מדרש זוטא רות פרשה ב
[א] ולנעמי מודע לאישה היה אוהבו של בעלה ובן דודו:
[ב] ותאמר רות המואביה אל נעמי וגו'. היתה הולכת ומביאה בכל יום מה ששתיהן אוכלות שלא תצא לתרבות רעה ולא תהא צריכה לבריות:
[ג] ותלך ותבוא ותלקט בשדה. מפני מה כתב דוחקן של צדיקים הראשונים להודיע לאחרונים שאף על פי שהוו עניים היו בוטחים בבוראם לפיכך קנו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא ושבחן נאה לי בכל דור ודור משה היה רועה שנאמר ומשה היה רועה את צאן יתרו (שמות ג' א') ויעקב היה רועה דוד היה רועה שנאמר מאחר עלות הביאו וגו' (תהלים ע"ח ע"א):
אחרי הקוצרים וגו'. בשעה שהיא יושבת לקצור עם הקוצרים היתה הופכת פניה לצד אחר ולא היתה ניראית אחת מאצבעותיה שבשעה שהיתה רואה שיבולת בקומתה עומדת ונוטלת וכשהיתה רואה שיבולת מושלכת היתה יושבת ולוקטת אותו כיון שראה בה בועז ג' מדות הללו מיד שאל בועז לנערו למי הנערה הזאת:
[ו] ויען הנער הנצב על הקוצרים וגו'. למה אמר נערה מאביה היא לפי שהיה מעיד עליה שלא תהא משבט יהודה שהיה סבור בה שהיא מבנות לחם אמר לו הנער הנצב על הקוצרים נערה מואביה היא אמר לו פייס לה שתהא מלקטת אחרינו:
[ז] ואספתי בעמרים. התחיל הנער מספר בשבחה ובצניעות שבה הרי יש לה כמה ימים שהיא עמנו שלא נראית אפילו אחד מאצבעות ידיה ורגליה כאשר כתוב למעלה ואין אנו יודעין אם אלמת היא אם דברנית באותה שעה בדקה בועז אחריה:
[ח] ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי וגו'. עיניך בשדה אשר יקצרון וגו' ותפול על פניה וגו'. אמר רבי חייא בר אבא כל ראשי פסוקים [של רות] ווין חוץ משמונה פסוקים מפני שדבקה (לברית) [לבני ברית] שניתנה לשמונה ומפני זה כל ראשי פסוקים ווין כלומר (אוי) [ווי] לדור שגבוריו (ידודון) [ירודין]:
[יג] ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני. מה נחמה ניחמה אמר לה עתידה את לעלות לגדולה ועתידין בניך להיות מנהיגין של ישראל ועתידה את ללבוש כתר מלכות אע"פ שאת רואה עצמך שאת ענייה עתיד לצאת ממך בן שהוא מקדיש מאה [אלף] ככרי זהב ביום אחד שנאמר [והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וגו' (דה"א כ"ב י"ג) וכי עני מקדיש כל הככרים] הללו של כסף ושל זהב אלא ביום שהרג דוד את גלית הפלשתי השליכו עליו בנות ישראל את כל הכסף והזהב והקדישו לבית המקדש וכיון שבא רעב שלש שנים בקשו ממנו ישראל ליתן ולא רצה ליתן להם כלום אמר לו הקב"ה לא קבלת עליך להחיות בו עניים חייך אין אתה בונה אותו אלא על ידי שלמה בנך דכתיב ויהי דבר ה' אל נתן לאמר וגו' אשר יצא ממעיך הוא יבנה הבית לשמי (שם ז' י"ב):
[יד] ויאמר לה בועז לעת האוכל וגו'. למה אמר לה קראה לאכול ואחר כך תהיה בו אמר בועז למה וטבלת פתך בחומץ. גרש:
[טו] ותקם ללקט. כיון שנתרחקה אמר בועז לנערו אל תבוז בה שהיא בת מלכים ואל תגערו בה אל תשמיענה דבר קשה:
גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה א"ל אינה מקבלת אמר להם:
[טו] וגם של תשולו לה מן הצבתים. לא תודיעוה אלא אתם רואים עומר יחידי עשו אותה שכחה בא וראה כמה גדולה מצות שכחה מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בשדה ועשה אותו היום סעודה גדולה ושמח אמר מצוה זו באה לידינו שלא (בעונה) [בידיעה] נשמח עליה:
[יז] ותלקט בשדה עד הערב. מלמד שהיו חובטין והיו מתקנין לה עד הערב:
[יח] (ותצא) [ותשא] ותבא העיר. מלמד שהיתה מחזרת אחר מאכלה שלה בכל יום כיון שראתה חמותה נתייראה אמרה חס ושלום נדבקה לפריצים:
[יט] ותאמר לה חמותה איפה לקטת וגו'. שם האיש אשר עשיתי עמו עמי אין כתיב אלא עמו ללמדך שיותר ממה שבעל הבית עושה עם עני העני עושה עם בעל הבית הבעל הבית קונה לו מצוה אחת העני קונה לו עשר מצות פתוח תפתח (דברים ט"ו ח') נתון תתן לו (שם שם י') (אל) [ולא] ירע לבבך בתתך לו (שם שם) לא תאמץ את לבבך (שם שם ו') ולא תקפוץ את ידך (שם שם) והחזקת בו (ויקרא כ"ה ל') וחי אחיך עמך (שם שם ל"ו):
כתיב ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה (ירמיה ט"ו י"ט) מלמד שהקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מלמעלה והצדיק מבטלה מלמטה:
[כב] ותאמר נעמי אל רות כלתה וגו' ולא יפגעו בך בשדה אחר. לפי שאומות העולם חשודים אפילו על הבהמה אלא מוטב לנו שתביא מעט מצילו של זה ולא הרבה ממקום אחר ותוציאי שם רע על משפחותינו:
[כג] ותדבק בנערות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החטים. כתיב סכותה לראשי ביום נשק (תהלים ק"מ ח') אין לך ימים קשים שחמה מכה בעת הקציר. ויאמר אל אביו לא נתנסה אותו היום אלא להודיע גבורתן של צדיקים ומתן שכרן של עושי מצות שעל ידי פת לחם חיה המתים שלא בזמנה שני פעמים אחת בימי אליהו ואחת בימי אלישע: