מדרש הנעלם פרשת לך לך
מאמר לך לך מארצך
פרשת לך לך מאמר לך לך מארצך לך לך רבי יהודה פתח הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו א"ר יהודה בא וראה כמה יש לו לאדם להכשיר מעשיו לפני בוראו ולהתעסק בתורתו יומם ולילה שמעלת התורה למעלה מן כל המעלות דא"ר יהודה תרין טבין רברבין אית באורייתא חיים ועותרא דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד אמר רב פפא אלין תלתא הוו א"ל רבי יהודה כבוד בכלל העושר הוא דמאן דאית ליה עותרא אית ליה יקרא ובמה יזכה האדם לכל בשביל התורה א"ר יהודה ת"ח אין בכל לילה ולילה שאינו אוחז מטטרו"ן שר הפנים כל נשמתן של ת"ח העוסקים בתורה לשמה ומראה אותן לפני הקב"ה וממתינים מלאכי השרת ודוממים מלומר שירה עד שיתכנפו נפשות הצדיקים עמהם ויזמרו ביחד לא-ל עליון שנאמר הנצנים נראו בארץ אלו העוסקים בתורה לשמה עת הזמיר הגיע אז הוא עת לזמר לבוראם ביחד וקול התור נשמע בארצנו זה מטטרון הבא לאסוף נשמתן של צדיקים לזמר ליוצרם בכל לילה ולילה שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם מהו בכבוד א"ר יהודה זה מטטרו"ן א"ר יעקב בר אידי כל נשמותן של צדיקים נגזרו מתחת כסא הכבוד לנהג את הגוף כאב המנהיג את הבן כי בלתי הנשמה לא יוכל הגוף להתנהג ולא לדעת ולעשות רצון בוראו דהא א"ר אבהו הנשמה היא מורה ומלמדה לאדם ומחנכתו בכל דרך ישר ובשעה ששולח הקב"ה אותה ממקום הקודש מברך אותה בשבע ברכות הה"ד ויאמר ה' אל אברם זו היא הנשמה שהיא א"ב ללמד את הגוף ור"ם עליו שממקום רם ונשא באה ומה אומר לה לך לך מארצך וממולדתך מדירתך וממקומך ומהנאתך ומבית אביך א"ר יעקב זו היא אספקלריא המאירה אל הארץ אשר אראך כלומר לגוף פלוני לגוף קדוש לגוף ישר ועם כל דא ואברכה מברכיך אותם הנוהגים עמך מדות טובות מדות ישרות אותם המברכים אותי בשבילך ואומרים כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלקי ומקללך אאור אותם המקללים אותך ומקלקלים מעשיהם ודרכיהם וילך אברם כאשר דבר אליו ה' כיון שנתברכה בשבע ברכות הללו מה כתיב וילך אברם זו היא הנשמה שהיא אב לגוף ורם ממקום הרמים כאשר דבר אליו ה' להכנס באותו הגוף שנצטוה להנהיגו וללמדו אמר רבי יעקב ראה מה כתיב ביה כיון שבאה ליכנס בגוף וילך אתו לוט זהו יצר הרע המזומן ליכנס עם הנשמה ביחד כיון שנולד אדם ומנין שנקרא יצר הרע כך שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעריו וזהו לוט שנתארר בעולם ואזלא הא כי הא דא"ר יצחק הנחש שהשיא לחוה הוא יצה"ר וראינו שנתקלל שנאמר ארור אתה מכל הבהמה ולפיחך נקרא לוט שבשעה שהנשמה בא ליכנס בגוף מיד וילך אתו לוט שהוא מזומן ליכנס עמו ולהשטין לאדם ולהיות מקטרג להנשמה א"ר יעקב בר ר' אידי מנין מה שאמרנו שהוא משל על הנשמה ממה דכתיב אח"כ ויקח אברם את שרה אשתו זהו הגוף ואת לוט בן חיו זהו יצה"ר שהוא בן אחיו משותף ונדבק עם הגוף ואת כל רכושם אשר רכשו אלו מעשיהם ויצאו ללכת ארצה כנען כולם מדובקים ללכת בהבלי העולם הולכים אחרי בצעם והרהורים ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה דכל מקום שזה מתאוה הנשמה עמו והכנעני אז בארץ זו התאוה שהיא דבקה בגוף כיון שפוקד הקב"ה מעשיהםם ומוציא הנשמה מן הגוף הנשמה רוצה לעלות למעלה ראה מה כתיב בה וילך למסעיו מנגב ועד בית אל ורצונה לחזור אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה א"ר יעקב אהלה כתיב בה"א ואזי היא עומדת בין בית אל ובין העי בין לעלות למעלה ובין לירד למטה זכתה עולה אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה מקום אשר מיכאל השר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים ויקרא שם אברם בשם ה' הנשמה נותנת שבח והודאה בירושלים של מעלה שזכתה לאותה המעלה ואם לא זכתה מה כתיב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה דוחין אותה והולכת עד שסובבת כל העולם עד שתקבל עונשה א"ר יהודה הצדיקים מה הם עושים אם בא ליטהר אפילו יצה"ר הבא לקטרגו נשמתו מסייעת אותו שנאמר ויאמר אברם אל לוט הנשמה אומרת ליצה"ר אל נא תהי מריבה בני ובינך מה עושה הצדיק הזה הולך לבה"מ קורא ושונה ומקטרג ליצה"ר ואומר לו הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי סגיאין אית בעלמא דאת יכיל לון מן קדם דאבישו עובדיהון אם השמאל ואימינה אם אתה רוצה להשמאיל אותי אני אימין אלך לצד ימין שלא אטה אשורי ימין ושמאל ואם הימין ואשמאילה אע"פ שאראה שהיא טובה עצתך אעשה הפך רצונך ותאותך ואמר רבי בו יצה"ר מהו עושה באותה שעה שהוא רואה שלא נעשתה עצתו מה כתיב ביה ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן לאותם הרשעים שלא יקטרגו עמו ובשביל זה הדרך ויפרדו איש מעל אחיו ואז הנשמה מה כתיב בה ואברם כבד מאד בכל מעשים טובים וישרים בתורה ומצות
מאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו
מאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו וישמע אברם כי נשבה אחיו ר' תנחום פתח קמתי אני לפתוח לדודי כו' ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו א"ר תנחום בא וראה כמה יש לו לאדם ליטהר מעונותיו בעוד דרכי התשובה פתוחין לפניו בטרם יסתם הדרך שנאמר דרשו ה' בהמצאו וגו' יש עתים שהוא קרוב ויש עתים שהוא רחוק ומי א"ר תנחום הכי והא כתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת אמר האי קרא מסייע ליה משמע דכתיב לכל אשר יקראוהו באמת ועם כ"ז מאי כתיב רצון יראיו יעשה משל למלך דהוה יתיב ואתא ב"נ וצוח קמיה אצית למלכא כל מה דאמר ולא אתיב ליה הוא צוח ומלכא אצית ושתיק אזל ההוא גברא אמרו משמשוהי קמי מלכא מרנא למה לא אתיבת להיא מסכינא מדעם אמר להו שמעית כל מה דאמר ואצית ליה אבל הוא חייבא קמאי וליתוהי כדאי למעבד רעותיה דהא אמרו ליה ולחברוהי זמנין סגיאין מן שמי דלא יהוון בישין וייתון קמאי ואעביד עמהון טבא ולא אשגחו בי כען לית אנא משגח בהון כך הוא הקב"ה קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ושומע להם אבל למי שהוא עושה רצונו להאי כתיב רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם א"ר חלבו אמר רב הונא ממי אתה למד ממשה רבינו ע"ה דכתיב ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך אמר משה רבש"ע לית אנן צריכין למלאך ולא לשרף ולא לשר מאי שינויא יהא לנא מן האומות להם שר ולנו שר אבל ונפלינו אני ועמך וגו' ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך הלא בלכתך עמנו אתה ולא שר א"ר יהודה מאי הוה דעתיה דמשה דלא קביל ליה למלאכא אלא אמר משה ידענא בהון בישראל דאינון חייביא וקשי קדל אלמלי יתמסרון למלאכא וכל שכן למי שהוא מדת הדין לא ישתייר משנאיהון דישראל שריד ופליט דא"ר יהודה בכל מקום ה' מדת רחמים אמר משה רבש"ע אתה אמרת שמצאתי חן בעיניך ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא אדני בקרבנו דהוא מדת רחמים א"ל למה א"ל כי עם קשה עורף הוא וסלחת ישראל סרבנין טרחנין הם כיון שחוטאים יש ביד המלאך לעשות דין ולא לעשות סליחה ומחילה אבל אתה רחום וחנון היכולת והכח בך ורחמיך רבים וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו מה שאין רשות לשום מלאך לעשות כן
מאמר פתחי לי פתח של תשובה
מאמר פתחי לי פתח של תשובה א"ר שמעון רחמנותו של הקב"ה אצל כנסת ישראל הה"ד פתחי לי פתח של תשובה למען תזכי לכל טוב שבעולם שראשי נמלא טל זהו ראש העולם קווצותי רסיסי לילה זהו קצה העולם כלומר ראש העולם וקצהו מלאתי כל טוב בשבילך ולא פתחת לי באותו זמן ולאחר כן כשהציק לה מה כתיב קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו דבר אחר קמתי אני לפתוח לדודי זו היא הנשמה אצל הגוף בעוד שהנשמה בגוף אינם רוצים להעיר דרכי התשובה א"ר פנחס בשעה שהנשמה רוצה לצאת מן הגוף מתחרטת למה לא שבה בתשובה עד שיצאה מן הגוף ונשאר הגוף ככלי אין חפץ בו וא"ר פנחס כל שבעת הימים נפשו מתאבלת עליו ואומרת קמתי אני לפתוח לדודי תדע לך בעוד שהנשמה בגוף והגוף עומד בכח היא תשובה מעלייתא ולא בשעתא דלא יכיל כדא"ר פנחס משל למה"ד לאדם העומד על שולחנו והיה רעב ותאב לאכול ובעוד שהיה אוכל עמד עני על הפתח שאל ממנו להאכילו ולא החזיר לו פנים הלך אותו העני בפחי נפש לאחר שעה הגישו עוד לפניו לאכול היה בטנו מלא מכל כיון שראה שאינו יכול לאכול עוד אמר תנו לו לזה העני היה חכם אחד עומד עליו א"ל שוטה אלו יכילת לאכול לא נתת לו עתה שאין בך כח לאכול יותר אתה נותנו לעני כך הוא האדם בעה"ז הולך בהבליו רעב לאכול ולהרויח ממון בא העני שהוא היצר הטוב ושאל ממנו בבקשה שיחזור בתשובה ולעסוק בתורה ואינו רוצה מפני שהוא רעב יותר להרויח ממון לאחר זמן תופסין אותו בקולר כשרואה שאינו יכול להרויח יותר אומר אחזור בתשובה שמא יתנו לו שעה לכך או שמא לא יתנו לו א"ל הקב"ה שוטה עכשיו שאינך יכול עוד להרויח יותר את אומה אחזור בתשובה דאלו היית יכול להרויח עוד לא היית חוזר בתשובה בעודו כך יצאת נשמתו וא"ר זריקא רב דמן חברייא אלישע בן אבויה הוה ולא יהבו ליה רשותא למהדר בתשובה דנפקא ההוא קלא ואמר בשעתא דהוה מת כל אורחין ושבילין מלעילא ומלרע יתסתמון מההוא גברא דלא ייתי לעלמא דאתי אריב"ל למה לן כולי האי וזכור את בוראך כו' עד אשר לא יבואו ימי הרעה
מאמר ב' וישמע אברם כי נשבה אחיו
מאמר ב' וישמע אברם כי נשבה אחיו וישמע אברם כי נשבה אחיו רבי אבא פתח כנגד יצר הרע כדאיתא לעיל הא תנינן כיון שנפרד יצר הרע מן הגוף של צדיק לאיזה מקום הולך למקום הרשעים שלא יקטרגו עמו מאי משמע דכתיב ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וחטאים וגו' למקום רשעים וחטאים שם שם אהלה לשבת יצה"ר שם מהו עושה חוטא עמם ומחטיא עד שנשבה בעונותיו ונלכד ונשמת הצדיק מה הוא עושה וישמע אברם זו היא הנשמה כי נשבה אחיו זה יצה"ר וירק את חניכיו ילידי ביתו אלו הם הצדיקים המחונכים במצות ובדרך הטוב כדקאמר רבי אבהו כיון שרואה הצדיק דהרשע נעזב ונלכד בעונותיו הולך לאחוז בו אולי יחזירהו בתשובה ומקרבו ומלמדו הה"ד וירדוף עד דן עד עיקר דינו רודף להצילו מדינה של גיהנם וכן הוא דרך הצדיקים לרדוף אחרי הרשעים כדי להחזירם למוטב מה כתיב בהו ויחלק עליהם לילה וגו' וזהו נשמת הצדיקים שמיסרים ומבקשים להם כדי שלא ילכו בדרך רשעתם הוא ועבדיו ויכם הנשמה והצדיקים רודפים אחריהם ומוכיחין להם ומייסרים להם וירדפם עד חובה מודיעים להם רעתם ורודפים אחריהם עד שמגלים להם רעתם ורשעתם למען יבושו ממעשיהם וזהו וירדפם עד חובה הנשמה עושה כך ומודיעה להם דרכם הרעה וזהו עד חובה והאיך הם הולכים לשמאל ולא לימין מה כתיב אחרי כן וישב את כל הרכוש וגם את לוט א"ר אבהו בעל כוחם הם חוזרים בתשובה דכתיב וגם את לוט אחיו ורכושו השיב ואפילו יצה"ר בע"כ שב בתשובה וא"ר אבהו בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחרים לחזור בתשובה מנ"ל ממה דכתיב אחריו ומלכי צדק מלך שלם תאני רבי חייא רבה בשעה שנשמת הצדיק המחזיר בתשובה לאחרים יוצאה מן הגוף מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק שנאמר ומלכי צדק זהו מיכאל ראש שומרי שערי צדק מלך שלם זו ירשלים של מעלה הוציא לחם ויין שמקדים ויוצא לקראתו ואומר לו שלום בואך א"ר חייא מכאן למדנו כל המקדים ויוצא לקראת הבא מן הדרך ונותן לו שלום מעלה עליו הכתוב כאלו אכילה ושתיה הוא נותן לו מנ"ל מהאי קרא דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם ב חם ובמים וכי צריכין ישראל ללחם ולמים והלא המן יורד להם שהיה טב ושפיר מכל אכילה שבעולם אלא מפני שלא באו להקדים להם שלום העלה עליהם הכתוב כאילו חסרו מחייתם וכל המקדים שלום לחבירו ויוצא לו לדרך מעלה עליו הכתוב כאלו נותן לו לאכול ולשתות וכן א"ר חייא רבה מיכאל וגבריאל ומלאכי השרת השומרים שערי צדק יוצאין לקראתו ומקדימין לו שלום והוא כהן לא-ל עליון דתאני רב יוסף כשם שכ"ג למטה כך מיכאל השר הגדול הוא כהן למעלה והוא מקדים ומברך לנשמה קודם ואח"כ מברך להקב"ה ואלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ אשריך שזכית לכך ואח"כ וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך בידך אלו הרשעים שזיכיתם בתשובה ועשית את נשמתם ויתן לו מעשר מכל א"ר יצחק האי קרא לא ידענו מי נןת מעשר למי אלא הקב"ה נותן לו מעשר נוטל אות א' מתחת כסא הכבוד ונותן אותה עטרה על הנשמה שהוא אברם ואיזו היא אות אחת אות ה' כאשר נברא העולם בה להיות צרורה בצרור החיים ונשלמת בהשלמתו הה"ד ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם וזהו המעשר שנתן לו הקב"ה א"ר יהודה מהו מכל הוא שכינתו של מקום דהא תנינן א"ר ברכיה מד"כ וה' ברך את אברהם בכל שהשרה שכינתו עמו אמר רב חסדא אין הקב"ה עושה משפט ברשעים בעולם הבא עד שנמלך בנשמתן של צדיקים שנאמר מנשמת אלוק יאבדו וכשהן אובדין אין אובדין אלא מאותו הדין שהנשמה דנה לרשעים ותאנא ערסיא"ל שרו של גיהנם עומד לפני נשמת הצדיקים שלא יתפללו על הרשעים לפני הקב"ה ושיתנם ברשותו להורידם לבאר שחת הה"ד ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש מלך סדום זהו שרו של גיהנם העומד על הרשעים והוא מלך סדום ומה אומר לנשמה שהוא אברם תן לי הנפש שהיא החוטאת כד"א הנפש החוטאת היא תמות כלומר תן לי אותה הנפש שהיא מתאוה בחטאות כדי שתהא נדונית כפי רשעתה ולא תקחנה בתחנוניך והרכוש קח לך אותם אשר שבו בתשובה בנפשותם מדרכם הרעה קח לך והצילם מדינה של גיהנם א"ר יהודה באותה שעה הנשמה מה היא אומרת ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון בשבועה שלא אתפלל ולא אקח לאותם הרשעים שהייתי מכריז לפניהם באותו עולם והוכחתים לחזור בתשובה ופרשתי להם כל משפטי גיהנם ולא שמעו לי אם אקח מכל אשר לך שלך הם וברשותך הם דאריב"ל זמנא חדא חזי הוית וערעית סמוך לתרעא דגיהנם ושמעית קל חייביא דהוו טרידין בגיהנם בדינא רבא דדיינין לחייביא בעלמא דאתי והוו אמרין פותקנא סייפנא שמענא ולא אריכנא אודננא ווי לן מילתא דצדיקיא לא עבדנא בכינא שמעית ההוא קלא דאמר בר ליואי בר ליואי סק סיקתך וסתום פומך לית לך רשותא לצלאה עלוהי ואת וחברייא כתיב בכו ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ואריב"ל שבעה מדורות יש בגיהנם באשר נדונין הרשעים לעתיד לבא ושבעה פתחים יש בגיהנם כנגד שבעה פתחים שיש לנשמות הצדיקים להכנס בהם כנגדן יש לנפש הרשע שבעה פתחים להכנס בהם ואלו הן:
אופל צלמות שערי מות באר שחת טיט היון שאול ואבדון ושם נידונים שנים עשר חדש דא"ר שמעון משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש ושם יצפצפו בתשובה ונשמתן של צדיקים פוגעין לפני הקב"ה ומעלין אותן משאול שהוא המדור הששי שנאמר מוריד שאול ויעל ומי שנכנס במדור התחתון שהוא אבדון שוב אינו עולה דתאנא א"ר יהודה אע"פ שנכנס בשאול עולה בתשובה שנאמר מבטן שאול שועתי שהוא המדור הששי שנאמר מוריד שאול ויעל ומי שנכנס במדור התחתון שהוא אבדון שוב אינו עולה דתאנא א"ר יהודה אע"פ שנכנס בשאול עולה בתשובה שנאמר מבטן שאול שועתי שמעת קולי ד"א הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון וגו' אם מחוט וגו' א"ר אלעזר הראוים לך שהם רשעים גמורים שלא שבו בתשובה מעולם בשבועה שלא אקחם לעולם בלעדי רק אשר אכלו הנערים א"ר תנחום בא וראה כמה חביבה התורה לפני הקב"ה שבשבילה זוכה האדם לחיי העולם הבא וכל המלמד תורה לאחרים יותר מכולם בא וראה מה כתיב בכאן אם אקח מכל אשר לך אותם הרשעים הראויים לך בלעדי רק אשר אכלו הנערים חוץ מאותם המורים תורה לאחרים ולתינוקות ששכרם כפול דא"ר יצחק המלמד תורה לתינוקות דירתו עם השכינה והיינו דא"ר שמעון כד הוה אתי למחמי עולימייא בבי רב הוה אמר אזלנא למחמי אפי שכינתא ואומר רק אשר אכלו הנערים חוץ מאותם אשר למדו לנערים תורה וחלק האנשים אשר הלכו אתי באותו העולם תדע שאחזיק בהם ולא אתנם לך אע"פ שראויים ליענש כל כך יש לנשמת הצדיק עם מלך סדום שהוא שרו של גיהנם המושל על הרשעים ועוד אומר לו לא אני לבדי אחזיק באלו אלא ענר אשכול וממרא שהם האבות הם יקחו חלקם רבי אלעזר בר רבי שמעון פגע ביה האליהו בדיוקנא דסבא חדא ועלם זעיר עמיה והוה מעבר נהרא דמייא אבא לאעברא להך גיסא א"ל סבא ארמי אכתפאי רבייא דין ואת באידך גיסא ואעבר לכון מעברא דמיא אמר ולאו מארי דדרא את ולא תיכול לאעבריננא א"ל סבא אי אתפסך בתרי ידי לך וליה ארמי יתכון לאידך גיסא בפלגות מילא א"ל ולעית באורייתא א"ל אין א"ל ולא נקראת תושיה שמתשת כחו של אדם א"ל ולא נקראת אסוותא ושקוייא שנאמר רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך אף אנא שתי מאורייתא סגיאה כמאן דשתי מאנא דאסוותא ואתיישר חילי אעברינון א"ל סבא סבא מאן רביא דין גבך א"ל אנא מליף ליה באורייתא א"ל סבא סבא חילי סגיא בעלמא דין ובעלמא דאתי ובגיניה דרבייא דין לא אשבוק למלאכא דגיהנם למינגע בך ואנא עיילנא לך לעלמא דאתי בתקיף חילי דאית לי תמן א"ל רבי ר' חילך סגיאה לעלמא דאתי כחד מן שמשוי דקב"ה דמשמשין קדמוהי עד דאשגח ביה לא חזייה אמר ש"מ דאליהו הוה והוה חדי בעובדוי דעבד ליה ומן יומא ההוא כד הוה חמי דיוקנא דאבוי הוה א"ל אבא אבא אימא לההוא סבא שפמין סגיאין מאורייתא הוה א"ל אימא ליה סבא דקדמאי סבא דפותקא ומיד יתיישר חילך
מאמר ששים גבורים סביב לה
מאמר ששים גבורים סביב לה אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם וגו' ר' עזריה פתח משכני אחריך נרוצה א"ר יצחק כל הקורא ק"ש כתקנה על מטתו עולה נשמתו לשוט בארץ החיים א"ר אייבו מאי כתקנה ת"ש ששים אותיות ידועות יש בק"ש של לילה שיהא מכוין בהם לדעת הסובבים את כסא הכבוד שהם ששים הה"ד ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל והא ע' אינון אלא עשר ממונים למיעבד דינא שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל ת"ר זמנא חד אזל רבי דוסתאי למחמי לר' אלעזר בן ערך אזדמן ליה רבי חגי א"ל לימא לן אורחא דתקנא קמיה למאן אזל א"ל למחמי סבר אפי יומין א"ל מאן הוא א"ל מאן דנחתין קמיה רברבי עילאי דמלכא בריך הוא א"ל ניחא ליה למר דאיזיל עמיה לאורחיה א"ל אי תיכול למסבר סברא למאי דתשמע זיל ואי לא סטי אבתרך כי היכי דלא בענש א"ל לא ליחוש מר להאי דהא שמעית מילהא דרזא עילאה ואסתכלית ביה וסברית סברא א"ל ומאי היא א"ל שמעית האי רזא דהאי פסוקא הנה מטתו שלשלמה היא כורסייא יקרא דמלכא דשלמא כולא דיליה ששים גבורים סביב לה אלין שתין רברביא משמשין עילאין קדישין דאינון משמשין גבי כורסא יקרא דמלכא עילאה מגבורי ישראל דאנון ממנן תחות ידיה כלהו רברבין אפוטרופין דישראל הה"ד מגבורי ישראל א"ל ר' דוסתאי יאות אנת יתיר מני למיזל למחמי סבר אפי יומין אזלו כד מטו לגביה וחמא לון אמר לשמשיה זיל ואימא לון דכורסייא דתלת קיימא מאי היא בלא חד שמע רבי דוסתאי אסתכל בנפשיה מילתא ואמר לשמשא זיל ואימא ליה למר דלאו למגנא אמר דוד אתן מאסו הבונים א"ל לר' חגי שמעת בהאי מילתא פתגם א"ל תלת ענייני שמעית חד הוא דרשא א"ל לאו לדרשא קא אתינא הכא דעובדא דישי ובנוי שמענא אבל עיקרא דמלתא אי שמעת אימא אמר עיקרא דמלתא אינון תרי ענייני דשמעית חדא הוא דאמר אבא ביומא דאתבני בי מקדשא עבד קב"ה טיבו סגי לדוד מלכא דבתר דאזדמן ליה ההוא חובא ואע"ג דמחל ליה קב"ה כד נפק מהאי עלמא לא שבקוהו מלאכי עילאי למעבר תרעי ירושלים דלעילא והוה יתיב אבראי וביומא באתבני בי מקדשא קרא קב"ה למיכאל רברבא קדישא ומני ליה למהוי הוא ושתין קדישין עילאין אפוטרופסים דישראל אינון דאסחרו כורסי קדישא דיקריה ומני ליה למיכאל למיעל לדוד משיחא בתרעי ירושלים דלעילא ולאתקנא ליה עם אבהתנא רתיכא קדישא עילאה הה"ד על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו ואידך ענינא הוא דכתיב ביהודה סבוי דגעלוי ביה אחוי הה"ד וירד יהודה מאת אחיו דסרו ליה מגאותיה וקב"ה לא מניא קמיה מכל בנוי דיעקב למהוי שולטנא דמלכותא דעלמין אלא ליהודה הה"ד לא יסור שבט מיהודה וכו' ולו יקהת עמים הוא בלחודוי ולא לשאר בנוי דיעקב והיינו מלתא דהוה אמר אבוי ותו שמענא מאי חמא קב"ה למיהב שולטנותא ליהודה מכל שאר אחוי אלא אסתכל קב"ה בשמיה הגדול דהוה רשים בשמיה דיהודה ובגיניה אשלטיה על כלא ושולטניה לא תעדי אתא ר' דוסתאי ונשקיה ברישיה שמע רבי אלעזר ונפק לגביהון אמר אתון מאריהון דמתיבתא עילאה פלגותא ושלימתא אייתו גבאי ותחמון ותיחון מה דלא הוה גלי לעלמין דכתיב כי לא יראני האדם וחי ואתון תחזון ותיחון יתבון קמיה אשתיק ואינון אשתיקו עאל לאדרונא שמע ההוא קלא דהוה אמר אימא לון מה דאינון בעאן דזכאין אינון עד דנחית רמש ליליא אכלו עד דהוו אכלי אשתיק ואינון אשתיקו כד אכלו קמו למשכב אמר לון אי אית מנכון דשמע מילתא לימא לי פתח רבי דוסתאי ואמר אנן סברא נסבור וטיבו למינדע את אימא לן אמר לון שמעתון האי מילתא דא"ר יצחק כל הקורא ק"ש כתקנה על מטתו נשמתו עולה לשוט בארץ החיים הה"ד ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל אמרו ליה לימא מר אמר לון בק"ש אית שתין אתוותא ידיעאן עד ובשעריך ועל כל את ואת אית סוד יקרא דמלכותא קדישא דשליטא עילאה ופוחניה דבר נש קמיה עד דיקרב דעתיה לכורסי יקרא דמלכותא קדישא ובההוא שעתא נסיב לון מן פומיה מאריה דאפייא די שמיה כשמא דמריה והוא אסיק להון לעילא עם נשמותיהן דצדיקייא קמי מדבחא יקרא דלעילא ונסבין לון שתין מלאכין דסחרין כורסי יקרא כל חד וחד את חד ומזמרין בהון כל ליליא הה"ד ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך ולקח הכהן דא הוא מטטרו"ן הטנ"א אלין שתין אתוותא דק"ש דליליא אוליף להו נפק נשמתהון מנייהו וחמו מה דחמו ואיתערו אמר חד לחד לא ניתיב כאן לית אנן חזיין להאי מאן דאיהו מלאכא עילאה להוי בהאי יקר מאי הוה דעתייהו חזו דמלאכייא דחיין להו לבר ואצטערו עד דחמו מאי דחמו ונשמתיה דר' אלעזר אעבר להו ואשתזיבו חמו לההוא כהנא רבא דאתא לקבלא אולפניה דרבי אלעזר ואמר רבה קדישא סק סק א"ל משכני אחריך נרוצה א"ל מאן אלין גבך א"ל רברבי דרא אינון א"ל לית לי רשותא דהא קב"ה אמר לי לקבלא אפך ואנא עיילנא קמיה הה"ד הביאני המלך חדריו ובחייך קדישא כל חילי דשמייא נגילה ונשמחה בך א"ר יצחק כך לכל צדיקייא עביד קב"ה למטטרו"ן שר הפנים דיסלק נשמתייהו לעילא הוא אומר סק סק ונשמתיה אתיב ליה ואומר משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו הואיל ורעותיה דאנא עייל לאידרין עילאין נגילה ונשמחה בך הה"ד יעלזו חסידים בכבו"ד דא מטטרון
מאמר שכרך הרבה מאד
מאמר שכרך הרבה מאד א"ר יצחק באותה שעה שנשמתו של אותו צדיק עולה לפני הקב"ה עושה לו הבטחה ומברך לו הה"ד אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד אל אברם זו היא הנשמה במחזה כשהוא שוכב על מטתו ומה אומר לו אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד ד"א במחזה זהו שנאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר וזהו מטטרו"ן המוליכו לפני בוראו ד"א א"ר תנחום מה כתיב למעלה מן הענין רק אשר אכלו הנערים וכתיב בתריה אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם באותה שעה שהנשמה יושבת ונזונת מאותו האור של מעלה ומתלבשת בו דא"ר תנחום לבוש הנשמה לעולם הבא הוא אור זוהר שלמעלה מכסא הכבוד הוא שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה וכתיב והיה לך ה' לאור עולם ולא מלאך ולא כסא הכבוד ודוד אמר ה' אורי וישעי ממי אירא ואזלא הא כי הא דא"ר יהודה נשמתו של צדיק ניטלה מאור כסא הכבוד ונכנס בעוה"ז אי זכתה ועולה למעלה אינו דין שיתוסף לה יותר אור ממה שקבלה בראשונה ליכנס בעוה"ז וממי מקבלת אותו האור א"ר יהודה אלמלא מקרא כתוב א"א לאומר דכתיב אל תירא אברם אנכי מגן לך אנכי ולא אחר ולמה בשביל ששכרך הרבה מאד ד"א שכרך הרבה מאד יש לך שכר הרבה מאד על שהיה לך בראשונה ומתלבשת מאותוהאור והקב"ה נוטל אות א' משמו ונותנה בראשה כי הא דתנן עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק לעולם הבא ואיזהו זה אות ה"א כאשר ברא שמים וארץ דכתיב בהבראם בה"א בראם הה"ד ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם להיות הנשמה שלימה בתכלית השלימות והטוב הה"ד עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו
מאמר השבטים מה אינון לעוה'ב
מאמר השבטים מה אינון לעוה"ב רבי יהודה בן פזי הוה ליה ההוא אריסא והוה קא מצער ליה אתו לקמיה ר' זירא ור' אבא אמרו ליה מאי עביד מר באריסיה אמר להון גברא כי גניב מאריה דשמשא יזהר עליה זיהרא אמרו ליה לא לעיין מר במליא אמר להו ומה אעביד והוא מצער לי אמרו ליה יתפרש מר מיניה ויתהני לך עד דהוו יתבי אמרו ליה לאו להאי אתינא גבך אלא לימא לן מר השבאים בני יעקב מה אינן לעלמא דאתי אמר להו קב"ה סליק להו למתיבתא דרקיעא וכל נשמתא דצדיק דסליק אינון סהדין על עובדוי הה"ד ירושלים הבנויה זו ירושלים של מעלה ששם עלו שבטי שבטי קה עדות לישראל כדי להעיד על כל צדיק וצדיק מישראל ולמה להיות כלם מודים ומברכים לשמו הה"ד עדות לישראל להודות שם ה' וכל אחד ואחד מכיר את שלו ומשתבח ואומר רבש"ע ראה מה הנחתי בארץ וזהו להודות לשם ה' והיינו דתנן כל צדיק וצדיק יש לו מדור לפי כבודו ולפי הראוי לו מאן דאתי מראובן שם מדורו עם הצדיקים מן ראובן וכן כל שבט ושבט ומאן דהוא גר מאוה"ע ונתגייר מדורו במדור של גרים והשבטים עומדים לעדים לכל צדיק וצדיק הה"ד ששם עלו שבטים שבטי קה עדות לישראל להודות לשם ה' א"ר יהודה נשמתו של צדיק יודעת ומכרת לעולם הבא מה שאינו יודע ומכיר מלאך המשרת הה"ד אמרו צדיק כי טוב כי טוב ממה"ש וכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה
מאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות
מאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות רבי אבא פתח ואמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות זמין קב"הלמעבד פורקנא לבנוי כאינון יומין דשלח קב"ה לאפקא לישראל ואלקי באינון מכתשין למצרים בגיניהון דישראל ת"ח מה בין פורקנא דא לפורקנא דמצרים פורקנא דמצרים הוה בחד מלכא ובמלכו חד הכא בכל מלכין דעלמא ובכל מלכותא דעלמא וכדין אתייקר קב"ה בכל עלמא ובכל ארעא וינדעון כלא שולטנתיה דקב"ה בכל עלמא וכלהו ילקון במכתשין עילאין על חד תרין בין די סרבון בהון בישראל וכד ינדעון שולטנותיה דקב"ה כמא דכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ כדין כלהו יתנדבון בהו בישראל לקב"ה הה"ד והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' כדין יזדמנון אבהן בחדוה למחמי פורקנא דבנייהו כמלקדמין הה"ד כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות
מדרש הנעלם פרשת ויצא פרשת ויצא
פרשת ויצא פרשת ויצא ויצא יעקב ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי אע"ג דנהורא עמיה שרי ידע מה בחשוכא והיינו דכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' ומי אר"י הכי והא אמרן דהא חכמתא הוה בסמיכותא דקראי בכל מה דאיתמר והאידנא פשיטותא דקרא צריכנא דאברהם הוה ויצחק הוה ויעקב הוה א"ל אע"ג דהוו חכמתא דקראי אסתכלנא למנדע
מאמר מי יגור וגו' כנגד עשרת הדברות
מאמר מי יגור וגו' כנגד עשרת הדברות רבי יצחק פתח מזמור לדוד ה' מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וגו' מאי משמע א"ר יהודה בר רבי יוסי אלין עשרה אינון כנגד עשרת הדברות שעתידין בניו של יעקב לקיים במקום ההוא א"ר יוסי והא חד סר אינון א"ל לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה חד מלה אינון דכל המרגל בחברו מיד עשה עמו רעה לא רגל בלשונו לא עשה עמו רעה וכי מאן שויא לאלין כנגד עשרת הדברות אמר רבי כלהו עשרת הדברות משתמעי מינייהו הולך תמים כנגד אנכי ה' אלקיך מלמד שצריך אדם לקבל עליו אימת עול מלכות שמים ואין לו רשות להרהר במה שאינו יכול להשיג משמע דכתיב אנכי ה' אלקיך סתם כתיב הכא כולך תמים וכתיב התם תמים תהיה עם ה' אלקיך ואין לך רשות להרהר על מה שלא הורשית ופועל צדק כנגד לא יהיה לך אלקים אחרים על פני לא תשתחוה להם ולא תעבדם מכאן א"ר יהודה אין לך דבר עומד כנגד חילול ה' מנ"ל ממסית דכתיב ידך תהיה בו בראשונה להמיתו למה כי בקש להדיחך מעל ה' אלקיך ואי קטיל ליה נקרא צדיק מקנא ופועל צדק וזהו ופועל צדק ודובר אמת בלבבו כנגד לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא א"ר יהודה לית אינון כסדרן ואע"ג דלית אינון כסדרן לית לן בה לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה כנגד לא תענה ברעך עד שקר וחרפה לא נשא על קרובו כנגד מחלל שבתות בפרהסיא ר' יוסי אומר כנגד לא תגנוב דכתיב אם זרחה השמה עליו נבזה בעיניו נמאס כנגד לא תרצח מאן דאיהו נבזה בעיניו לא יעביד קטטה דיקטול ולא יקטלוניה ואת יראי ה' יכבד כנגד כבד את אביך ואת אמך א"ר יוסי על הכל חייב אדם לכבד אביו ואמו יצא מכלל זה אם אמרו לו לעבור על דברי תורה או לעבוד ע"ז שאינו חייב לכבדם הה"ד ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר כנגד לא תנאף דהא אם יצרו בעי לשלטאה עליה יטיל שבועה על יצרו כבועז דאמר חי ה' שכבי עד הבקר כספו לא נתן בנשך האי הוא כנגד לא תגנוב דאי הוא לא אוזיף ברביתא ודאי לא יזיל ויגנוב ושוחד על נקי לא לקח כנגד לא תחמוד א"ר יוסי בן קסמא כנגד אלו נאמר ביעקב עשרה אחרים דכתיב ויפגע במקום א' וילן שם ב' כי בא השמש ג' ויקח מאבני המקום ד' וישם מראשותיו ה' וישכב במקום ההוא ו' ויחלום והנה סולם מוצב ארצה ז' וראשו מגיע השמימה ח' והנה מלאכי אלקים ט' עולים ויורדים בו י' הא עשרה ד"א ויפגע במקום רבי בו פתח אל תראני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי הא אתחזר על יעקב דשלטנא דיעקב בקדמיתא הוה שמשא ואתחזר ההוא שולטנא לעשר ואתעבר מניה ויעקב אמר אל תראוני שאני שחרחורת דהא אתייהיבת לי שלטנא דסיהרא דהיא אוכמא לעידנין וזמנין ששזפתני השמש כד אתעבר מני שלטנא דשמשא בני אמי נחרו בי זהו עשו דכתיב וישטום עשו את יעקב שמוני נוטרה את הכרמים דכתיב הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה כרמי שלי לא נטרתי דכתיב ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי
מאמר ויפגע במקום וגו'
מאמר ויפגע במקום וגו' ויפגע במקום רבי יצחק אמר באיזה מקום פגע במקום שעתיד לעמוד בית המקדש והתפלל שם רבי יהודה אומר היום היה גדול ורצה להלוך ולא יכיל א"ר יוסי התפלל באותו מקום והתחיל להתרעם לפני קונו על דאתעבר מניה ההוא שולטנא דשמשא הה"ד וילן שם כד"א וילונו העם על משה לשון תרעומות ולמה מפני כי בא השמש דאתעבר מניה ואתייהיבת לעשו מה עשה יעקב התחיל בוכה מיד ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו כדי לצער נפשו כיוצא בדבר ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ויקח מאבני המקים א"ר יוסי אבן אחת ממש היתה משמע דכתיב מאבני ולא אבני כד"א מבנות הכנעני ולא אמר אלא אחת הה"ד אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אחת מהן
מאמר אבן שתיה
מאמר אבן שתיה רבי זירא עאל קמי רבי אלעזר בן ערך אשכחיה דהוה יתיב ועינוי נבעין מיא והוה מרחיש בשפוותיה ובכי חזר לאחורוי רבי זירא אמר לשמשיה מאי האי דיתיב מר ובכי אמר תרי זמני עיילינא לקרבא גבוי ולא יכילנא עד דהוו יתבי חמון ליה דעאל לאדריה עד דנחת הוה קליה אזיל בביתא ובכי שמע דהוה אמר אבנא אבנא אבנא קדישא עילאה על כל עלמא בקדושתא דמארך זמיני בני עממיא לאתזלזלא בך ולאותבא גולמי מסאבין עלך לסאבא אתרך קדישא וכל מסאבין יקרבון בך ווי לעלמא בההוא זמנא נחת ויתיב בסולסניה א"ר זירא לשמשיה זיל ואימא ליה למר אי איעול קמיה עאל שמשיה אמר הא רבי זירא הכא לא אשגח ביה ולא זקיף עינוהי לבתר אמר רבי זירא ליעול ואת תיב לבר עאל ר' זירא וארכין ברכוי ויתיב קמיה חמא ר' אלעזר בטש ברגליה אמר קום מהתם ותיב כארחך דם ויתיב כארחיה א"ר זירא האי דמר דהוה בכי מאי חזה אמר ארכבתא תבירא סגיאה דכל עלמא חזינא ההוא אבנא יקירא קדישא דמינה אשתיל עלמא וההוא אבנא הוה דשוי יעקב רישיה עלה וכי אבנא דמינה אשתיל כל עלמא והוה רישיה משקעא בתרומא רבא היך יכול יעקב לנענעה לה אלא ההוא אבנא זוייתיה משקען בתהומא רבא ורישיה אתמגוס בבי מקדשא ועלה קדש קודשין ושכינתא יקרא עילאה עלה הה"ד משם רועה אבן ישראל ושמא קדישא דמלכא עילאה הוה גליף עלה כד אתא יעקב קרא ההוא שמא קדישא ונסבה מכאן ושויה בההוא את דקדש קדשין והוה תמן אמר רבי זירא אנא שמענא בשם ר' בו שאמר רזא דמלה בהאי ולא אדכרנא א"ר אלעזר אי רבי זירא דעתי אחיס עלך ודילמא האי מלה שמעת וכך הוא ברירא דמלתא דכתיב ויקח מאבני המקום אבן אחת מאבני המקום מאיזה מקום ממקום הידוע שהוא מקום התהום ששם אבנים ששוחקים מים לכל העולם הה"ד אבנים שחקו מים האבן הזאת היתה עיקר לכלם והיתה עולה עד מקום שהיה שם בית המקדש ויעקב לא היתה כוונתו על שום אחת מהן אלא עליה משום דרמיזא ליה רמיזא מה היא הכל אשתיל מינה כך יעקב כל עלמא אשתיל מניה באותה שעה ויקח מאבני המקום שהיא עיקר כל העולם וישם מראשותיו שם בלבו שהיא מראשותיו דוגמת זה כזו מיד וישכב במקום ההוא כלומר נתישבה דעתו באותו מקום וסימן ידוע לקח אמר זו היא דוגמא שלי ואם לזו תהיה שום מעלה שידוע שיהיה לי מעלה ועל כך שם לבו עליה ונדר נדר דכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה כלומר אם האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים מיד וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך נדר המעשר א"ר זירא הא ודאי שמענא א"ל על האי אתקרי אבן ישראל כלומר נקראה כך על שמו על שנתן לבו ועיניו עליה והקב"ה עשה אותה בית עולמים ושם היתה שכינתו ועלדא בכינא דחזינא דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבת עממיא ופגרי מיתייא מאן לא יבכי ווי לעלמא ווי לההוא זימנא ווי לההוא דרא בכה כד בקדמיתא אתנח ואשתיק לבתר חזר ואמר ווי לאינון דיהון זמינין בעלמא כד יתער מלכא עילאה דעלמא בכה רבי זירא אמר מלאכא קדישא ידע דין יאות הוא למבכי עלה זכאין אתון צדיקיא דאתון קדישין בעלמא דין ובעלמא דאתי
מאמר והנה סולם מוצב ארצה
מאמר והנה סולם מוצב ארצה ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו' עולים וירדים בו רבי פתח בהאי קרא כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים אמר רבי כל הדברים יכלו והתורה לא תכלה ואין דבר חביב לפני הקב"ה כמו התורה ולומדיה דתנן כל המתעסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סתרים של מעלה והתורה אומרת לו אשקך מיין הרקח מעסיס רימוני זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא קם רבי בו על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה לי למימר אלא יין המשומר בענביו מהר סיני מהו מששת ימי בראשית א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון כגוונא דא ינדעון אינון דעסקו באורייתא תדיר ותאנא אמר רבי יהודה רזא אורייתא לחכימין אתיהיבו לאינון שאתעסיקו באורייתא תדיר ותני רבי יהודה כל מאן דהוא עסיק באורייתא כל צרכו סלקין ליה לנשמתיה לעילא כד איהו נאים בשינתיה ואולפין ליה מעומקי תורה ומינה דובבן ומרחשן שפוותיה ביממא הה"ד דובב שפתי ישנים א"ר יצחק כל המתעסק בתורה לשמה כשהוא ישן בלילה נשמתו עולה למעלה ומראין לה אותן הדברים העתידין להיות בעולם רבי יוסי הוה יתיב ועסיק באורייתא אתא לגביה רבי אבא א"ר יוסי מארי דשמעתא אתא קם קמיה יתבו ואתעסקו באורייתא עד דהוו יתבי רמש ליליא יתבו ואתעסקו בה עד פלגות ליליא אדמיך רבי אבא ורבי יוסי הוה יתיב חמא לרבי אבא דאנפוי מסמקי טפי והוא חייך וחמא נהורא רבא בביתא א"ר יוסי שמע מיניה דשכינתא הכא ארכין עינוי יתיב תמן עד דהוה סליק שחרותא דצפרא ונהורא הוה נהיר בביתא עד דזקף עינוי חמא צפרא ואתחשך ביתא איתער רבי אבא ואנפוי הוו נהירין ועינוי חייכין אחיד ביה רבי יוסי א"ר אבא אנא ידענא מה את בעי חייך רזין עלאין חמית ובשעתא דאחיד נשמתא דילי מארי דאפייא סליק לה לאדרין רברבין ועילאין אחמית נשמתהון דשאר צדיקיא דסלקי תמן ואמר לון זכאין אתון צדיקיא דבגיניכון אנא אתבני בבניינא קדושא דשמא יקרא לאענאה לחילוי דמלכא עילאה וחמית אורייתי דהוה מנחא תמן תלי תלים כמגדלא רבא ובגיני כך חדינא בחולקי וחייכין עינאי א"ר יצחק אל תתמה על הא דרבי אבא דהא קרא אסהיד כך דתנינן עשה הקב"ה לזה הממונה תחתיו ותלה ממנו כל שאר הצבאות כהאי צואר שכל הגוף תלוי ממנו ובשעה שהצדיקים עוסקים בתורה הקב"ה בונה עולמו ונותן שמו בקרבו להגיע לכל ולהספיק לעולם מטובו של מקום וכשאין הצדיקים עוסקין בתורה הקב"ה נוטל שמו מקרבו ואזי העולם חסר והוא אינו במעלות היכולת מנ"ל דכתיב כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אם מרבים ומגדלים הצדיקים תורה כהאי מגדל מיד צוארך בנוי תלפיות זהו שהוא צוארו של עולם בנוי בבנין קדוש שכל הפיות תלו ונלאו לדעת השגחתו וזהו תלפיות כד"א ותלה ארץ מצרים ואז אלף המגן תלוי עליו וכל שלטי הגבורים אותן הנקראים אלף אלפין וכל הנשאר תלויים עליו וכל השליטין וכל העולמות מלאים מטובו של מקום א"ר יהודה והיינו דכתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה כלומר כשהצדיקים אינם עוסקים בתורה סולם מוצב ארצה אינו במעלה זכו הצדיקים ועסקו בתורה ראשו מגיע השמימה אזי יש לו מעלה וכל טוב לא יחסר ומיד והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו מאי בו אמר רבי יהודה בשמו של מקום כד"א נגילה ונשמחה בו א"ר יצחק בו בההוא ממונה ומפני מה דכתיב אחריו והנה ה' נצב עליו על ההוא ממונה מפני זה עולים ויורדים בשבילו מפני שמו של מקום שהוא נצב עליו א"ר תנחום למה נקרא שמו מלך שלם מכל שאר הצבאות שאין לך נושא שמו של מקום בקרבו כמו זה א"ר יעקב רמזו ליעקב והשיבו על מה שנתרעם לפני הקב"ה כלומר שאם בניו יזכו לעסוק בתורה ובמצות יש מעלה לזה ומעלה לבניו לא זכו לעסוק בתורה ובמצות אין מעלה לזה ואין מעלה לבניו הה"ד והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו מלאכי אלקים אלו בניו דל יעקב ובו עולים לא זכו יורדים בו:
בשבילו בו:
כשיש לו מעלה יש להם א"ר יצחק כל שרי האומות היו עולים או יורדים בשביל זה כשיש לו מעלה יורדים שרי האומות כשיש לו ירידה עולים והכל תלוי בבניו של יעקב א"ר יהודה בר שלום אין טוב ואין רע בא לעולם אלא בשביל בניו של יעקב הגמון אחד בא לרבי אבהו ואמר אית לאתכנפא כל עלמא עלייכו כעל האי גובא לאובדא לכון מן עלמא בשעתא חדא אומה דא היא לא פלחה למארה כתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה אי היא סטייא כל עלמא ייבד בגינה א"ל והא אתון עבדין לה דתסטי ולא תהך באורחא דכשרא א"ל חובתכון עבדין לאתערא לן א"ר יהודה שפיר קאמר ההוא הגמון ת"ר והנה סולם מוצב ארצה זהו בית עולמים וראשו מגיע השמימה כד"א מכון לשבתך פעלת ה' איזהו ראשו זהו ציון ששם השכינה והכרובים וקדש הקדשים א"ר אבא סולם זה סיני שבו ניתנה תורה ושם נגלו מרכבותיו של הקב"ה רבי בא בשם ר' יוחנן אמר עוד אית לאסתכלא בהאי קרא כדבקדמיתא כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות דהא תנינן א"ר שמעון א"ר זירא כל זמן שישראל היו עוסקים בתורה בית המקדש היה קיים הה"ד כמגדל דוד צוארך בנוי אי מגדלים תורה כהאי מגדל צוארך בנוי מהו צוארך זה ביהמ"ק הה"ד ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך מלמד שבכה על מקדש ראשון ועל מקדש שני א"ריצחק מהו מגדל אלא מה מגדל דוד מגדל חזק אף המתעסקים בתורה צריכים חיזוק ובנין חזק ר' תנחום אמר מגדל דוד מה דוד היה מתגדל בתורה יותר מכל בני דורו כך המתעסקים בתורה צריכין להתגדל בתורה ושלא יתבטלו ממנה מה דוד היה עוסק בתורה לילה ויומם כך צריך האדם להתעסק בתורה לילה ויומם ובעוד שיתעסקו בה ויתגדלו בה כמגדל דוד הצואר בנוי בנין חזק וגדול ואם לאו אלף המגן תלוי עליו אלו אלף שנים שיהיו בגלות והדבר תלוי אם יגאלו בו ואם לאו זכו בתורה יגאלו באלף שנים לא זכו כל שלטי הגבורים א"ר תנחום כל שלטי הגבורים ישתעבדו בהם ולאחר כן יגאלו מכאן אמר רבי בא והנה סולם מוצב ארצה זהו בית עולמים הנצב בבנינו בשביל אותן העוסקין בתורה בארץ וראשו מגיע השמימה שהמקדש הוא במעלה גדולה על כל העולם והנה מאלכי אלקים עולים ויורדים בו אלו כהני משמורת ר' אליעזר אומר על שהוא מכוון כנגד ירושלים של מעלה ואותם השומרים ירושלים של מעלה הם שומרים ירושלים של מטה משמע עולים ויורדים מה מעלה יותר יש בו א"ר אליעזר זהו דכתיב והנה ה' נצב עליו כמד"א אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר והיינו דכתיב והנה ה' נצב עליו להיות שומר על אותן השומרים מהו עליו א"ר אלעזר לשמירה כד"א ועיניך שים עליו כך והיו עיני ולבי שם כל הימים ולעתיד לבא עתיד הקב"ה לחזור לירושלים ולהיות חומה לשומרה כד"א ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה
מאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה
מאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה הארץ אשר אתה שוכב עליה א"ר יצחק מלמד שקפל לו ארץ ישראל א"ר יהודה בהמ"ק ממש היה ועליו נתבשר ועליו היה שוכב משמע דכתיב וישכב במקום ההוא א"ר יהודה מן הג' אבות לא נתבשר אחד מהם על בית המקדש אלא יעקב שהוא שלישי מן האבות וכנגד אלו השלשה:
ישי דוד שלמה שלמה שהוא הג' בנאו א"ר יהודה יעקב שהוא הג' נתבשר על שלמה שהוא הג' שיבנהו זה אוהב נשים וזה אוהב נשים זה עומד בתומו וזה לא עומד בתומו דכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ר' יוסי פתח יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב יפה נוף זהו ירושלים שהוא מתוק לנפש ומרפא לעצם כמד"א נופת תטופנה שפתותיך א"ר יהודה ארץ מצרים כל יופי שבה נוף ותחפנחס היו נוף היה המשובח מכלם שהיתה בשלש מאות ותשעים וחמש תכשיטין של יופי וציון גדלה ביופי והדר על נוף דא"ר יהודה למה נקרא שמה ציון מה הציון עומד לנס להסתכל בו כו' והיתה גדולה ביופי מנוף הה"ד יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון שכל מי שהיה רואה אותה היה שמח דתניא א"ר יוסי א"ר חייא מעולם לא נכנס אדם בירושלים והיה עצב לקיים מה שנאמר משוש כל הארץ א"ר יצחק כיון ששכב יעקב עליה נתישב דעתו ונגלתה עליו השכינה ודברה עמו מה שלא היה קודם לכן דא"ר יצחק עד שעמד יעקב באותו מקום לא נגלתה עליו השכינה כיון שראה יעקב כך ידע שהמקום גרם לו והקיץ משנתו ונתיירא שמא דבר אחר היה וישכב כבתחלה א"ל קב"ה יעקב לא כך הוא אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק ועוד הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך ולא אתגלה לאומה אחרת בגילוי השכינה על הארץ א"ר יוסי מהו אשר אתה שוכב עליה אלא כשם שאתה שוכב עליה ונבואה עמך כך זרעך הנבואה תהיה מצויה עמהם ולא עם אומה אחרת ר' יעקב פתח יוחן רשע בל למד צדק תניא א"ר יעקב ווי שהרשע יוחן בעוה"ז זה זרעו של עשו הרשע ומפני מה יש להם חן ורחמים מפני שזרעו של יעקב לא למד צדק בארץ נכוחות יעול זו ירושלים שהיא ארץ נכוחות מהו יעול א"ר יעקב אוירא דארעא דישראל מחכים ומרמז נבואה וזרעו של עשו יעוול האויר והנבואה מפני מה מפני שזרעו של יעקב לא ראה גאות ה' ואינם עוסקים בתורה וע"כ יוחן רשע ויעול טוב הארץ והנבואה ר"י בר' יהושע אמר יוחן רשע אלו אוה"ע שיש להם ממשלה בעוה"ז מפני שלא למד ישראל צדק
מאמר נחש עלי צור
פרשת בשלח מאמר נחש עלי צור ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת תניא א"ר יוסי גליף הוה חוטרא מתרין סטרין בשמא קדישא חד סטרא דרחמי ודינא באתוון גליפין וחד סטר דינא בדינא נחש עלי צור ת"ח כתיב ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים מאי ונטה כלומר ונטה בחד גיסא דגליפא ברחמי ודינא וכתיב ויט משה את ידו ולא כתיב וישלח את ידו כלומר אסטי מחד גיסא ואי תימא דגליף הוה מקדמת דנא נחש עלי צור אלא באסנא אתגליף דכתיב וישלכהו ארצה ויהי לנחש בההיא שעתא אתגליף נחש עלי צור ות"ח א"ר יהודה בעא קב"ה דשמוי דהוו גליפין בחוטרא יעביד אתאן ותניא תרין אתין אתעבידו בימא בההוא סטר דסטא משה ברחמי ודינא בזע ימא לישראל בי"ב שבילין ואתיב בדינא על מצראי ואטבע לון בתהומא הה"ד וישב ה' עליהם את מי הים בההיא שעתא בעי לאפקא מיא א"ל קב"ה משה אסטי חוטרא מגיסא אחרא דתרין אתאן אתעבידו ביה כמא דאתעביד מסטרא אחרא חד את הכא וחד את במריבה אבל השתא והכית בצור מאי צור בהאי צור דסליק נחש לזמנא אחרא א"ר אלעזר מאי דכתיב קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם מהו ודברתם אר"א מני ליה עלי נחש דהא אתעביד בצור השתא בעי דיתעביד בנחש לאשלמא שמוי דקב"ה באלין אתוון משמע דכתיב ודברתם אל הסלע וכתיב וידבר העם באלקים ובמשה מה כתיב בתריה וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים מה נחש חיליה בפומיה אוף הכא בפומא ומשה לא עביד הכי אלא הכה ולא אשלים שמא אלא חזר כקדמיתא בשמא דצור ושבק דנחש הה"ד ויך ולא כתיב וידבר כמה דאתפקד ודברתם דתנינן צור למעבד ונחש למללא וכתיב ויך את הסלע במטהו פעמים חד דלשעבר וחד דהשתא תניא אר"א בה שעתא אשתאר שמא כלומר דלא אשתלים בההוא את דשבק משה נחש ולא אשתלים כל שמא דהא בחד גיסא אשתלים בימא מגיסא אחרא שרי בצור ולא אשתלים בנחש א"ל קב"ה עבדת דשרי שמי ולא אשתלים