה יעקב בארבעתן לפי שהלך בדרכי אבותיו שהם נותנים צדקה וגמילות חסדים ואוהבים את המקום ואף הוא זכה בכל המתנות האלה:
ד"א קרית ארבע. שנקברו שם ארבע אמהות חוה שרה רבקה ולאה ומנין שכל ההולך בדרכיהן יהיה חלקו עמהן שנאמר מתן אדם ירחיב לו וגו' (משלי י"ח ט"ז) משרה אותו לעולם עם האבות שנקראו גדולים מרחיב לו בעוה"ז ומעכב הימנו את הפורענות. רבי עקיבא אומר משל למה הדבר דומה לבני אדם שהיו חייבים [חוב] למלך ונתן להם זמן שיתנו לו חובו ולא היו מקפידים לכבד את המלך ולהוליך לו דורון והיה אחד מהם מכבד את המלך ושואל בשלומו בכל יום ומביא לו דורון והיה אומר דרך ארץ היא כבד הרופא לפני צרכך וכן ביעקב הוא אומר אכפרה פניו במנחה [ההולכת לפני] ואחרי כן אראה פניו (בראשית ל"ב כ"א) הגיע זמנו שלח המלך למשכן כל אותם החייבים לו למשכן את האיש שכבדו אמר להם משאתם ממשכנין אותי יש בידי לשלם הלך לפני המלך הלכו עמו כיון שראהו המלך נתן לו ריוח עד שלא הגיע פשט המלך ידו ושאל שלומו תחלה ואמר לו הכנס לכאן אלו שהיו חייבים למלך עומדים ורואים אותו בצדו ואומרים מה ראה המלך לכבד את זה והלא הוא חייב אל המלך לא די שלא נתמשכן אלא שקבל עוד כל הכבוד הזה אמר להם מפני שהיה מכבד את המלך ומביא לו דורון ומשכים ושואל בשלומו ואתם לא כבדתם אותו ולא שאלתם בשלומו הרי אלו שהלכו למשכן רואים אותו יושב והם שמחים שלא משכנוהו ואומרים אלו משכננו את זה שכך הוא אהוב ומכובד על המלך היינו מתים שפרענו אוהבו של מלך מי גרם לאיש לכבוד הזה הדורון שהיה מביא למלך התחילו כל אותם חייבים מטפחים על פניהם ואומרים למה לא עשינו כך ומהו הדורון של הקב"ה צדקה שכן הוא אומר צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח (משלי כ"א ג') כן הנותן צדקה אפילו היתה בידו עברה ונחתם דינו לאבד ונתנה רשות למלאך הממונה על הפורענות לילך ויפרע ממנו אין וכו' כדלעיל. והקדוש ברוך הוא אומר לו צדקה תציל ממות (משלי י' ב') יכול להיות מקבל פני שכינה בכל יום שנאמר חסד ואמת יקדמו פניך (תהלים פ"ט ט"ו) והקב"ה אומר למלאך של פורענות אל תגע בו מצאתי לו זכות למחול על כל עונותיו וכן הוא אומר על ידי אליהוא ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממתים אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר (איוב ל"ג כ"ג וכ"ד) מי שיש בידו תשע מאות ותשעים ותשע עברות זכות אחת שעשה היא מעכבת ממנו את הפורענות בעולם הזה ומנחילו לעולם הבא. אם אין לו למי שיתן צדקה מנין שאם לא באים אצלו שילך אחריהם שנאמר צדק צדק תרדוף (דברים ט"ז כ') רדוף אחר משפט וצדקה לעשותו שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד (משלי כ"א כ"א) וכן מצינו באברהם אבינו שהיה מקדים לקבל את האורחים העוברים והשבים וזכה לקבל מלאכי השרת ומה שכבר זכה לקבל על הצדקה שהיה עושה שאמר לו הקדוש ברוך הוא כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך (בראשית י"ג ט"ו) עוד ערך שלחן לבניו ארבעים שנה ועוד השיבו הקב"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' (שם י"ח י"ט). וכן במשה א"ל משה גדול כח הצדקה שכל מעשיו של משה לא נשתבחו אלא על הצדקה ועל הדין. וכן בדוד אומר [ויהי דוד] עושה משפט וצדקה לכל עמו (ש"ב ח' ט"ו). וכן מלכת שבא כשראתה גדולתו של שלמה לא שבחתהו אלא על הצדקה שנאמר וישמך למלך לעשות מפשט וצדקה (מ"א י' ט'). וכל דור שיש בו צדקה וגמילות חסדים (אף אלו כל) [אפילו שכל] מעשיהם רשעים אין גזר דינם לאבדם מנלן ממיכה שהרי מיכה עשה ע"ז שנאמר ויהי לו (הלוי) [הנער] לכהן (שופטים י"ז י"ב) ורצו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקדוש ברוך הוא הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים. אלו היו בני דור המבול ואנשי סדום עושים צדקה לא היו אבודים וכן מפורש על סדום אע"פ שהיו בידם כל העברות לא נחתם גזר דינם אלא על שלא רצו לתן צדקה שנאמר גאון שבעת לחם [ושלות השקט] היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה (יחזקאל ט"ז י"ט) ומנין לאנשי [דור] המבול כסדום בסדום הוא אומר זעקת סדום ועמורה כי רבה (בראשית י"ח כ') ובאנשי דור המבול כתיב כי רבה רעת האדם בארץ (שם ו' ה') ומה סדום יד עני ואביון לא החזיקה אף אנשי דור המבול כן לא הכירו מי שבראם ולא רצו לעשות צדקה לפיכך אבדו מן העולם שכן אליהוא אומר מבלי משים לנצח יאבדו (איוב ד' כ') כך היא מדת הרשעים אף על פי שהמקום מיטיב להם אין מכירין אותו שנאמר לוה רשע ולא ישלם (תהלים ל"ז כ"א) אפילו הצדיקים אין כל יגיעם אלא צדקות שנאמר צדיק חונן ונותן (שם שם) אינם שבעים מן המצות ובפני הרשעים קשה מצוה לעשותה שנאמר ראמות לאויל חכמות (משלי כ"ד ז') קשה בעיניהם לתן צדקה ולגמול חסד יראים לחסר ממונם שהם תלמידיו של נבל שנאמר ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה (שמואל א' כ"ה י"א) כך הרשעים אומרים מה טוב שאני נותן לעניים את שלי אין הקב"ה יכול לתן להם אלא לפי שהוא שונאם לא נתן להם ואני אתן לשונאיו של הקדוש ברוך הוא ואינם יודעים שהכניסם לנסיון נותנין לאדם וכן הוא אומר אפס כי לא יהיה בך אביון (דברים ט"ו ד') לא יחדל אביון מקרב הארץ (שם שם י"א). לכך נקראו נכסים שהן נכסין מזה ונותנים לזה כיצד יתקיימו שני כתובים אלה אלא הקב"ה נותן לך נכסים אם אתה עושה מהם צדקה הרי נכסיך קיימים לך אם יבא עני ויאמר תן לי צדקה ולא נתנה היכנס תחתיו כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכן חנה אמרה שבעים בלחם נשכרו (שמואל א' ב' ה') שלא רצו לתן צדקה לעניים ממה שהיה להם ורעבים חדלו (שם) שעשו צדקה מדוחק ונתן להם המקום שיעשו בריוח. רבי יונתן אומר העושה מצוה מדוחק כופו לעשותה מריוח והמבטל מצוה מריוח סופו לבטלה מדוחק:
פתוח תפתח את ידך (דברים ט"ו י"א) לתן עד שלא תפתח לטול. שתי ידות הן הנותן צריך לתן הודיה [שהוא] מן הנותנין ולא מן הנוטלין. שתי ידות הן אחת מלמעלה ואחת מלמטה יד העני מלמטה ויד בעל הבית מלמעלה שצריך לתן הודיה שהיתה ידו עליונה ולא תחתונה. ד"א פתוח תפתח כל הנותן צדקה לא לעצמו בלבד הוא מיטיב אלא לכל הבריות מסוף העולם ועד סופו לכך נאמר פתוח תפתח אם פתחת ידך לעני אתה פותח להוריד גשמים מן השמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב [את] השמים וגו' (שם כ"ח י"ב) הא נמצא זה מיטיב לעצמו ולכל הבריות לא יאמר אדם מחסר אני מנכסי אם אתן לעניים יסתכל אדם כל מה שאינו מחסר אינו מוסיף שער הראש והזקן שהן מסתפרין לעולם מגדלין והגבינים אינם מסתפרים לעולם ואינם מגדלין והן נמשלו ישראל לרחל שגוזזים אותה והיא מגדלת צמר בכל שנה ושנה החזיר אינו נגזז ואינו מוסיף. אם נתת צדקה לא משלך נתת אלא משל הקדוש ברוך הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב (חגי ב' ח') וכן הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך (דה"א כ"ט י"ד) וכן היה רבי אליעזר אומר כבדו למלך משלו שאתה שלו וכן היה רבי מאיר אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו. ומנין אתם אומרים שבזכות הצדקה הגאולה באה ובית המקדש נבנה שכן אומר ישעיהו ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (ישעיה א' כ"ז) במשפט תפדה זו הגאולה ושביה בצדקה אלו הגליות שבזכות הצדקה הגליות מתכנסות ומנין אתה אומר שמתן צדקה שנותן שלום בעולם שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום (שם ל"ב י"ז) שהרי הוא אומר כי תמעול מעל (ויקרא ה' ט"ו) שוה פרוטה ופרוטה מן שמונה באיסר היא אלף וחמש מאות ושלשים ושש פרוטות מן שמונה באיסר מן ארבעים ושמונה פונדיונים בסלעים ומה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר זו מדת הטוב ומה אם מי שמעל בקדש שוה פרוטה הרי הוא משלם אחד מאלף וחמש מאות [ושלשים] וששה (הנוטל) [הנותן] צדקה שאין סוף לשכרה על אחת כמה וכמה כמה יטול אחאב הרשע הוא שלא עשה מצוה ולא כלום אלא מנע מפיו סעודה אחת ולא מנעה לשם שמים אלא היה מתענה על עצמו כמה סעודות נתן לו המקום על אותה סעודה שמנע מפיו נתן לו ארכה כל ישראל שמונעים מפיהם ומפי בניהם ונותנים לעניים על אחת כמה וכמה. ומנין אתה אומר אדם שנפל ממנו פונדיון או סלע ומצאו עני ומתפרנס בה מעלים עליו שקיים נפש. המועל בקדשים בלא ידיעה משלם אלף וחמש מאות ושלשים וששה אע"פ שלא היה יודע מי שהוא זוכה בלא ידיעה אינו דין שיתן לו שכר יותר והזוכה בלא ידיעה שקבל שכר המכון לזכות עאכ"ו שיטול שכר. וכן אתה מוצא כשחטאו ישראל לא היה ביניהם ובין הסדומים אלא צדקה שנאמר ואחותך סדום ובנותיה (יחזקאל ט"ז נ"ה) אלולא המתן של צדקה שהייתם עושים כמעט כסדום הייתם רעים מהם שנאמר לולא ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו (ישעיה א' ט') ולא עמד לישראל בימי המן אלא צדקה שהיו עושים שנאמר ואהי להם למקדש מעט (יחזקאל י"א ט"ו) ומנין ידענו שהיה הצדקה מעט שמה שנאמר לולא ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט שהייתם מחזיקים ידי עניים אבל סדום יד עני ואביון לא החזיקה (שם ט"ז מ"ט) וקטנה היא הצדקה [והלא] בכל מקום הוא מפרש עליה שהיא גדולה (לא) [ולמה] נאמר כמעט אלא שהיא קטנה מפני עושה. [הנותן] איסר או דינר או סלע אינו (דומה) [מדמה] שנוטל עליו שכר אבל לפני המקום (אין) [היא] גדולה שהיא נכנסת בפני השכינה ומנין אתה אומר צדקה שהגוים עושים תולים חטאיהם שנאמר צדקה תרומם גוי (משלי י"ד ל"ד) צדקה שעשה עשו היא גרמה לו שקבל מלכות יותר שכן הוא אומר על חגי שהיו הנביאים מצטערים על ישראל ואומרים אימת יגיע קצנו אמר להם עוד אחת מעט עד עכשיו יש להן שתי מלכיות שיעבדו אותן עול מלכות יון ועול מלכות אדום ומה זכות היתה ביון בזכותו של יפת שחס על כבוד