מדרש הנעלם פרשת נח · מאמר יין ושכר אל תשת
מאמר יין ושכר אל תשת רבי בון פתח וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו חקת עולם לדורותיכם דא"ר אבון אין בכל העולם דבר שמתגאה לבו של אדם אלא ביין וזה היה ענשם של נדב ואביהו שאכלו ושתו וגבה לבם וזהו אש זרה אשר לא צוה אותם וקודם זה היה נגזר עליהם ובאה מדת הדין לשלוח יד בהם שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו אעפ"י שנגזר דינם לשלוח יד בהם ולמה היה ענשם משום ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו נכנסו כשאכלו ושתו ונגזר ענשם באותה שעה ולאחר כן ראו שלא שלח יד בהם בפעם ראשונה עשו ג"כ בשניה ומבין שני הכרובים יצא להב ונשרפו כי לכך היו הכרובים מכוונים כנגד אותם הכרובים אשר בג"ע ולאחר שמתו צוה לאהרן ולכהנים הבאים אחריו להמנע עצמם מן היין בבואם אל אהל מועד כדי שלא יכנסו וימצא לבם בגאות ובגסות הרוח אמר רבי תרי ענייני אינון דלא מתיישבי כחדא יינא ופולחן שמיא דתנינן תמן שתוי אל יתפלל וכן שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה ואמר רבי יוסי שכור המתפלל כאלו עובד ע"ז ומנא לן מחנה דכתיב ויחשבה עלי לשכורה והשיבה ואמרה אל תתן את אמתך לפני בת תליעל וא"ר יוסי כתיב הכא בת בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז א"ר יצחק לית לך גוברין דאתקרון קדישין בר אינון פרישי חמרא דכתיב כל ימי הזירו לה' קדוש יהיה וא"ר יצחק לית לך מחמר דאתקרי חמר טוב כחמרא דארעא דישראל ויתיר על כלהון חמרא דגלילא עילאה דלא יכיל אינש למשתי פלגות לוגא מיניה רבי אלעזר בר ר' שמעון אזל למחמי לר' יוסי ב"ר שמעון בן לקוניא חמוי יהבי ליה למיכל עגלא תליתאה רכיכא פתח ליה חד כובא דחמרא חמוי מזיג והוא שתי מזיג והוא שתי א"ל איפשר דשמעת מאביך כמה הוא שיעורו של כוס א"ל כמות שהוא אחת בחמין ואחת בצונן אבל לא שיערו רבנן בכוסך דהיא זעירא ובחמרך בהוא טבא ובמעוהי דהוא רחבה וא"ר יהודה מבולבל בדעתו היה נח כשיצא מן התיבה בדירתו עם החיות והרמשים והשרצים ומפני ששתה מעט יין נשכר ונתגל וא"ר יהודה בא כנען וסרסו הקיץ מיינו ומצא עצמו מסורס דכתיב וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן אשר ראה לא נאמר אלא אשר עשה לו שסרסו ולפיכך קללו שנאמר ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו