מדרש הנעלם פרשת כי תצא · מאמר החליצה
מאמר החליצה תניא א"ר יוסי ועלתה יבמתו השערה אל הזקנין האי מלה חוצפא אתחזי א"ר יהודה ח"ו דחוצפא הוא אלא לאתחזאה טיבו דבעייא למעבד עם מיתא ואיהו לא בעי ולפיכך עבדית ליה קלנא קמי כולא מאי קלנא עבדית ליה דכתיב וירקה בפנין להכלם בפני הכל אשר לא יבנה את בית אחיו וקרא כתיב וירקה ואמרה ככה כו' כמד"א ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם רבי אבהו אמר ר' יוחנן צהבה וירקה רוקא דמתחזי לכולא דאיהו רוקא ולא מים ולא דאתכסי בעפרא ההיא איתתא דאתת לקמיה דרבי שמעון ורמת רוקא וחזי בה דאכלת בההוא שעתא ולא הוי מתחזי רוקא ולא אתעבידת ההוא יומא ולבתר אמלכו ואזדווגו דא עם דא ומי עביד ר' שמעון הכי והתנן אי אמלכו קודם דתסתלק קמי דיינא יאות ומדתשרי סיניה קמי דיינא לא א"ר יהודה שאני ההיא איתתא דעד לא עבדו דא עם דא אלא דארמית רוקא למחזי ולא הוה כשרא ואזלו ואזדווגו דא עם דא לבתר וחלצה מעלו כמד"א חלץ מהם רבי יהודה אמר רבי חייא כתיב אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך וכי מנעל מטהר את המקום או מטמא את המקום אלא א"ר אבא מלמד שצוה לו הקב"ה בדרך כבוד להתפרש מאשתו מכל וכל במשה כתיב נעליך וביהושע כתיב נעלך שלא יתפרש מאשתו מכל וכל אלא לעתים מזומנים כי המקום אשר אתה עומד עליו מקום יש לך במעלה גדולה משאר בני אדם מדרגה הנקראת קודש וע"כ נצטוה להתפרש מאשתו בדרך נעל אף כאן נמי האי נעל פרישות אשה א"ר יוחנן צריך האדם לבטוח בקונו וליקח אשה ולהוליד בנים שלא ילך ערירי לעולם הבא דתנן מאי דכתיב ערירים ימותו דכל מי שאין לו בנים בעולם הזה הוא כאלו לא נברא ולא היה ונקרא ערירי מן העוה"ז ומן העולם הבא דא"ר יוחנן מאחר שהאדם נושא אשה ומוליד בנים נקרא עבד ה' ונוחל העולם הזה והעולם הבא דכתיב להניח ברכה אל ביתך משל למה הדבר דומה למלך שנתן פקדון לשלשה בני אדם האחד שמר את הפקדון השני אבד את הפקדון לגמרי השלישי טנף את הפקדון ונתן ממנו לאחר לשמרו לימים בא המלך לתבוע פקדונו אותו ששמר הפקדון שבחו המלך ועשאו נאמן ביתו השני שאבד את הפקדון האבידו מן העולם וצוה שלא יהיה לו שם ושארית השלישי שטנף את הפקדון והניח ממנו לאחר אמר המלך הניחו לזה עד שנראה האחר היאך יעשה ממה שהניח זה בידו ובין כך לא יצא מבית המלך זכה האחר יצא זה לחירות לא זכה אמר המלך תנו לזה עונש על שטנף את הפקדון וישאר הפקדון שלו רב הונא אמר כיון דעאל עאל ואי טנף את הפקדון ולא הניח ביד אחר לשמרו מוציאין אותו מבית המלך עד שיבא אחר ויתקן מה שטנף זה והפקדון מוציאין אותו מידו של זה ונותנין אותו לזה שתיקנו רבי חייא אמר כתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה כיון דאמר נשמת חיים אמאי ויהי האדם לנפש חיה אלא ע"מ כן נתן הקב"ה נשמה באדם שיהיה לנפש חיה במערבא קורין ליולדת חיה ותו אלקים אפיק זינין לזיניה והאי הנשמה והנשמה מתחלקת ומתרבה בגוף בעוד שהיא בגוף וכיון שיוצאה מהגוף מתרבה ביותר ומשגת מה שלא תוכל להשיג בעודה בגוף ותכף שנפרדת מהגוף רוצה להדבק באלקים ובגין דלא אפיקת גופא דהוא זיניה כמה דאפיק אלקים נשמתא דהוא זיניה לא מתקבלת וחוזרת ושואפת עד שתכנס בגוף אחר כדי לקיים זרע ולשוב להדבק בגוף הטהור והזך והנקי ומי שלא הניח בנים לא מזדקק ליה הה"ד באות נפשה שאפה רוח רבי שמעון אמר האי מאן דלא אשתאר בתריה גזעין לשרשא נשמתיה אשתיצי מן ההוא דמיונא דכליל כל דמיונין עד דמתגלגלא ואיתורקת ממאנא למאנא כמד"א ולא הורק מכלי אל כלי מאי תקנתיה כתיב ובא גואלו הקרוב אלין וגאל את ממכר אחיו רבי יהודה אמר מתגלגלת עד די תשכח מאנא דכשרא לאתתקנא ואי ההוא פורקא לא הוי קוזטיפא דבודיטא אתבר ועל האי אתקרי ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וכתיב ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי הילכך א"ר אבא כתיב בצלם אלקים עשה את האדם מה שמא דא אפיק זינין לזיניה כך בעי ב"נ לאפקא זינין לזיניה