אביו כמה שנאמר ויקח שם ויפת את השמלה (בראשית ט' כ"ג) ואין כלום טועה לפני האלקים ואינו מאבד שכר בריה אמר יעמוד מדי מיפת ויקבל מלכות מאה ושמונים שנה בזכות יפת אביהם שכבד שעה אחת את אביו עמדה מלכות מדי ועמד חגי ואמר האלקים עוד קיים לה עוד אחת מעט היה מלכותו של עשו שהיה בידו שתי מצות שהאמין באביו ואמר לו הברכה אחת היא לך אבי (בראשית כ"ז ל"ח) הא מה לחגי עוד זכות אחד אני נותן לעשו שהיה בוכה ומבקש מאביו הברכה שהאמין באביו מעט היא צדקה וכי עשה [עשו] צדקה מימיו אלא מה שנאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו (שם כ"ה כ"ח) אמר הקב"ה כדאי היא האמנה שעשה שאתן לו מלכות הא אף לרשעים צדקה תולה ומה עשו שעשה עם אביו אף על פי שלא היה צריך שהיה יצחק עשיר נתן לו הקדוש ברוך הוא המלכות בשכרו מעלה עליו המקום שעשה צדקה ישראל שהם מפרנסים עניים על אחת כמה וכמה הרי למדנו שאף לרשעים צדקה תולה. וכן דניאל אומר לנבוכדנצר גזר דין נכתב עליך בשמים ואין מעכב פורענותך אלא צדקה שנאמר וחטאך בצדקה פרוק (דניאל ד' כ"ד) קבל הימנו נבוכד צר ושלח אגרות ואמר כל העניים יבואו ויתפרנסו מנכסי המלך ותלה לו המקום שנים עשר חדש אלולי שמנע עצמו מן הצדקה לא באה עליו הפורענות לסוף שנים עשר חדש הגביה עצמו ורוחו. כיון שראה שנכנסו חגרין וסומין לפלטין שלו אמר לעבדיו מה הם עושים בפמליא שהבאתם לי א"ל הן עניים שאמר לך דניאל לפרנס שיתלה לך האלקים אמר להם מה הוא יכול לעשות לי שרפתי ביתו באש עליו הכתוב אומר לפני שבר גאון (משלי ט"ז י"ח) ומנין שנתלו לו שנים עשר חדש שכן הוא אומר לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא וגו' (דניאל ד' כ"ו) אמר לו הא בתקפך עשית תעמוד לך גבורתך ודע שכחה של צדקה גדול מן רוח הגבוה וכן הוא אומר טוב מעט בצדקה (משלי ט"ז ח'). ויפה לך הצדקה מכל ארצך ומכל כסף וזהב וכל גאונך לא יעמוד לך עוד וכל כך למה נתעסק בו המקום לא שהיו כל הגוים כלם כאין נגדו אלא להודיע כחה של צדקה:
ד"א צדקה תרומם גוי. צדקה שישראל עושים מרוממת אותם על כל אומות העולם שכן הוא אומר ונתנך ה' אלקיך עליון על כל [גויי] הארץ:
ד"א צדקה תרומם גוי. היא גורמת להקב"ה שיהיו כל האומות מרוממין ומנטלין אותן ומביאין נקרונות וכפרימין שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' (ישעיה ס"ו כ'):
ד"א צדקה תרומם גוי. שיהיו ישראל מקבלים פני שכינה והוא שרוי עמהם בארץ שנאמר והתהלכתי בתוככם (ויקרא כ"ו י"ב):
וחסד לאומים חטאת. החסד והצדקה שהגוים עושים חטא הוא להם בונים דימוסיאות ומרחצאות שירחצו בהם עניים ועשירים הרי גומל חסדים הרבה ומה חטא יש להם בכאן אלא בזמן שהם גומרים את הבנין אומרים נעשה מקום לע"ז ונמצאת זכותן חובה אלולי כן שכר גדול היה להם ואמר אם בזכותם הם חוטאים כשהם חוטאים על אחת כמה וכמה:
ד"א צדקה תרומם גוי. כמה שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית ט"ו י"ד) לבא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ל' ל"ד) רשעתם של גוים עליהם כמה שנאמר וברשעת הגוים האלה וגו' (שם ט' ד'):
וחסד לאמים חטאת. החסד שעשה יצחק הוא הזכיר רשעתם של גוים עליהם ואיה החסד שעשה יצחק שפשט צוארו לסכין שנאמר מצא חן במדבר עם שרידי חרב (ירמיה ל"א א'):