למעבד אתין אוף את שרית ולא תשתלים לכן לא תביאו את בני ישראל שרית לאפקא לון ולא תשלים לאעלאה להון לארעא לכן לא תביאו אר"א ידע לבא דמשה בקדמיתא דדחיל כד חמא נחש דכתיב וינס משה מפניו לבא חמא ולא ידע א"ר אלעזר כתיב ויעש משה נחש נחשת וישימהו על הנס על נס לא כתיב אלא על הנס בעא לאתקן ולהשלים מה דחסר א"ל קב"ה משה כתיב להקדישני במים במים ולא בדבר אחר כשם שהתחלתי במים בעינא דישתלים בשמי הנס במים א"ר אלעזר אתרא דחסר לא שלים אבל אתעביד נסא הכא א"ר יהושע כתיב עשה לך שרף עשה לך לתועלתך עשה לך תקן ממה דחסרת עכ"ז לא תקן אלא ראיה שהיו רואין בנחש וחיין אבל לא נתקדש שמא במים ונשאר חסר מהשאר ותקנת בראיה עלה אל הר העברים הזה וראה וגו' וראית אותה ונאספת אל עמיך הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר ת"ח דעונשו הוה דאפילו ראיה לא תקן כדחזי כיון דעבד ליה ראיה בהאי אשלים ליה ראיה אבל לא אשלים שמיה במיא כמו כל שאר שמא א"ר יצחק בשעה שאמר קב"ה לכן לא תביאו אמר משה האי חוויא לתקלא דעלמא הוה א"ל קב"ה לאו הכי דינא הוה לחייביא וחיין למארי קשוט דכתיב וראה אותו וחי באותה שעה ידע משה דרכיו והצדיק עליו את הדין פתח ואמר הצור תמים פעלו דא הוא צור דקא אמרינן א-ל אמונה ואין עול דכתיב וראה אותו וחי וכתיב הא-ל תמים דרכו א"ר חייא והא תנינן א-ל גזירת רחמי כד"א א-ל מוציאם ממצרים א-ל רחום וחנון א"ל לאו הכי דתנינן דשליט רחמי על דינא אל בלחודוי יכולת הוא ורשותא הוא דיליה מאי יכולת שולטנותא כלומר שלטנותא דא-ל אתגבר גזרה דיליה כד"א יש לאל ידי רשותא דיליה יכולת דעינא בישא אמר ליה והא כתיב הא-ל הגדול הגבור אל גדול נצחא אל בלחודוי נצחא נהדר למילי קדמאי וכתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט הא צור א-ל אמונה ואין עול וגו' הא נחש עלי צור וכתיב הא-ל יעות משפט משום דאורחיה דנחש לאסטאה אורחיה לכך כתיב ואין עול הא-ל יעות משפט ח"ו א"ר אלעזר היינו דכתיב אשמעה מה ידבר הא-ל ה' וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו כד"א מטה כלפי חסד א"ר יוסי שני מטות היו אחד של משה ואחד של הקב"ה משמע דכתיב ומטה האלקים דתנינן בשעתא שהיה נוטל משה המטה היה כאלו היה ברשותו וביכלתו הה"ד ויקח משה את מטה האלקים בידו ודאי שבידו לקח אלא מהו בידו ברשותו כאלו הוא שלו וא"ר יוסי ברשותו של משה היה עד שהוקם המשכן כיון שהוקם המשכן החזיר המטה לפני העדות ומשם היה נוטלו לעשות בו נסים הה"ד ויקח משה את המטה מלפני ה' כיון שלקחו הרי הוא ברשותו וכשלו היה א"ר יהושע אותו המטה של סנפירנון היה ומששת ימי בארשית אתברי כמה דתנינן והמכתב והמטה ר' יהודה אומר של עץ היה מאן דאמר של סנפירינון היה דכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא וכתיב מטה האלקים ומאן דאמר עץ היה דכתיב ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וגו' שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו אמר הקב"ה מכאן ולהלאה הרי חק ומשפט לעשות נסים חק ומשפט דכתיב נחש עלי צור ושם נסהו משום דכתיב וימתקו המים דבר אחר אמר הקדוש ברוך הוא מכאן ולהלאה חק ומשפט שלא יהא נקדש אלא במים שנמתקו א"ר יהודה כתיב כי מרים הם מכאן שנינו יש מים עכורים ויש מים צלולים ויש מים מתוקים ויש מים מרים ויצעק אל ה' למה צעק מכאן שהיה בצער באותה שעה א"ל הקב"ה משה הנחש שנהפך בסנה עכשיו אצטריך לחקקא ליה בצור ותרוייהו עמדו על המים המרים ובאותה שעה נתחקק צור בנחש שהיה בו קודם הה"ד שם שם לו חק ומשפט כד אתא רבי אבא שאילו קמיה אמר להו שפיר קאמר ר' יהודה והכי הוא ואנא אצטריך לגלאה רזא דמלה הא חזינא דרבי יהודה גלי לה אלא אמר הקב"ה למשה משה השתא במצרים היה המטה של אהרן לדחות הקש השולט על ישראל במצרים אבל כשיצאו ממצרים כמה מקטרגים מזומנים על ישראל לדחותם בים כמה מים מרים נזדמנו אצלם כמה מים רעים יקטרגו בהם באו לים בא רהב שרו של מצרים ושל ים אמר הקב"ה משה הרם את מטך ונטה ידך כיון דאמר הרם את מטך מהו ונטה את ידך אלא הרם את מטך נגד שרו של ים באו למרה כמה מים מרים נזדמנו אצלם ונצטער משה וצעק הה"ד ויצעק אל ה' א"ל קב"ה משה הרי לך עצה בזה השלך המטה אצלם ויתחקק נחש עלי צור שניהם ביחד וינצלו הה"ד ויורהו ה' עץ כמד"א מקום שיפול העץ שהוא עצה וישלך אל המים וכתיב שם שם לו חק ומשפט נחש עלי צור ודם נסהו עטרהו בנסים אמר הקב"ה מכאן ולהלאה הרי לך שיעמוד אצל המים הרי לך שיתקדש שמי במים כשבאו לאלים באו המים לקטרג עליהם אמר קב"ה משה במקום הזה אין צריך מטה הרי יעקב שהוא האילן בשבעים נפש והוא שבעים תמרים ושתים עשרה עינות מים שנים עשר שבטים כשבעים עמודים ושנים עשר שבטים זכותם יגן עליכם במקום הזה שנקרא אילן והוא אלים כד"א כי יבושו מאילים אשר חמדתם מיד ויחנו שם על המים משמע דכתיב על המים ומשמע דכתיב שם שם לו ולא במקום אחר ושם שלטו בני ישראל על המים ולא הוצרך המטה מכאן ולהלאה אצטריך המטה בנחש עלי צור אצל המים באו לחורב באו המים לקטרג אמר ליה הקב"ה והכית בצור המטה אצטריך הכא והכית לאלו באותו צור ולא בנחש אמר משה יתיר אצטריך הכא אנא חמי מים דבעו לשטפא אמאי הנני עומד לפניך שם על הצור והכית בצור א"ל קב"ה למשה עדיין במריבה עתידים המים לקטרג יותר שהם מים עכורים רעים וזדונים ויזדווגו בהם בישראל בגלוי לעיניהון ובאותה שעה אצטריך המטה והתיר עליהם הנחש בגלוי לעיניהם ויתקדש שמי הה"ד להקדישני במים לעיניהם בגלוי כדבר שנזדווגו בהם בגלוי ת"ח הכי חמא דוד דכתיב לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם זה פרעה אזי עבר על נפשנו המים הזדונים כדאמרינן וכתיב נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים וגו' א"ר אבא מה ראה משה באותה שעה שלא עשה בנחש אלא ישראל היו דוחקין למשה תנה לנו מים נתיעץ משה ואמר קב"ה אמר לי לעמוד בנחש ואנא חמי דאין גזירה לנחש במים דאין יכולתו אלא בעפר דכתיב ועפר תאכל כל ימי חייך משמע דעפרא ייכול וישיצי כל יומוי אבל במיא לא וישראל דחקין לי ואע"ג דיעביד ניסא לא יעביד באתר דא אלא כד אתחקק אתחקק בעפרא ולא במיא דכתיב וישליכהו ארצה ויהי לנחש וצור בדא אתחקק במיא במרה וכבר עבד ניסא טב דאעביד בהאי דאתעביד ניסא אחרא מיד ויך את הסלע במטהו פעמים א"ל קב"ה משה יען לא האמנתם בי להקדישני דחשבתון דלא יכיל נחש במים לכן לא תביאו ומטך אשר הכית בו את היאור כו' מ"ט משום דמחקק בניסין הוה ושמא קדישא עלאה רשימא ביה