ד"א צדקה תרומם גוי. צדקה שעושה ישראל היא עומדת להם לעתיד לבא וחסד לאמים חסד שישראל עושים היא עומדת להם ומביא את הגאולה שנאמר וזכרתי לך חסד נעוריך (ירמיה ב' ב'):
ד"א החסד שעשה דוד הוא מזכיר עונות לאומות העולם שנאמר (ואכרות להם) [ואכרותה לכם] ברית עולם חסדי דוד הנאמנים (ישעיה נ"ה ג') ואומר והוכן בחסד כסא (שם ט"ז ה') שהצדקה וגמילות חסדים היא גורמת לשכינה שתשרה ביניהם:
ד"א וחסד לאמים חטאת. החסד שעשה יוסף לאומות שיזכרו עונותם שיבא עליהם רעב שקבל יוסף את המלכות. ואיזה חסד עשה יוסף בבית שנאמר ויוסף היה רועה את אחיו (בראשית ל"ז ב') וכי רועה היה והלא בבית המדרש היה שנאמר כי בן זקונים הוא לו (שם שם ג') אלא בשביל שהיה עתיד לפרנס את אחיו קראו רועה עד שהוא אצל אביו:
ד"א וחסד לאמים חטאת. צדקה שעשה אברהם היא גרמה לבניו שיהיו מתגדלים בין האומות שנאמר ומי גוי גדול (דברים ד' ז'). ומי גרם להם [זאת] הצדקה שעשה אברהם. וחסד שעשה אברהם הוא גרם להביא פורענות על האומות. הלא עשרים דור היו עד אברהם ולא היה עליהם רעב וכשעמד אברהם מיד ויהי רעב בארץ:
ד"א וחסד לאמים חטאת. החסד שעשה בן הדד ונעמן הוא גרם להם שיגלו. אמר להם הקדוש ברוך הוא אלו עובדי ע"ז יכבדו אותי ואתם מכעיסים אותי. וכן מצינו בבלדן החסד שעשה היה גורם קצף על חזקיהו ונזכרו עונותיהם של ישראל שנאמר הנה ימים באים ונשא (את) כל אשר בביתך (מ"ב כ' י"ז). וכן אנשי נינוה כשעשו תשובה נפקדו עונותיהם של ישראל. וכן אמר מיכה שמעו עמים (מיכה א' ב') שהגוים עושים וישראל אינם עושים:
ד"א וחסד לאמים חטאת. החסד שהגוים עושים לישראל שיזכירו עונותיהם שכן אומר במלך מואב ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה [על החומה] ויהי קצף גדול על ישראל (מ"ב ג' כ"ז):
ד"א צדקה תרומם גוי. אלו ישראל שהם מרוממים בעולם הזה ומביאה אותם לעולם הבא. וכן משה אומר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו' (דברים ו' כ"ה). ובכ"מ הוא מלמד על הצדקה שכחה גדול מכל המצות. וכן בכתובים וצדקה תציל ממות (משלי י"א ד'). ומהו עונש של מונעי [צדקה] עשרים וארבע קללות כנגד עשרים וארבע ברכות הרי הן מפרשות ע"י דוד עשרים וארבע קללות שנאמר הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו בהשפטו יצא רשע וגו' יהיו ימיו מעטים וגו' יהיו בניו יתומים וגו' ינקש נושה וגו' יבזו זרים יגיעו אל יהי לו מושך חסד וגו' יהי אחריתו להכרית יזכר עון אבותיו אל ה' וגו' יהיו נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו תהי לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה (תהלים ק"ט ו' עד י"ט) הרי עשרים וארבע קללות. על מי הקללות באות על מי שנאמר עליו יען אשר לא זכר עשות חסד (שם שם ט"ו). מהו אשר לא זכר רואה יתומים לא נתן כלום היה לו להזכיר שלא ימות ויהיו בניו יתומים ויתבזו נכסיו וכל מה שיש לו ויהיו אף הם מבקשי צדקה ולא יהא אדם נותן כלום ומרחם עליהם. וכן הוא אומר וכי תראה ערום וכסיתו (ישעיה נ"ח ז') אם ראית [ערום] צריך להתכסות אל תסתכל בו אלא הסתכל בבשרך ואמור מה אני ומה היא אני והוא בשר ודם אכסנו אם אצטרך ויכס אותי. באים עניים רעבים אל תהפוך [פניך] מהם אם כסית פניך מהם חשוב שאתה בשר ודם ומבשרך לא תתעלם (שם). וכן הוא אומר כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כ"ב כ"א) אם תענה אותו שומע אני לראשונות ופורע על האחרונות לא רציתם לעשות צדקה על היתומים ועל האלמנות אני אראה אתכם שאין אדם שאין לו יתומים ואלמנות. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב (שם שם כ"ג). נותני צדקה מביאים שלום לעולם שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם (ישעיה ל"ב י"ז). מונעי הצדקה מביאים חרב לעולם וכמה ענשם של מונעי צדקה עשרים וארבע קללות ושכר נותני צדקה עשרים וארבע ברכות שכן הוא אומר על ידי ישעיהו אז יבקע כשחר אורך וגו' אז תקרא וה' יענה (שם נ"ח ח' ט') וזרח בחשך אורך ונחך ה' תמיד ובנו ממך חרבות עולם אז תתענג על ה' (שם שם י' י"א י"ב י"ד). יכול בטרוף ת"ל והיה מעשה הצדקה שלום (שם ל"ב ז'). יכול לשעה ת"ל ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם (שם שם י"ז). ומנין בשבועה ת"ל כי פי ה' דבר (שם נ"ח י"ד). הרי עשרים וארבע ברכות לנותני צדקה כנגד עשרים וארבע קללות למונעי צדקה. והמונע עצמו מן הצדקה מפסיד ארבעים ושמונה חלקים מרחיק ממנו עשרים וארבע ברכות ומדבק בו עשרים וארבע קללות. הנותנים צדקה נקראים פרנסים להקב"ה שנאמר הנך יפה רעיתי במתן הצדקה הנך יפה בגמילות חסדים ואין רעיתי אלא פרנסים. מעלה אני עליכם כשאתם מפרנסים את העניים כביכול לי אתם מפרנסים:
ד"א הנך יפה רעיתי. הקדוש ברוך הוא אומר לישראל אתם מפרנסים אותי שנאמר את קרבני לחמי (במדבר כ"ח ב'). יכול יש לפניו אכילה ושתיה ת"ל לאישי (שם). לאישים אתם נותנים א"כ למה נאמר לחמי אלא אע"פ שאתם נותנים לאישים מעלה אני עליכם כבנים המפרנסים לאביהם:
ד"א הנך יפה רעיתי. אתם מרצים אותי לכל האומות בשבילכם אני מיטיב לכל באי עולם. וכנסת ישראל אף היא [אומרת] להקב"ה הנך יפה דודי:
[טז] הנך יפה דודי. כשאתה נפרע מן האומות אף נאים כשאתה נותן ידידיך ליראיך:
ד"א הנך יפה דודי. כשאתה תולה לכל באי עולם. אף נעים שהיו הצדיקים מקבילים מעשיהם לפי מעשיו. אף ערשנו רעננה. אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר סמבטיון כמה שנאמר בפאת מטה [ובדמשק ערש] (עמוס ג' י"ב). שלא שייר המקום מהם אלא אחד משבעה ואחד משמונה כמה שנאמר בפאת מטה והפאה של מטה אחת. הרי לך שתי פאות ושתי ירכים וארבע רגלים והמטה כלה להיכן הלכה לה לפנים מדמשק:
[יז] קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים. למד הקדוש ברוך הוא שבחו של שלמה שבנה בית המקדש לשבע שנים ובנה [ביתו] לשלש עשרה שנה:
קורות בתינו ארזים אלו הקורות שהביא חירום (משה) [מלך צור] לשלמה:
ד"א קורות בתינו ארזים. אלו שערי ניקנור שהביא אותם בים ואבד אחד מהם ועשה המקום נס כיון שהגיע לנמל של יפו הקציפה הגל. וי"א אחת מן החיות שבים בלעה אותם כיון שהגיע ניקנור לנמל פלטה אותה ועמדה בים שלשה ימים עד שלא נכר את כלה:
ד"א קורות בתינו ארזים. זו קבורת משה שנאמר וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון (דברים ל"ג כ"א). אין ספון אלא ארזים שנאמר וספון בארז (ירמיה כ"ב י"ד):
רהיטנו ברותים. זה בית השכינה